תוספתא כפשוטה על ברכות ו:טו
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15
Open in the reader →169. כל אחד וכו'. באו"ז (ה' ר"ה סי' רס"ב, ח"ב, ס"א ע"ב): וההיא תוספתא דברכות פרק ברכת זימון, דתניא עשרה שהיו עושין עשר מצות כאו"א מברך לעצמו, היו כולן עושין מצוה אחת אחד מברך לכולן, התם ה"פ עשרה שהיו עושין עשר מצות שאין ברכותיהן שוות, כגון זה לובש תפילין זה מתעטף בציצית זה קובע מזוזה וזה שוחט וזה מעשר וזה תורם וכו', הואיל ואין ברכותיהן שוות כל אחד מברך לעצמו אבל היו כולן עושין מצוה אחת שכולן לובשין תפילין או מצוה אחרת הואיל וברכה אחת היא אחד מברך לכולן וכו'. 59 ועיי"ש ח"א סי' שס"ז, נ"א ע"א. ויש שם קיצור בהעתקה מן התוספתא, אעפ"י שכן מעתיק גם בהגהות אשרי חולין פ"א, סי' ג'. וכן פירש את התוספתא באבודרהם ס' תפלות של חול ש"ג (קרוב לראשו), הוצ' הרח"י עהרענרייך עמ' ס"ב. וכן מוכח מן הסיפא, עיין להלן. ברם ר' אשר בר' חיים תלמיד הרשב"א (בס' הפרדס כת"י שער ט', כפי שמביאו בשיורי ברכה להרחיד"א או"ח סי' ח) כתב: היכא דבירך ש"ץ לגמור את ההלל אין הקהל צריכין לחזור ולברך, וראיה מהתוספתא עשרה שעשו מצוה א', א' מברך לכלן, עשרה שעשו עשר מצוות כל א' מברך לעצמו, ופירוש התוספתא הכי הוי, עשרה שעשו מצוה אחת כגון עשרה שקורין הלל, או עשרה שעשו מעקה אחת, או עשרה שקובעין מזוזה אחת או כדומה לזה, א' מברך לכלם, ועשרה שעשו עשר' מצוות כגון שמניח כל אחד תפילין בראשו או שמתעטפין בציצית או שמנענעין הלולב כל אחד מברך לעצמו. וראיתי מי שטעה ופירשה עשרה שעשו מצוה אחת, כגון אם עשרה מניחין תפילין אחד מברך לכלן, כיון שכלן עושין מצוה אחת יחד, וכן עשרה שמנענעין לולב יחד, או מתעטפין בציצית וכיוצא, ועשרה שעשו עשר מצוות, כגון שכל אחד ואחד עושה מצותו, כלומר שזה מניח תפילין וזה מתעטף בציצית, וזה מנענע את הלולב כל א' וא' [מברך] לעצמו, וזה טעות גדול דהאיך אפשר שאני מניח תפילין ואחר יברך עלי'. וכן עשרה שעושין עשר מצוות, שר"ל שזה מניח תפילין וזה מתעטף בציצית וכו', ולפ"ז מברך כל א', פשיטא, והיאך יעלה בלב שום אדם שאם אחד מניח תפילין וא' קובע מזוזה ואחד מנענע בלולב, אחד יברך לכלן, שיברך א' על התפילין ויפטור אחר שמנענע לולב וכו'. ופירוש זה נראה לכאורה מוכרח, אבל עיין הסיגנון בסיפא. וכן הביאו את התוספתא בשו"ת מהר"מ ד' פראג סי' ז', ד' למברג סי' תי"ג, שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנ"א (ולה כיוון באהל מועד לר"ש ירונדי, ח"א ק"ט ע"ב), הגה"מ פי"א מה' ברכות ה"י, א"ח ח"א ה' ברכות סי' ב', ל"ז ע"א. כפו"פ פכ"ה עמ' תע"ה.
270. יחיד וכו'. בבבלי סוכה מ"ו א': ת"ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות. ר' יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה. 60 שו"ת מהר"ם ושו"ת הרשב"א וכפו"פ הנ"ל (בפנים). וכן במרדכי חולין פ"ז סי' תרנ"ז, שו"ת הרא"ש כלל כ"ו, סוף סי' ד' (ועיי"ש כלל י"ד, סי' ג', ובפסקיו לפסחים פ"א סי' י'), רבינו ירוחם, אדם, נתיב ה' ח"א (קרוב לראשו), ושו"ת הריב"ש סי' שפ"ד הנ"ל. ופירש"י: מצות הרבה. ליטול לולב, לישב בסוכה, להניח תפילין וכו'. ולפ"ז הברייתא שלנו כר' יהודה. והראשונים מסתייעים מכאן שמברכין ברכה אחת על מילת שני תינוקות (עיין לעיל הע' 54 - 56), וכולם פירשוה כפירש"י בבבלי הנ"ל.
371. מפסיק ועושה וכו'. וכ"ה בד ובאבודרהם ובריב"ש הנ"ל. ובכי"ע ובהגה"מ הנ"ל רק פעם אחת "מפסיק ועושה". ופירש בריב"ש הנ"ל: כגון בנמלך, כדאיתא בגמ' דילן (פסחים ק"ג ב'). ובה"ד כתב שהברייתא כאן כרבי (סוכה מ"ו א'), אבל כבר העירונו לעיל שהברייתות כאן בתוספתא הן בשיטת רבנן ודלא כרבי, והעיקר הוא כפי' הריב"ש. ועיין מ"ש לעיל ספ"ה.