תוספתא כפשוטה על ברכות ה:כו

159. אחורי הכוס וכו'. וכן העתיקו בשם התוספתא ברש"י ובאו"ז ח"א ה' נט"י סי' ע"א, ט"ז ע"א. וכ"ה בירושלמי. אבל בבבלי: וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה, גזרה שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס, ויחזרו ויטמאו את הידים. ואח"כ אמרו שם (נ"ב ב') בדרך הסבר: וב"ה סברי שמותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין. אמרי נצוצות לא שכיחי. נמצאנו למדים שלפי גירסת הבבלי נתנו ב"ה מיד טעם לדבריהם, למה מוזגין את הכוס תחלה, לפני נטילת ידים. אבל לפי התוספתא והירושלמי דחו ב"ה בתחילה את דברי ב"ש, ואמרו שטעם ב"ש אינו מספיק להצריך נטילת ידים לפני מזיגת הכוס דווקא, מפני שבין כך ובין כך מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאים, וא"כ מה לי אם נטל ידיו לפני המזיגה או אחרי המזיגה. ואם חוששין לניצוצות שעל גבי הכוס, הרי גם הנטילה לפני המזיגה לא תועיל, מפני שהמשקה הטופח שעל הגבים הטמאים של הכוס שוב יטמא את הידים. ולפ"ז עדיין לא שמענו לב"ה שצריך למזוג את הכוס תחילה דווקא. והנה בירושלמי שם אמרו אח"כ בשם ר' יוחנן: אתיא דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר' מאיר, דתנינן תמן (כלים פכ"ה מ"ז) ר' מאיר אמר לידים טמאות וטהורות. אמר ר' יוסה לא אמרו אלא לידים טהורות בלבד. 56 ועיין בנוע"י, בספר ניר, ולהלן בתוספתא כלים ב"ב פ"ג ה"ט וה"י. ולפ"ז אף כאן עדיין לא נתנו ב"ה טעם לדבריהם, למה מוזג את הכוס תחלה בידים טמאות, שהרי אם יטול ידיו לפני המזיגה כ"ש שפיר דמי, שאף ר' יוסי מודה בזה שאין כאן חשש.

260. סמוך לסעודה וכו'. וכ"ה גם בכי"ע. ופירושו, שאם מתחילה דחינו את טעם ב"ש, מפני שאין חשש למזוג בידים טמאות, הרי עכשיו אנו נותנים טעם לדברינו, למה מוזג את הכוס תחילה, לפני נטילת ידים דווקא, מפני שתיכף לנטילה סעודה. ועיין מ"ש לעיל שו' 16. וההוספה שבד היא תוספת סופרים ע"פ הבבלי, שהרי ב"ה אמרו בפירוש להלן וכן בירושלמי שספק משקין לידים טהור, עיין מ"ש להלן.