תוספתא כפשוטה על ברכות ה:יא

124. מתיקה וכו'. סתם מתיקה, הם פירות מתוקים, 19 עיין תוספתא נדרים פ"ד ה"ג וברש"י יומא ע"ו רע"ב, ובבבלי שם פ"ג ב'. וכן קורא הירושלמי (תענית פ"ד סה"ח, ס"ט ע"ב) לתמרים-מתיקה. או תבלים מתוקים. 20 עיין ירושלמי ערלה פ"ב ה"ו, ס"ב ע"ב, ובבלי שבת צ' רע"א. אמנם במשנת ב"מ רפ"ז שנינו: מקום שנהגו לזון יזון. לספק במתיקה , יספק. ופירש"י שם: לפתן. אבל פירוש זה מתאים יותר לגירסא "במתיקה", כלומר לספק את הפת במתיקה. אבל במשנה שבירושלמי שם ובשאר הנוסחאות מטיפוס א"י (לו, קויפמן ועוד) הגירסא היא: מתיקה. ובר"מ רפ"ט מה' שכירות מנסח: מקום שנהגו לזון, יזון. לספק בגרוגרות או בתמרים וכו'. ולפ"ז אם ברייתא זו הלכה היא, הרי מוכח ממנה כפירוש הראשון של רב האי (אוה"ג כאן, הפירושים, עמ' 58), שאף תאנים וענבים שבאו בתוך הסעודה מחמת הסעודה, אינן טעונות ברכה לאחריהן. 21 והיא חולקת על דברי רב ששת בבבלי מ"א ב'. ולפי תשובת רב עמרם (אוה"ג, התשובות, עמ' 93) אם הביאו תמרים וענבים ורמונים ושאר פירות שאינם נאכלים בפת, טעונים ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם, ואפילו שלחן לפניו, מפני שדרכם ברגיל לבוא לאחר סעודה. וכן מוכח בירושלמי (פ"ו ה"ה, י' ע"ג) שאם אוכל תמרים בתוך המזון אינו מברך עליהם.

2על המזון וכו'. כלומר, ברכת המזון, אבל ברכה שלפניה לא נזכרה כאן, ואפשר שלפניה מברך, כשיטת רב הונא ורב נחמן בבבלי מ"א ב'. ומכאן משמע קצת שאין ברכת המזון פוטרת מיני מתיקה (ואפילו תמרים במשמע) אלא כשבאו בתוך המזון, אבל אם באו לאחר המזון, לא נפטרו בברה"מ. ועיין מ"ש לעיל פ"ד הט"ו.