תוספתא כפשוטה על ברכות ה:יב
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 5:12
Open in the reader →125. ר' יהודה וכו'. בירושלמי: ר' יהודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי. ולעיל שם: ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובה פת הבאה וכו'. ועיין יפה עינים מ"א ב'.
2בכיסנין. פירש רב האי (תשה"ג אסף ירושלים תרפ"ט, עמ' 181): פת הבאה בכיסנין מהו. מביאין פירות ופת נקיה, ונותנין בה שמן ודבש ואיגוזין ושומשמין, ולשין אותן בכרכם, ואופין אותם בתנור, ועושין מהם כמה מינין דמות צפ[ר]ים ודמות אילנות וכמה מינין, לאחר שגומרין סעודה ומברכין ברכת המזון, [מביא]ין אותן עם כיסנין ומברך עליהן בורא מיני מזונות. 22 ומכאן שאב רש"י בפירושו מ"א ב'. ועיין מ"ש על כיסנין לעיל פ"ד רה"ד. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.
3לפניה וכו'. בבבלי: דתניא ר' מונא אומר בשם ר' יהודה פת הבאה בכיסנין מברכין עליה המוציא. ולפ"ז ברור שבפת הבאה אחר ברכת המזון עסיקינן. אבל מסתימת לשון התוספתא מוכח שעדיין לא ברך ברכת המזון, שאם לא כן פשיטא שצריכה ברכה לפניה וכו', שהרי כאן לא באנו ללמד שהברכה היא ברכת המוציא. וכן מוכח מן הירושלמי, שאמרו שם: ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובה פת הבאה כיסנין 23 וכ"ה להלן שם בברייתא שלנו. ומשמע מן הלשון שהפת עצמה היתה מתובלת בכיסנין, מעין העוגה έπίπαστον, שהיונים אכלוה בקינוח סעודה. וכנראה שפת זו הוגדרה ע"י ר' שמואל בן חפני (אוה"ג, הפירושים, עמ' 71): מיני מתיקה שיש בהן מין דגן. אחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. א"ר אמי ר' יוחנן פליג, א"ר מנא לר' חזקיה במה הוא פליג, בשאכל מאותו המין (כגי' כי"ר, כי"ס וראשונים) באמצע המזון? א"ל אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. ומחילוק זה משמע שלאחר המזון פירושו לאחר הסעודה, ולפני ברכת המזון. וכן פירשו התוספות (ד"ה אלא) את פת הבאה בכיסנין בבבלי לעיל שם (מ"א, ב'). ולפ"ז לדברי ר' יהודה פת זו טעונה ברכה לפניה, היינו בורא מיני מזונות (ואם הכיסנין הוא העיקר, אפשר שמברך עליה, בורא מיני כיסנין, כלעיל פ"ד רה"ד), ולאחריה ברכה אחת מעין שבע (וחולקת על הבבלי מ"א ב'), ואין ברכת המזון פוטרת אותה. ולהלן בירושלמי שם: ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה, אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון וכו', והביאו את הברייתא שלנו. וגם כאן פירושו שהוציאו להם פת זו לאחר הסעודה, ולפני ברה"מ. וכנראה שיש כאן חילוק בין מנהג א"י ומנהג בבל, ושבא"י אכלו במשתה החתונה פת הבאה כיסנין לפני ברה"מ, ובבבל (עיין בבלי מ"ב, א') אכלוה לאחריה. אלא שבין בבבלי ובין בירושלמי הסיקו שאין הלכה כברייתא זו.