תוספתא כפשוטה על ברכות ו:א

11. הזימון וכו'. וכ"ה בכי"ע ובד (אלא שבדפוסים מאוחרים הוסיפו: נ"א המזון). וכן באו"ז (ה' ר"ה סי' רס"ב, ח"ב ס"א ע"א): תוספתא דברכות פרק ברכת זימון. ובסה"מ להר"מ עשין י"ט (וממנו בזהר הרקיע להרשב"ץ עשין כ' כ"א): ולשון התוספתא ברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת. ומכיוון שדרך הר"מ לקרוא גם את הברייתות שבבבלי תוספתא (עיין מ"ש בתשלום תוספתא עמ' 7), הרי קרוב הוא שהר"מ כיוון לברייתא שבבבלי מ"ח ב'. ולפ"ז אין לערער כלל את גירסתנו בתוספתא המקויימת ע"י כל הנוסחאות ואו"ז הנ"ל, ומפורש בה שברכת הזימון היא מן התורה, וכן משמע מן הירושלמי והבבלי (עיין להלן). 1 ואפילו אם נניח שהר"מ העתיק מן התוספתא, הרי מ"מ יתכן שהכוונה לברכת הזימון, עיין מ"ש לעיל פ"א הע' 33. ברם דעת רוב הראשונים היא שברכת הזימון היא מדרבנן, והדרשה היא רק אסמכתא (עיין מאירי רפ"ז, 154 ע"א, רא"ה פ"ז סוף עמ' קל"ט שטמ"ק שם מ"ה א' ועוד. ויש שחילקו בין זימון בג' וזימון בעשרה, עיין בקרית ספר להמבי"ט פ"ה מה' ברכות. ועיין בלבוש או"ח סי' קצ"ט ובא"ר שם). ובראשון לציון (מ"ח סע"ב) מסיק שהדבר תלוי במחלוקת הת"ק ורבי בברייתא שבבבלי שם, ולת"ק שלומד כ"ז מן הפסוק בדברים ברכת הזימון מדאורייתא, אבל לרבי שלומד ברכת הזימון מ"גדלו לה' אתי" היא מדרבנן, והתוספתא שלנו כת"ק. ולאמתו של דבר צריך לחלק בין ברכת הזימון (כלומר ההזמנה לברך) ובין עצם הזימון, היינו שאחד מברך לכולם והשאר עונים אמן, עיין בבאורי הגר"א או"ח סוף סי' קצ"ה, ועצם הזימון אנו לומדים מ"גדלו לה' אתי", עיין מ"ש בהעמק שאלה, עקב, ריש סי' קמ"ו. ועיין בס' יריאים השלם ריש סי' רנ"ג, עמ' 230, ובתועפות ראם שם. ועיין מ"ש להלן אם מניין הברכות של ברה"מ הוא דאורייתא. ועל חלוקת הפרקים עיין מ"ש לעיל עמ' 90.

22. ברכה ראשנה. וכן בירושלמי (בשם ר' ישמעאל, כלומר, המכילתא, עיין להלן) אלא ששם מסיים: זו הזן את הכל (במקום ברכה ראשונה). וכ"ה בבבלי מ"ח ב' (לפי גירסת התוספות מ"ו א' ד"ה היכן, הרא"ש פ"ז סי' י"א ועוד, עיין דק"ס), אבל בהוצ' שלפנינו (וכ"ה אצל כמה מן הראשונים) הגירסא היא להפך, עיי"ש. ובמכילתא: ומנין שהן מברכין על המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה. על הארץ, זו ברכה שניה. וברכת הזימון לא הוזכרה. והיא בשיטת רבי עיין בבלי הנ"ל, ועיין להלן במכילתא שם. 2 ועיין בס' הפרדס לרש"י, הוצ' עהרענרייך עמ' קע"ו, ובכד הקמח לרבינו בחיי אות ב', ברכה (ד"ו י' ע"ג). ועיין בתורה שלמה להרמ"מ כשר, בשלח פט"ז י"ב הע' פ', ולהלן שם עמ' שמ"ו. ועל מניין הברכות בברה"מ אם הוא מדאורייתא, עיין בראשון לציון מ"ח ב', ובפירושו של הרי"פ פערלא למניין המצות לרב סעדיה, עשין ל', קע"ה ע"ג ואילך. ועל נוסח ברה"מ אם הוא מדאורייתא, עיין מ"ש הרי"פ פערלא שם.

34. הטוב והמטיב. בירושלמי הנ"ל: אשר נתן לך, זה הטוב והמטיב, כגי' ד וכי"ע. והסיק הר"ח אלבק (מ"ח חע"א, 1934, עמ' 434) שהגירסא הנכונה בירושלמי היא במדרש שמואל פי"ג (בד"ר): אשר נתן (לנו) [לך]. אשר גמלנו כל טוב, וכ"ה במכילתא הנ"ל. ומזה מסיק הירושלמי שר' ישמעאל סובר שברכת הטוב והמטיב היא מדאורייתא. וכנראה שהיתה כאן לפני כמה מן הראשונים נוסח ברכת הטוב והמטיב. שכן כותב הרשב"א בשו"ת ח"א סי' של"ט: אלא שבתוספת שנו שצריך לומר גומלנו יגמלנו, אבל בגמרין לא נזכר כלל. וכן ברא"ה פ"ז עמ' קמ"ז (=שטמ"ק מ"ו א', כ"ה ע"א): ובתוספתא אמרינן הוא גומלינו הוא גמלנו הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים והצלחה והרוחה וכל טוב. ונוסח ארוך זה הוא בוודאי השלמת הסופרים ע"פ הנוסח הרגיל (עיין לעיל פ"ג סה"ז ומש"ש). ואפשר שגם בתוספתא היה הנוסח כמו במכילתא ובמדרש שמואל הנ"ל: שגמלנו כל טוב, ובאו הסופרים והשלימו את הברכה. 3 וכנראה שלפני הראשונים היו כאן עוד הוספות. עיין ראבי"ה ח"א סי' קנ"ט, עמ' 162, ומ"ש בתשלום תוספתא עמ' 36 ועמ' 42 סי' 35 וסי' 36. ועיין מ"ש ר"א ביכלר בסה"ז לכבוד רצ"פ חיות עמ' קמ"א וקמ"ג, והוא משער שזו היתה חתימת הברכה לפי ר"י הגלילי (לעיל פ"א סה"ז): ברוך אתה ה' שגמלנו כל טוב (כמו בברכת הגומל ועיין ישעי' ס"ג, ז'). וכבר העירו הראשונים 4 תוספ' מ"ו ב' ד"ה הטוב, רא"ש פ"ז סי' כ"ב, ועוד. עיין מ"ש ר"א פינקלשטיין בצופה האנגלי סדרא חדשה כי"ט (29 - 1928), עמ' 233, הע' 43. שמתחילה היתה ברכה זו קצרה מאד אלא שאח"כ הוסיפו בה דברים. ובשבה"ל השלם (סוף סי' קנ"ז, ס"ב ע"א) כתב: מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל שיש במדרש שצריך לומר בברכת המזון שלש טובות שלש גמולות. 5 וכ"ה אף בפי' תלמידי ר"י על הרי"ף פ"ז סי' קע"א, וברא"ש הנ"ל. ובשלחן ארבע לרבינו בחיי (ד"ו ה' ע"ג): וכן אמרו בירושלמי שלש מלכיות שלש הטבות שלש גמולות. ובפי' תלמידי ר"י פ"ז, סי' קפ"א: רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבד מדידה (בבלי מ"ט א') וכו', וכן אמר במדרש שצ"ל בה שלש מלכיות וג' הטבות וג' גמולות. וכן מביא בשם המדרש (בסדר זה) גם בכל בו סי' כ"ה, ובעל הכל (הגורן ח"ז) עמ' 92. ובמאירי (מ"ו סע"א, 162 ע"ב) וברא"ה (עמ' קמ"ז) מביאים בשם המדרש: ג' גמולות, ג' הטבות, ג' מלכיות. ונראה שהמלכיות נוספו ע"פ מאמר רב פפא הנ"ל. ועיין בנוסחאות השונות של הברכה אצל הר"א פינקלשטין בצופה האנגלי (הנ"ל לעיל בהע' 4), עמ' 259 ואילך, ובנוסחאות שפרסם הברמן בידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' נ"א, נ"ז ס"ז, והר"ש אסף בספר דינבורג עמ' 130 ועמ' 131.

45. משעה וכו'. בבבלי מיוחסת דרשה זו לרבי, אבל הת"ק לומד ברכה שלפניה מק"ו. ובירושלמי ק"ו זה מיוחס לרבי.

56. ההרים ועל הגבעות וכו'. במשנתנו (פ"ט מ"ב) מבואר שמברך על ההרים ועל הגבעות עושה בראשית. ובאבודרהם (ה' ברכות של שחרית. ד"ו שכ"ו, קל"ו ע"ג): וכתב ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים ונכרת גבורת הבורא בהן וכו'. ברם אי אפשר כלל לפרש את התוספתא כאן ע"פ משנתנו, שהרי היא מביאה ראיה מן הפסוק "על הארץ", ומה עניינו לברכת מעשה בראשית? ולפיכך ברור לי שבברכת המזון אנו קיימין כאן, ותנא זה מחייב שיזכירו בברכת הארץ אף הרים ובקעות (כצ"ל. והמלה "גבעות" כאן היא באשגרה ממשנתנו). ובספרי עקב (ריש פי' ל"ט, עמ' 77): ארץ הרים ובקעות, בשבח א"י הכתוב מדבר, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח, שפירות ההר קלים וכו'. וכן באמת ברכו בא"י בברכה אחרונה על הפירות: אשר ברא הרים ובקעות וכו'. 6 צייטשריפט פה"ב חט"ו (1911), עמ' 122; זולאי בסה"י לכבור אסף, עמ' 302, הע' 2. ועיין מ"ש להלן.

6על התורה וכו'. בירושלמי (פ"ז ה"א, י"א ע"א) משמע שמדברים כאן בברכת התורה ממש וכן בברכת המצות ממש (עיי"ש פ"ו ה"א, י' ע"א, ובאהצו"י שם עמ' 137). ברם מתוך העניין כאן משמע שאף בזה בברכת המזון אנן קיימין, וצריך לכלול בה תורה ומצות. ובברייתא שבבבלי: ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מניין. א"ר ישמעאל ק"ו וכו' ר' חייא בר נחמני וכו'. ואפשר לפרש שהבבלי הביאה אף לעניין ברה"מ, כלומר שצריך להודות בברה"מ אף על התורה. ובמכילתא (בא פט"ו, עמ' 60): ר' חייא בר נחמני אמר משום ר' ישמעאל וכו' וברכת הטובה (כ"ה בכי"מ ובילקוט) מה זה מחוסר. אשר נתן וכו'. וקרוב לוודאי שהנוסח שם חסר, וצ"ל: מה זה מחוסר [טובה. זו תורה]. אשר נתן לך וכו'. 7 והסופרים השמיטו את המלים שסגרנו במרובעים, מפני שכן נזכר להלן שם בשם ר"י בן בתירא. ומתוך העניין שם מוכח שבברכת המזון עסיקינן. ולפ"ז מתאימה המכילתא לתוספתא כאן. וכן מפורש להלן בבבלי שם (מ"ח סע"ב): ר' יהודה בן בתירא אומר אינו צריך, 8 הדברים מוסבים על המסורת בשם ר' ישמעאל לעיל, עיי"ש. הרי הוא אומר טובה הטובה, טובה זו תורה וכו', הטובה זו בונה 9 כ"ה בכת"י, עיין דק"ס שם, עמ' 258, הע' ס'. ועיין בפי' האגרות לר' עזריאל עמ' 21, ויש שם חסרון. ירושלים וכו'. והעיר בדק"ס שם: ויש לעיין מה עניין בונה ירושלים לכאן. ולפי דברינו הנ"ל כולם בברכת המזון הם מדברים. 10 ומכיוון שכל הדרשות על ברכת התורה שנזכרו כאן אינן מדברות אלא בהודאה על התורה בברה"מ, הרי מובן מאליו שחיפשו סמוכים אחרים לברכת התורה על לימודה וקריאתה, עיין בדב"ר פ"ח, ב'. וכנראה שאף בדברי ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן היו קיימות שתי מסורות, עיין בירושלמי כאן פ"ז ה"א, י"א ע"א (ובמקבילה במגילה פ"ב ה"א ע"ד סע"ד) ובדב"ר הנ"ל. ושמא היו מקומות שהזכירו תורה ומצות בברכת בונה ירושלים. וכן נמצא בברה"מ לשבת ור"ח (ידיעות המכון לחקה"ש העברית ה"ה עמ' ס"ו) בברכת בונה ירושלים: ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך, 11 נחמי' ט', י"ד. וההמשך הוא: ולחם משמים נתתה להם לרעבם וכו'. ונא' בנה ירושלם 12 ועיין בסה"ז לכבוד גולדציהר כ"א (החלק העברי) עמ' 35. וכו'. ובברכת הארץ שם לא נזכרה תורה כלל. ועיין מ"ש לעיל פ"ג רה"י.

78. על הרעה וכו'. כל המפרשים פירשוה כמקבילה למשנתנו פ"ט מ"ה, ואינו כן, שהרי המקבילה למשנה ההיא היא הברייתא להלן ה"ז, עיי"ש. ואין ספק בעיני שאף כאן בברה"מ עסיקינן, והכוונה שמברכין דיין האמת בברכה רביעית של ברה"מ. וכן מוכח במכילתא ריש עמ' 61 הנ"ל, וכן משמע ממס' שמחות, עיין מ"ש להלן שו' 10 ד"ה פורענות. ברם בברייתא זו לא נתבאר אם אומרים הטוב והמטיב ודיין האמת בבית האבל, או דיין האמת גרידא (עיין בבבלי מ"ו ב', וסוף מס' שמחות). ובנוסח הגניזה (ידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה, עמ' צ"ד) מברה"מ בבית האבל לא נזכר הטוב והמטיב אלא דיין האמת בלבד. וכנראה שבמקום זה נהגו כר"ע (לפי הבבלי הנ"ל) או כחכמים (לפי מס' שמחות). ועיין בירוש' ספ"ז.

89. ה' אלהיך. וכ"ה אף בבבלי בכל הנוסחאות, ויש כאן צרוף של שני פסוקים. ועיין מ"ש רע"צ מלמד בספרו "מדרשי הלכה בתלמודים" ח"א, עמ' 402, סי' מ"ב, הע' 19, ואין צורך, עיין בהגהות הרש"ש, מ"ח סע"ב, ובס' נתיבות עולם, ווילנא תרי"ט ק"ג סע"ב.

9אליך דיינך וכו'. כלומר, אלקיך פירושו דיינך, מדת הדין. עיין במכילתא ובספרי שצוינו במסה"ת, ובהערות ר"א פינקלשטיין לספרי שם. ובמכילתא בשלח, ויהי פ"ד, עמ' 101: אין אלהים בכל מקום אלא דיין.

1010. פורענות. נראה שכל הברייתות עד כאן שייכות למשנתנו פ"ח, ואחרי שנתבארו ההלכות בסעודה (ואגב גררא גם ברכות על שמן ובשמים), נתפרשו כאן הלכות ברה"מ וסיימו בברכה רביעית של ברה"מ בבית האבל. ומכאן ואילך מתחילות הברייתות המקבילות לפ"ט של משנתנו. ומעין ראייה לדבר ישמש לנו הסיום של מס' שמחות. וכ"ה שם: המברך בבית האבל אינו מברך רביעית וכו' ברוך דיין האמת. הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך ה' שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. והמסדר לא רצה לסיים בדיין האמת, ולפיכך הוסיף את ההלכה שהיתה במקור שלו בסמוך לברכת הטוב והמטיב בבית האבל, כלומר משנה ראשונה של משנתנו פ"ט.