תוספתא כפשוטה על חגיגה א:ג

116-17. תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או מתיבמת, וכן תינוק וכו'. כל ההלכה במשנת נדה פ"ו מי"א, וכגירסת הוצ' לו, קויפמן, בה"ג ד"ו ה' מיאון, ס"ג ע"ג, ד"ב, עמ' 302, משניות כת"י עם פיה"מ להר"מ, מאירי, עמ' 191, מלא"ש ועוד (וברובם: וחולצת או מתייבמת, אבל בה"ג כלפנינו, והיא היא). ובראבי"ה ח"ב סי' תת"ה, עמ' 491: תניא בתוספתא תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל המצות האמורות בתורה, וכן תינוק וכו', ורבינו קיצר את לשון התוספתא, משום שלא כיון אלא לסיפא כאן, לעניין שליח ציבור. ובארו בבבלי נדה נ"ב א' שמשנתנו באה להוציא משיטת ר' יוסי (יבמות ק"ה ב') הסובר שאף קטנה חולצת, אע"פ שאינה חייבת במצות. ולשיטת ר' מאיר (ירושלמי יבמות פ"ד ה"א, ה' ע"ג ומקבילות, בבלי שם ס"א ב' ומקבילות) קטנה אינה מתייבמת.

218. ראוי להיות בן סורר ומורה. וכ"ה בד. ובכי"ע חסר. ובכי"ל: וראוי לעשות בן סורר ומורה עד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים (בהווה) בלשון נקיה. והכל הוא המשך לשון משנת נדה הנ"ל (אלא ששם: וראוי להיות). ועיין גם במשנת סנהדרין רפ"ח. והמלה "בהווה" היא ט"ס, ובאה באשגרה ממשנת שבת פ"ו מ"ו ועוד. ונראה שכן היתה הגירסא גם לפני בעל ס' המחכים, 17 והביאו בארחות חיים ח"א סי' ע"ח, י"ח רע"א. סוף עמ' 1, שכתב: ולהיות שליח ציבור קבוע עד שיתמלא זקנו התחתון. והוא משום שפירש מ"ש להלן בסמוך: נתמלא זקנו, הכוונה לזקנו שהזכירו כאן.

318-19. נתמלא זקנו ראוי לעשות שליח צבור לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו. וכ"ה ("לעבור") גם בד ובכי"ע. אבל בכי"ל ובראבי"ה הנ"ל: ולעבור וכו'. ובבבלי חולין כ"ד ב': ת"ר נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו. ופירש"י: שליח ציבור לכל צרכיהם לתקוע שופר ולהלקות ולנדות ולימנות פרנס ולירד לפני התיבה ולהתפלל (כגי' בשטמ"ק שם, אות ב'). ובפירוש ר"ג שם: שליח ציבור. פרנס. וכבר תמהו ברמב"ן ורשב"א חולין שם על פירש"י, שלא מצאנו בשליח ציבור שממלא התפקידים שמנה רש"י, אלא החזן הוא שתוקע שופר, מלקה ומנדה, 18 עיין מ"ש לעיל מגילה פ"ג, שו' 75–76, ד"ה ונראה. ואין שליח ציבור אלא היורד לפני התיבה. והסיקו שם: חדא קתני ראוי ליעשות שליח ציבור לירד לפני התיבה. וברור מתוך דבריהם שלא תיקנו את הגירסא, אלא פירשו שהוי"ו של "ולירד" היא וי"ו הפירוש, ו"ממנין" אותו שליח ציבור לירד לפני התיבה וכו' (עיין להלן). ובמאירי חולין שם, עמ' ק"ג העתיק: ראוי לעשותו שליח ציבור לירד לפני התיבה וכו', ויש גורסים ראוי לעשותו ש"צ ולירד (בו) לפני התיבה, ופירשו בו ש"צ להחרים ולנדות וכו'. ומתוך דברי הרמב"ן והרשב"א בבבלי אנו רואים שאף לפי הגירסא "ולירד" הכוונה לשליח ציבור היורד לפני התיבה. ולפי זה אין חילוק למעשה גם בגירסאות בתוספתא, ורש"י וסייעתו יפרשו גירסת כי"ו, ד וכי"ע על דרך או, או, כלומר ראוי לעשות שליח ציבור, לעבור לפני התיבה וכו', ולפי הרמב"ן והרשב"א חדא קתני. וברמב"ן וברשב"א הנ"ל דייקו מן הלשון שאמרו "שליח ציבור ולירד לפני התיבה", ולא אמרו "נתמלא זקנו יורד לפני התיבה" שדווקא לשליח ציבור קבוע אינו ראוי לפני שנתמלא זקנו, אבל באופן ארעי בוודאי כשר, כמפורש במשנת מגילה פ"ד מ"ו: קטן וכו' אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה, ומכאן שדווקא קטן ממש אינו עובר לפני התיבה, אבל אם הגדיל אע"פ שלא נתמלא זקנו כשר לעבור לפני התיבה, ועיי"ש ברמב"ן 19 כל דברי הרמב"ן נעתקו בארחות חיים ח"א ה' תפילה סי' ע"ח, י"ח ע"א, ועל פיו צריך לתקן את סוף דברי הרמב"ן שם. וכ"ה ברמב"ן שיצא מכ"י בנויורק תשט"ו. וברשב"א שהביאו ראייה מדברי רב נטרונאי שבסדור רב עמרם, עיין באוה"ג מגילה, עמ' 42, ובהערה ו' שם. ועיין גם בתוספות חולין שם ד"ה נתמלא, מגילה כ"ד א' ד"ה ואינו, ברשב"א ובריטב"א שם. וכן מסיק בראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, ריש עמ' 295, ועיין בהערה 2 שם. ועיין ר"מ פי"ב מה' תפילה הי"ב, בכ"מ ובמעשה רוקח שם. ברם בירושלמי סוכה ספ"ג: אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, ואינו עומד על הדוכן (כנראה שהכוונה לשיר, וכר' אליעזר בן יעקב במשנת ערכין ספ"ב) עד שיתמלא זקנו. ולא הזכירו כלל שליח ציבור, ומכאן שאפילו באופן ארעי אינו עובר לפני התיבה, כפי שמשמע מפירש"י ור"ג בחולין כ"ד ב' הנ"ל. ובפירוש אמרו בירושלמי מגילה פ"ד ה"ו, ע"ה ע"ב: ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו. והא תנינן קטן לא יפרוש את שמע (כלומר, והרי ממשנתנו שם מוכח שאם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו לפני התיבה דווקא, אבל את שמע הקטן פורש בעצמו). אמר ר' יודן כאן בשהביא שתי שערות, וכאן בשלא הביא שתי שערות. כלומר, קטן שבמשנתנו פ"ד מ"ה הוא קטן שהביא שתי שערות, 20 וכע"ז מחלק בירושלמי שקלים פ"א ה"ג, מ"ו ע"א, בין קטן שלא הביא שתי שערות ובין קטן שהביא שתי שערות. ופירשו ברוקח סי' רל"ג, ובפי' הרא"ש לשקלים, עמ' י', וברע"ב שם פ"א מ"ג, שעד עשרים שנה נקרא קטן לעניין שקלים, ועיין להלן בסמוך בדברי רבי. ובאהצו"י שקלים, עמ' 4, העיר ליוצר לפרשת שקלים (אל מתנשא לכל לראש): מבן עשרים שנה יתנדבו בחנינה. ומ"מ אינו עובר לפני התיבה, אבל קטן שבמ"ו שם הוא קטן שלא הביא שתי שערות, ואף את שמע אינו פורס. ובראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, סוף עמ' 294 ואילך: קטן אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, וגרסינן עלה בירושלמי עד אימתי עד שיהיה בן שלש עשרה ויום אחד, במה דברים אמורים לשאר מצות, אבל לישא את כפיו עד שיתמלא זקנו וכו', ובתוספתא בריש חגיגה ובירושלמי בפרק לולב הגזול בסופו גרסינן הגיע [לי"ג] שנה ויום אחד חייב בכל מצות שבתורה, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא [זקנו], רבי אומר וכו'. ואין ספק שהיתה לפניו הוספה עתיקה בירושלמי ע"פ גאוני א"י. וכן בס' הפרדס (י"ט ע"ב, מהדורת הרח"י עהרענרייך זצוק"ל, עמ' ע"א): קטן קורא ומתרגם, קטן ממש אבל לשאר מצות עד שיביא שתי שערות, ואינו נעשה שליח ציבור, ולא יעבור לפני התיבה, ולא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. ויפה שער רב"מ לוין באוה"ג מגילה, עמ' 42, שהדברים לקוחים מס' המעשים. 21 ועיין בס' המעשים לבני א"י בתרביץ ש"א ס"ג, עמ' 7. והגירסא שם משובשת, ויש שם סתירה מיניה וביה, ובתחילה משמע שדין עובר לפני התיבה כפורס את שמע, ולבסוף מסיים: ואם עלה זקנו משמונה עשרה ולמעלה מותר לעבוד. ועיין בהערות שם, ואין להשגיח בהן כלל. וכן בה"ג ד"ו ה' צרכי ציבור, מ"ה ע"ד, ד"ב עמ' 224: אבל אינו פורס על שמע עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד ויביא ב' שערות 22 עיין בס' האשכול ח"א, הוצ' הר"ש אלבק, עמ' 40, הע' ז'. והגאון שם השוה ש"צ שאינו קבוע לפורס על שמע, וכדברי בה"ג. וכו', אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו 23 בה"ג השמיט "ואינו עומד על הדוכן" משום שהכוונה לזמן המקדש, וכמו שפירשנו לעיל בפנים, ואינו נוהג בזמן הזה. עד שיתמלא זקנו. והוא כדברי הירושלמי הנ"ל, וכעין שהביא הראבי"ה הנ"ל. וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' תפילה סהי"ב. ומפשוטו של לשון בודאי שהכוונה לזקנו העליון, ועיין מ"ש לעיל, שו' 18, סד"ה ראוי להיות בשם ס' המחכים. ובמאירי מגילה כ"ד א' (כ"ח סע"א): ובתלמוד המערב אמרו שאינו פורס אלא א"כ הביא שתי שערות, הא הביא שתי שערות פורס, אעפ"י שהוא קטן, אבל אינו עובר לפני התיבה אעפ"י שהביא שתי שערות עד שיראה כגדול, רוצה לומר שיהיה גדול ובר מצוה, הא כל שנראה כגדול אעפ"י שלא נתמלא זקנו וכו', מכל מקום גדולי המפרשים (כלומר, הראב"ד) כתבו שעניין נראה כגדול ונתמלא זקנו שיעור אחד הוא. ואף לפניו היתה הוספה בירושלמי מגילה פ"ד הנ"ל: אבל אינו עובר לפני התיבה עד שיראה כגדול. והמאירי פירש מה שפירש, אבל ברור שלפני הראב"ד שהביא לא היתה שום הוספה, אלא שהמאירי הסיק מדבריו שעניין נראה כגדול ונתמלא זקנו שיעור אחד הוא, עיין בפירוש הראב"ד שהביא בשו"ת הרשב"א ח"א סוף סי' רל"ט. ובמס' סופרים פי"ד הי"ג, הוצ' היגר, עמ' 267: והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו עד שיהא בן עשרים שנה, 24 עיין להלן בסמוך שו' 20–21, ומש"ש. ובעל זקן (כלומר, או בעל זקן). אבל אם אין לו זקן והוא בן עשרים אף על פי שנראה כסריס, ויש אומרים סריס עצמו מותר, אבל אם עלה זקנו אפילו מבן שמנה עשרה מותר לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו. ובכ"י אדלר שם: אעפ"י שנראה כסריס אינו פורס. ובראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, עמ' 295: אבל אם אין לו זקן אפילו בן עשרים לא, מפני שנראה כסריס. וכנראה שכן צ"ל גם לפנינו: אם אין לו זקן אעפ"י שהוא בן עשרים [לא] שנראה כסריס. ואף לפני הרמב"ן בחולין כ"ד ב' היתה, כנראה, הגירסא שאם אין לו זקן והוא בן עשרים אינו עובר. ומדבריו שם מוכח שהוא פירש שאם אין לו שערות כלל, ופניו חלקים אינו עובר אפילו הוא בן עשרים, משום שנראה כסריס. אבל אם יש לו קצת שערות אעפ"י שאין זקנו מגודל 25 עיין ברמב"ן שם ובא"ח שהבאנו לעיל, הע' 19. ובב"י טאו"ח סי' נ"ג: וכתוב בנמוקי יוסף פרק הקורא עומד בשם הגאונים דמי שאין לו רק זקן מועט, כיון שהוא בן שנים כמי שנתמלא זקנו דמי. ועיין שם בדרכי משה אות ב'. עובר אם הוא בן עשרים. ואם זקנו מגודל עולה אפילו אינו אלא בן שמונה עשרה. ועיין בס' המעשים לבני א"י בתרביץ ש"א ס"ג, עמ' 7, ומ"ש לעיל, הערה 21. סוף דבר, שיטת בני א"י היא שאם לא נתמלא זקנו אינו עובר לפני התיבה אפילו באופן ארעי, ו"שליח ציבור לעבור לפני התיבה" הוא לאו דווקא שליח ציבור קבוע, אלא כל העובר לפני התיבה שליח ציבור הוא. אבל הגאונים (עיין מ"ש לעיל ד"ה וברמב"ן) פירשו את הבבלי בשליח ציבור העובר לפני התיבה דווקא, וכן הלכה רווחת בישראל. ועיין בשלטה"ג מגילה שם בשם הריא"ז, שאם אין הציבור מקפיד בכך עובר לפני התיבה ונושא את כפיו משהביא שתי שערות, ועיין בב"ח טאו"ח סי' נ"ג ד"ה ואין ממנין. ואשר לנשיאת כפים הרי אף הגאונים הנ"ל מודים שאין נושאין את כפיהם אלא עד שיתמלאו זקנם, ומה שאמרו במשנתנו מגילה פ"ד מ"ו שקטן אינו נושא את כפיו, ומשמע קטן דווקא, היינו שאפילו עם אחרים אינו נושא את כפיו, אבל כשהביא שתי שערות נושא את כפיו עם אחרים ולבדו לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. אבל רבותינו הראשונים הנ"ל חילקו גם בנשיאת כפים בין קביעות וארעי, כשם שחילקו בשליח ציבור, ואף קטן ממש יכול לישא את כפיו עם אחרים, מפני דברי הבבלי בסוכה מ"ב סע"א: היודע לפרוס כפיו וכו', ומשמע שאף קטן ממש פורס את כפיו, ובהכרח שהכוונה עם אחרים, ומכאן שאם הביא שתי שערות אפילו בעצמו פורס, והיינו באופן ארעי, עיין בראשונים בסוכה שם ובמגילה כ"ד א', ועיין בטאו"ח סי' קכ"ה, בשו"ע שם ס"ק ל"ד, ובמפרשים האחרונים שם. ברם מתוך דברי הגאונים הנ"ל (לעיל ד"ה וברמב"ן) משמע שאם לא נתמלא זקנו לא ישא את כפיו אפילו באופן ארעי (ועיין בהערות ר"א אפטוביצר לראבי"ה ח"ב, עמ' 294, הערה 14). וכ"ה שיטת בני א"י הנ"ל בלי שום חולק, ואשר לפריסת כפים שהזכירו בבבלי סוכה מ"ב א' הנ"ל, עיין מ"ש ע"ז לעיל, שו' 10–11, ד"ה יודע לפרוש חוקו.

419-20. אבל אין חולק בקדשי מקדש עד שיביא שתי שערות. וכ"ה בד ובכי"ל. אבל בכי"ע: ובמקדש משהביא שתי שערות. ולפי גירסת כי"ע פירושו שבמקדש נושא את כפיו משיביא שתי שערות, וקשה להבין למה מותר במקדש, ואסור בבית הכנסת. ובירושלמי הנ"ל: ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו. ועיין במשנת ערכין ספ"ב. ואף הגירסא שלנו קשה מאד, אלא שהיא מקורית ואין לשבשה. וכנראה שלשונה בא ממקור אחר, ושנו שם: [קטן] יודע לפרוס חיקו חולקין לו על הגורן (לעיל שו' 11), אבל אין חולק בקדשי המקדש עד שיביא שתי שערות, 26 וכאן בתוספתא הכוונה היא: אבל חולק בקדשי מקדש משיביא ב' שערות. ולפי השערה זו מובנת גם גירסת כי"ע: [חולקין לו על הגורן], ובמקדש (כלומר, חולקין לו) משהביא שתי שערות. 27 ובדרך שמא ואולי אפשר לקיים את הגירסא שלפנינו כמו שהיא, והיינו שאם נתמלא זקנו עובר לפני התיבה וכו', ואין בודקין אותו אם הביא שתי שערות, אבל לעניין חלוקה בקדשים (שהם דיני ממונות) אין הכהנים משגיחים במלוי זקנו ואינו חולק עד שיביא שתי שערות בזקן התחתון, ולפני כן עדיין קטן הוא, ואינו חולק, עיין מ"ש בבית שמואל אה"ע סי' קע"ב אות ה' בפירוש דברי התוספות יבמות פ' ב' ד"ה דהביא. וכן העיר בבאורי הגר"א לחו"מ סי' ל"ה ס"ק א, אות ה', שמדברי התוספות הנ"ל משמע לכאורה שאפילו אם נתמלא זקנו צריך בדיקה. ועיי"ש שציין לדברי הר"מ פ"ב מה' אישות הט"ו. ואפילו לדברי הר"מ שם אם לא הביא שתי שערות והביא סימן העליון עדיין הוא ספק קטן. ועצם הדין שקטן אינו חולק בקדשי מקדש (אע"פ שבעל מום חולק) הוא בתו"כ צו פרק י' ה"ט, ל"ד ע"ב, להלן זבחים פי"א ה"ו, ירושלמי סוטה פ"ג סה"א, י"ח רע"ד, בבלי קידושין נ"ג א' ומנחות ע"ג א'. ולהלן זבחים פי"א ה"ו הנ"ל: קטן מאימתי כשר לחלק בקדשי מקדש משיביא שתי שערות, אבל אין מקריבין אותו לעבודה עד שנתמלא זקנו. רבי אומר וכו'. ובבבלי חולין כ"ד ב' הנ"ל: מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות, רבי אומר וכו'. ובגליון הש"ס לירושלמי סוכה ספ"ג העיר גם לתוספתא כאן ולתוספתא זבחים הנ"ל.

520-21. ר' אומ' אומ' אני עד שיהא בן עשרים שנה. וכ"ה בתוספתא זבחים ובבבלי חולין הנ"ל. ולפי גירסת כי"ו, ד וכי"ל הנ"ל בהכרח שרבי חולק על הרישא וסובר שאף אם נתמלא זקנו אינו כשר אלא עד שיהא בן עשרים. וכן בירושלמי סוכה ספ"ג הנ"ל: רבי אומר וכולהם מבן עשרים שנה ומעלה וכו'. ובראבי"ה ח"ב, עמ' 295: רבי אומר כולהן מבן עשרים ומעלה וכו', והיינו כההיא דשחיטת חולין, ולא פליגי . ופירש רבינו שאף בבבלי חולק רבי על הכל, ולאו דווקא על כשרות העבודה. ובעמודי ירושלים בירושלמי שם במקומו העיר על דברי האו"ז ח"ב ה' סוכה סי' שי"ד, ס"ח ע"ד, שכתב על הירושלמי הנ"ל: ואין בידי לפרש מילתיה דרבי אי על כל השנוין קאי, וכוונתו לברייתא שבבבלי, אבל בירושלמי הרי מפורש שעל כולם הוא חולק, ואף בעובר לפני התיבה מצריך עשרים שנה אעפ"י שנתמלא זקנו. ועיין מ"ש לעיל, שו' 18–19, ד"ה ובמס' סופרים, והיא שלא כרבי, ובחד מנהון (עשרים שנה, או נתמלא זקנו) מספיק. ויש לפנינו שתי ברייתות, ובשתיהן חולק רבי, ומצריך עשרים שנה בין בעובר לפני התיבה ובין בנושא את כפיו כמפורש כאן ובירושלמי הנ"ל, וכן מצריך עשרים שנה גם בעבודת בית המקדש, כבתוספתא זבחים הנ"ל וכבברייתא שבחולין הנ"ל, אבל החכמים סוברים שמדינא כשר לעבודה כשהביא שתי שערות, אלא שהכהנים אין מקריבין אותו לעבודה עד שיתמלא זקנו כבתוספתא זבחים הנ"ל, והוא הדין אם נעשה בן עשרים, אעפ"י שלא נתמלא זקנו, ואף פסול דרבנן ליתא, וכאיכא דאמרי השני שבבבלי חולין כ"ד ב'. ובמדרש משלי פ"א משמע שיש שהחמירו 28 והגירסא הנכונה שם היא בד"ר ובילקוט ריש משלי. ובהוצ' בובר, כ"א סע"ב, שיבשו את הפסוק שם. שאינו עובר לפני התיבה עד שיהא בן שלשים, כר' עקיבה שם הסובר שעד שלשים שנה נקרא נער. ובארחות חיים ה' תפילה סי' ע"ח, י"ז ע"ד: וצריך לדקדק שיהיה בשניו כמספר שני העובדים עבודה מכ"ה שנה ולמעלה (כר' מאיר במדרש משלי הנ"ל), והמצוה מן המובחר מבן ל' שנה, שאז הוא בחצי ימי הזקנה, ולבו נכנע ונשבר יותר.

621. שנא' ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה וכו'. עזרא ג', ח'. וכ"ה בתוספתא זבחים ובירושלמי סוכה הנ"ל. ובבבלי חולין הנ"ל הוא בשם רב חסדא, ואמרו שם שבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים, וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק (יחזקאל מ"ד, ט"ו).