תוספתא כפשוטה על ברכות ה:כט
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 5:29
Open in the reader →168. יין בימינו וכו'. וכע"ז גם בכי"ע. וכן בירושלמי פ"ח ה"ה (י"ב ע"ב): כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו. וברשב"א רפ"ח: אבל ההיא דקתני בבריתא בפ' כיצד מברכין (מ"ג ב') בכוס יין ושמן ערב וכו', דקתני ב"ש אומרי' אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו וכו', ובתוספת' דפרקין מני לה בהדי הני דמתני' שיש בין ב"ש וב"ה. וברור שגרס בתוספתא כגי' כי"ו וכי"ע. ואף שמדבריו כאן משמע שגרס כן גם בבבלי, אבל רבינו לא העתיק כאן אלא ע"פ נוסח התוספתא, ובבבלי היתה לפניו הגירסא כמו שהוא לפנינו, עיין בדבריו מ"א א' ד"ה אמר עולא. ועיין מ"ש להלן בשם המאירי. ברם בתוספתא ד: הביאו לפניו שמן ויין, בית שמאי אומר כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו וכו'. וקרוב לוודאי שגירסת ד תוקנה ע"פ הבבלי (מ"ג ב'), וסימן לדבר שהתחילו ב"ש בשמאל, מפני שאף לפני המגיה היתה כאן הגירסא: כוס יין בימינו , והחליף "ימינו" ב"שמאלו", כדי שיתאימו הדברים לנוסח הבבלי. ולשון הגמרא שם: ת"ר הביאו לפניו שמן ויין, ב"ש אומרים אוהז השמן בימינו ואת היין בשמאלו וכו'. וכ"ה הנוסחא שם בכל כתה"י והראשונים שבדקתי. ולפ"ז יש לנו כאן מחלוקת בטוחה בין הירושלמי והבבלי בדברי ב"ש וב"ה, ועיין מ"ש להלן בדברי ב"ה בעניין האחיזה בימין. וכבר הקשו הראשונים (הרשב"א הנ"ל ומאירי רפ"ח) למה לא מנתה משנתנו את החילוק הזה בין ב"ש וב"ה בסעודה. ותירץ במאירי: "ושמא מפני שיין ושמן באין לפעמי' שלא בסעודה או אחר הסעודה. (ומכל) [אבל] הבריתות מנאוה כאן עם אלו". ובאמת ע"פ הסדר בתוספתא כאן נראה שבשמן ויין הבאין אחר מים אחרונים עסקינן (כלומר בכוס יין של ברכה), ובבבלי הנ"ל אפשר לפרש ביין ושמן שלא באו בסעודה, או שבאו אחר הסעודה, מיד לאחר עקירת השלחן (עיין תוספ' פסחים ק"ג א' סד"ה אנא דעבדי ועוד בכ"מ), ולפ"ז אין להתפלא אם הראשונים סברו ששתי ברייתות הן. וכן באמת הביא הר"מ הלכה זו בפ"ז (מה' ברכות הי"ד) ופירשה בכוס יין של ברכה, והביאה בפ"ט (שם ה"ד) בעניין סתם כוס של יין ושמן ערב. עיין בשדה יהושע בירושלמי בסוגיין. ולפ"ז נראה שאף הוא פירש את הבבלי כמו רש"י והראב"ד שכוס של יין שנזכר שם הוא אינו כוס של ברכה, אלא שבפ"ז פסק ע"פ התוספתא כאן. ועיין מ"ש להלן על מנהג שמן ערב בסעודה.
269. על היין וכו'. וכ"ה בכי"ע. וכן בירושלמי: אומר על הכוס. ובד ובבבלי: מברך על השמן (עיין מ"ש לעיל).
369-70. שמן ערב וכו'. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי. אבל בד: אוחז [כוס יין] בימינו וכוס שמן בשמאלו וכו'. וכ"ה בבבלי: ב"ה אומרים אוחז את היין בימינו וכו'. וברש"י שם (בדברי ב"ש): שמן בימינו מפני שעליו מברך תחילה. ובראבי"ה ח"א סי' ק"כ, עמ' 104: ומינה שמעינן שכל דבר של ברכה ושל מצוה ראוי לו שיאחז בימין וכו', עיי"ש. ובירושלמי הנ"ל מסופר על ר' זעירא ששמש בסעודה וטען את השמן ואת היין ביד אחת. ואם המעשה היה בא"י, 69 הדבר תלוי בשמות האמוראים, עיין בהוצ' לונץ מ"ש בשם כי"ר וראשונים. ועיין בס' יחוסי תו"א ערך ר' זירא עמ' קי"ב. מסתבר שר' זעירא הבבלי לא רצה לשנות ממנהג המקום (שאחזו שם שמן בימין), וטען את שניהם ביד אחת. ועיין מ"ש להלן.
470. על השמן. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי. ובד: מברך על היין ושותהו. וכ"ה בבבלי לפי כתי"י וראשונים (עיין דק"ס 232 הע' ע'), וכ"ה בר"מ פ"ט מה' ברכות ה"ד. ובהשגות הראב"ד 70 פ"ז מה' ברכות הי"ד. ועיין גם ברשב"א ובמאירי מ"א א' (137 ע"ב), וברא"ה סוף עמ' קל"ג. פירש שמברך על היין תחילה, מפני שהוא חביב וחשוב. והנה העמים הקדמונים נהגו לטבול את ידיהם בשמן ערב אחרי עקירת השלחן, לשם ריח טוב, ואח"כ היו שותים יין. 71 עיין מ"ש אתינאיוס, חכמי המשתה ס"ט 408ᵉ; שם סי"א 462ᵈ. וכן נהגו לטבול את הידים במשח 72 σμη̑μα. ועיין מ"ש אתינאיוס הנ"ל ס"ט 409ᵈ, ועוד בכ"מ. ועיין בבבלי כאן נ"ג סע"ב, ומ"ש בס' יחוסי תו"א בערך זוהמאי, עמ' ס"א ואילך. כדי להעביר את הזוהמא. ועיין עמוס ו', ו', יחזקאל כ"ג, מ'. ומלשון הברייתא כאן אינו מוכח לאיזה שמן כיוונו (ועיין להלן). ורש"י כנראה פירש גם כאן (עיי"ש מ"ג ב' ד"ה שמן והדס) שבשמן שבא להעביר את הזוהמא עסיקינן, ומברך עליו (עיין רש"י נ"ג סע"א ד"ה אין מברכין): בורא שמן ערב (לשיטת הבבלי מ"ג א'), או: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב (כשיטת הירושלמי פ"ו ה"ו, י' ע"ד). ובתוספ' (מ"ג רע"ב וכ"ה בכמה ראשונים) פירשו שבשמן להריח עסיקינן, ולא בשמן שמעביר את הזוהמא שאין מברכין עליו כלל. ועיין בצל"ח מ"ג ב'.
5וטחו וכו'. בשיטת ריב"ב על הרי"ף פ"ו (ל"א ע"ב) וברא"ה שם (עמ' קל"ד): פי' כדי שיריח הריח. ולפ"ז הטיחה היא כדי לפזר את הריח, אבל מרש"י ושאר מפרשים (עיין מאירי כאן) משמע שהטיחה היא כדי לנגב את ידיו שלא יתבשמו. והצירוף "וטחו בראש... וטחו בכותל" מוכיח קצת שמחמת ניגוב אתינן עלה, עיין במשנת ידים פ"ב מ"ג.
671. מלקט פירורין וכו'. המלים "מלקט פירורין" הן באשגרה מלמעלה, וט"ס ברורה היא, ואינן בשום נוסח. ועיין בה"ד, ובדק"ס עמ' 278 הערה ט'. ועיין בצל"ח ובמעדני יו"ט על הרא"ש פ"ו סי' ל"ט, ז'-ח'.