תוספתא כפשוטה על ברכות ה:כג

148. ישבו לאכל וכו'. בבבלי דייקו מכאן: ישבו אע"פ שלא הסבו וכו', ותירצו עיי"ש. ברם הרי"ף פ"ו סי' קנ"ו (והסכים לו בלקוטות הרמב"ן רפ"ז) פירש את כל העניין בברכת המוציא, אבל לעניין זימון אין צורך בהסבה, ועיין מאירי מ"ב סע"א. ומן התלמוד אין סתירה מפורשת לפירוש זה, עיין ראבי"ה סי' קי"ט ח"א עמ' 102, ובהע' 11 שם. אבל ברור שבירושלמי פירשוה לעניין ברכת הזימון וכפשוטה. ודווקא כשהיו מהלכין בדרך אינם מזמנים, אבל אם ישבו, אעפ"י שכל אחד אוכל משלו בדווקא , מזמנים. שכן הביאו ברייתא זו והוסיפו מיד: ר' ירמיה זמן לחמריה בפונדוק דלוי. 52 כ"ה בכי"ר. ובשרי"ר עמ' 28: זמן לחמרייה ברוך דפונדקה דלוי. ושמא צ"ל שם: בהדין פונדקא וכו'. ועיין מ"ש ע"ז בתרביץ ש"ב עמ' 110. ולפ"ז פירושו שר' ירמיה זימן על החמרים בפונדק, אעפ"י שלא היה אוכל משלהם (מפני חשש דמאי, ועיין במשנה רפ"ז).