תוספתא כפשוטה על ברכות ו:יד

166-67. או' ברוך... מפרישן. כ"ז ליתא בד ובכי"ע ובירושלמי כאן. וכן מביא הר"מ בשו"ת (הוצ' הרא"ח פריימן עמ' 12) מן התוספתא כאן ברכת שהחיינו על סוכה, לולב, ציצית ותפילין, ומבאר את התנאים שמברכים בהם שהחיינו, ומסיק: ולא באנו באלו הג' חלקים זולתי להוציא מי שמפריש תרומה ומעשרות או חלה, או טמא שטבל, שלא יברך שהחיינו על עשיית אלו המצות ודומיהן. וכן לא היה כ"ז לפני הראשונים שנציין להלן בסמוך ד"ה להפריש. אבל בכפו"פ פכ"ה (ד"ו ק"ז סע"ב; הוצ' לונץ עמ' תע"ה) מעתיק בשם תוספתא ברכות פ"ו כגירסת כי"ו. וכן באבודרהם (סדר תפלות של חול ש"ג, הוצ' עהרענרייך זצוק"ל עמ' ע"א): והטעם הנכון בעיני הוא מה שכתוב בתשובת הגאונים 49 הובאו במאור סוף פסחים, אלא שנשמט שם הציון לתשה"ג, עיין בא"ח ח"א ה' ברכות סוף סי' ע"ג, מ"ב ע"א. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א, סי' קכ"ו. שאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שיש בו שמחה והנאה לגוף, והכי אמרינן בתוספתא דברכות ההולך להפריש תרומות מברך שהחיינו, נראה מפני שהוא שמח ונהנה באסיפת פירותיו. אבל להלן שם (עמ' צ"ז) העתיק כגי' ד וכי"ע.

267. להפריש וכו'. ברמב"ן בכורות סוף ה' חלה: ותניא בתוספתא היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות אומר ברוך אקב"ו להפריש (כג' ד וכי"ע, עיין מ"ש לעיל) תרומות ומעשרות. מאימתי וכו'. ועיין גם בהשגות שלו על סה"מ להר"מ שורש י"ב (ד' וורשא, ע"ט ע"א) ובזוהר הרקיע להרשב"ץ ע"ט ע"א, ובחי' הרמב"ן פסחים ז' א' ד"ה ופי' הסוגיא. וכן נעתקה התוספתא (כגי' ד וכי"ע בערך, עיין מ"ש לעיל) במאירי חלה פ"ב, עמ' 19, פסחים ז' א' סד"ה ולעניין (15 ע"א, ועיי"ש 14 ע"ב). ועיין במגן אבות שלו הוצ' לאסט, עמ' מ"ב ועמ' מ"ה. וכן בר"ן פסחים פ"א סי' ת"ש, ובשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד. ועיין רש"י ברכות מ' ב' ד"ה מלברכך. והראשונים (עיין ראב"ן סי' ל"ה, ובציונים של הר"ש אלב"ק בריש הסימן שם) 50 אלבק מציין שם לס' הישר לר"ת סי' קמ"א, וכ"ה בראב"ן הוצ' עהרענרייך (אלא ששם בטה"ד: קע"א). וכ"ה בציונים של הרח"י עהרענרייך לפרדס עמ' קצ"ה הע' ב'. וצ"ל בכולם: סי' רנ"ט. והציון "קמא" הוא "פ' קמא", כלומר פרק קמא דפסחים. נותנים טעמים שונים להתחלת הברכה בלמי"ד עם פועל ולהתחלה ב"על" עם שם הפעולה. וראש המדברים בעניין הוא ר"י אבן פלאת. 51 עיין בציונים של אלבק הנ"ל. ועיין בפי' ר' אליהו מלונדריש הוצ' הרמ"ל זק"ש, עמ' כ"ט ואילך, ובערוגת הבושם ח"ב עמ' 67 ואילך. ועיין הסיכום במגן אבות למאירי, עמ' מ"ד-מ"ה. וכתב הרב (לפי ס' הפרדס הוצ' עהרענרייך סוף עמ' ר"ח ואילך): וברכת החלה (כלומר, הנוסח שלה) לא הוזכרה בתוספתא. וראיתי בדברי רבינו האי זצ"ל בטבע זה, אשר קדשנו במצותיו וצונו על התרומה 52 כ"ה בשאילתות ריש סי' ע"ג, ועיין בהעמק שאלה שם אות א' ואות ב'. ועיין בהשגות הראב"ד פ"ח מה' בכורים הי"א, בס' המנהגות להרא"ש מלוניל, הוצ' הר"ש אסף בספרן של ראשונים, עמ' 155, ובא"ח ח"ב, עמ' 200. ובמחז"ו, עמ' 264: אקב"ו להפריש תרומה. אבל הר"מ בפ"ח מה' בכורים הי"א פסק שמברך: להפריש חלה. וכבר העיר הר"ש הורוויץ בהערותיו למחז"ו הנ"ל שכ"ה הנוסח גם בה"ג ה' חלה (ד"ו ט"ו ע"ב), עיי"ש בשאר הציונים. ועיין בהערות הר"ש טרויב לה"ג, קמ"ה ע"ב. וכ"ה אף בה' ראו, עמ' 32, ובה' פסוקות, הוצ' ר"ס ששון, עמ' ל"ט, ובסדור רב סעדיה, עמ' ק"א, עיי"ש בהערות. ועיין מ"ש ר"ן קורוניל בהערה לפיסקי חלה להרשב"א, כ"א ע"א ואילך. ועיין באו"ז ח"א סי' שס"ז, נ"א ע"א, מ"ש בשם הירושלמי. ועיין בריבמ"ץ מע"ש פ"ה מי"א. וכו', ובתוספתא תניא הנכנס להפריש תרומות ומעשרות אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר קבמ"ו להפריש תרומות ומעשרות. ושמא טעות סופר הוא (כלומר, וצ"ל: על הפרשת תרו"מ), ואם תימצי לומר עיקר לא קשיא ולא מידי וכו'. ובראב"ן הנ"ל (סי' ל"ה) כתב: ובכל אילו המצות שעשייתן לפי שעה מברך עליהן וכו' לעשות, דאין עשיית המצוה אלא בנגמרה וכו', וכן להפריש חלה ותרומה לא נגמרה מצותן עד שעת נתינה לכהן. 53 עיין בהערה ט"ז שם שציין לנכון לשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת סי' ר"א. ועיין בהשגות הרמב"ן על סה"מ להר"מ הנ"ל, ובמגילת אסתר ובקנאת סופרים שם. ועיין מ"ש הרי"פ פערלא בפירושו לס' המצות לרס"ג ה"א, רע"ח ע"א ואילך. ועיין בשו"ת ר"י אבן פלאת, הוצ' אסף הנ"ל, עמ' 203, ובשאר הראשונים שהבאנו לעיל.

3תרומה ומעשרות. בכפו"פ פכ"ה (עמ' תע"ה) ובשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד פירשו שזה הוא נוסח הברכה, כלומר שמברך "להפריש תרומה ומעשרות", והביאו ראייה מכאן 54 בכפו"פ שם: מפי הר"ב (רבינו ברוך) ז"ל שמעתי שעל זה סומכין בארצו וכו' שימולו את בניהם יחד, שאחד מהם מברך, וכלן יוצאין. ומכיון שהעתיק שם גם הט"ו, הרי אפשר שרבינו ברוך כיוון להט"ו להלן. אבל בעל הכפו"פ עצמו פירש לעיל שם את התוספתא כמו שהבאנו בפנים. שמברכין ברכה אחת על מילת שני תינוקות. 55 נגד שיטת בעל העיטור סוף ה' מילה (הוצ' רמא"י, נ"ג סע"ג, ועיין בהערה שם) והריטב"א בחידושיו לשבת. ובמיוחסים להריטב"א שלפנינו לא מצאתי שיטה זו. וכמובן, שאין זו אלא אסמכתא בעלמא, שהרי אפשר לפרש "תרומה ומעשרות" תרומה או מעשרות, כדרך שאמרנו ברישא: היה הולך להפריש תרומה ומעשרות, ושם הרי אי אפשר להפריש שניהם בבת אחת. וכנראה שרבותינו סמכו בעיקר על הירושלמי דמאי (פ"ה ה"ב, כ"ד ע"ג): תני ר' חייא כוללן בברכה אחת. 56 ואעפ"י שאסור להפריש תרומה ומעשר בבת אחת, מ"מ מברך עליהן אחת, ודינן כמילת שני תינוקות שהם גופין מחולקין ואי אפשר למול אותם בבת אחת, עיין בעיטור שם שחילק בין מילה ובין שחיטה. ואפשר שבעל העיטור והריטב"א החמירו ופסקו כשיטת ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן בירושלמי שם שמחייב לברך חמש ברכות. וכן פסק הר"מ בספ"א מה' מעשר. ועיין ברדב"ז שם.

468. בשעה שמפרישן. לפי הגירסא שלפנינו ברישא, צריך לפרש שברכת שהחיינו מברך כשהוא מפרישן, כלומר, לפני ההפרשה בדווקא, אבל על ההפרשה עצמה מברך בשעת ההפרשה או לאחריה (עיין להלן). ולהלן תרומות (פ"ג ה"ג): היה הולך להפריש תרומה ומעשר ראשון וכו' מברך עליהן משהפרישן (כ"ה בכל הנוסחאות שם). אם עתיד לקרות להם שם וכו'. וברמב"ן סוף ה' חלה הנ"ל: וכד בעי למשקל חלה מאגנא מבעי לאקדומי ואפרושי (עיין הלשון בשאילתות ריש סי' ע"ג) והוא מברך וכו', והדר לימא תהוי חלה וכו', כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, ותניא בתוספתא היה מהלך להפריש וכו' (העתקנו את לשונו לעיל), מאימתי מברך עליהן משהפרישן . תניא אידך (להלן תרומות הנ"ל) היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות מברך משהפרישן . הפרישן אם עתיד לקרות להם שם אין בהם משום קדושה עד שיקרא להם שם, ואם אין עתיד לקרוא להם שם, כיון שהפרישן נתקדשו. וע"ז מוסיף רבינו: הלכך אם אין עתיד לקרות להם שם, מברך עליהם קודם שיפרשן, כדי שיברך עובר לעשייתן. 57 כלומר, לפי הגירסא "משהפרישן" צריך לפרש שעדיין לא קרא להם שם, ולפיכך מברך אחר ההפרשה, לפני קריאת שם, אבל אם אין עתיד לקרוא להם שם מברך לפני ההפרשה. ועיין גם בפיסקי חלה להרשב"א, בסופו. ומתברר מדברי רבינו 58 וכנראה שכן היתה לפניו הגירסא בשאילתות ריש סי' ע"ג הנ"ל. שהוא מפריש ואח"כ מברך ואח"כ קורא שם, כנוסח התוספתא בתרומות. וכנראה שגם לפנינו הכוונה היא שהברכה בעצמה היא קריאת שם (וכסברת מהרי"ק בפ"ה מה' בכורים הי"א), ולפיכך אם עתיד לברך, מפריש ואח"כ מברך, כלומר קורא שם בזה (ומ"ש בשאילתות: והדר לימא תיהוי חלה, אינו אלא לרווחא דמילתא), ונמצא מברך בשעת חלות ההפרשה או לאחריה.