תוספתא כפשוטה על ברכות ה:כא

1גוי וכו'. עיין בשנו"ס. ובתוספ' ר' יהודה נ"ג ב' (מ"א ע"ג): בתוספתא גרסינן עונין אמן אחר נכרי המברך, ואין עונין אחר כותי המברך וכו', עיי"ש שמעיר לתוספתא לעיל ספ"ג. ועיין גם בתוספ' הרא"ש שם (ל"ה ע"א). ובפי' ר' אליהו מלונדריש (כת"י הספריה בירושלים, 98 ע"ב): ובתוספת' קאמ' עונין אמן אחר גוי שבירך השם (כגי' כי"ע). ובירושלמי ספ"ח: 44 כי"ר, קטע מן הגניזה בתרביץ ש"ג, עמ' 239, ק"א בשרי"ר, עמ' 323, בית נכות ההלכות ח"א, עמ' 57, מקבילות בירושלמי סוכה ומגילה. וכ"ה בהוס' שבדפוסים בב"ר סוף פס"ו. תני גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן, בשם אין עונין אחריו אמן. והנה הרישא של הברייתא לפי גי' כי"ע מקויימת ע"י ר' אליהו מלונדריש וע"י הירושלמי הנ"ל. וגי' הסיפא לפי כי"ע מקויימת ע"י ד, תוספ' ר"י ותוספ' הרא"ש הנ"ל. ובטאו"ח סי' רט"ו: וגוי עונין אחריו אעפ"י שלא שמע כל הברכה, והכי איתא בירושלמי גוי שברך השם עונין אחריו אמן, כותי אין עונין אחריו. ולפיכך נראה קצת שגי' כי"ע נכונה, ופירושה שגוי שאינו מצווה לא על הברכות ולא על הזכרת שם שמים לבטלה, עונין אמן על כל ברכותיו, ובין ששינה ובין שלא שינה ממטבע של ברכות הרי הוא מברך את השם, ועונין אמן על ברכותיו. אבל כותי שהוא מצווה על הברכות ועל הזכרת שם שמים לבטלה, הרי ברכותיו הן ברכה בשם (ופשיטא שאם הוא מברך את השם שלא לצורך שאין עונין אמן אחריו), ואם שינה ממטבע של ברכות אין עונין אחריו אמן, ולפיכך צריך לשמוע ממנו את כל הברכה, מפני שאנו חוששים שמא שנה ממטבע הברכות, עיין לעיל ספ"ג, ומש"ש. ובדרך זו צריך לפרש גם את הירושלמי, אלא שהירושלמי סובר שאפילו גוי שברך ברכה שטבעו חכמים בשם אין עונין אחריו אמן (עד שישמע כל הברכה. ואעפ"י שבירושלמי חסר הסיום: עד שישמע וכו', זהו מפני שהוא מוסב על המשנה ספ"ה ושם מפורש סיום זה בכותי, וקצר הירושלמי כדרכו, מפני שסמך על משנתנו. ועיין בתלמידי ר"י פ"ח סי' קצ"ט), ודינו ככותי לעניין זה, אבל אם ברך את השם, בלי שום קשר עם ברכה ע"פ תקנת חז"ל, עונין אחריו אמן, שהרי אינו מצווה על הזכרת ש"ש לבטלה, ואין כאן גזירה אטו כותים ומינים. ואפשר שגם בכי"ו צריך להפך את הגירסא: גוי המברך את השם עונין וכו' בשם אין עונין וכו' וזו היא מסורת הירושלמי. ומכל המקורות כאן נראה שעונין אמן אחר גוי המברך בשם אם שמע את כל הברכה. ובפי' תלמידי ר"י על הרי"ף פ"ח סי' קצ"ט הביאו בשם י"א שאין עונין אמן אחר גוי המברך אפילו שמע כל הברכה. ועיין להלן שם מ"ש בשם רבינו יונה, ומשמע מלשונו שם שחסרה לפניו ברייתא זו בירושלמי. ועיין ר"מ פ"א מה' ברכות הי"ג ומ"ש בטאו"ח סוף סי' רט"ו, ובבאורי הגר"א או"ח שם אות ה'.