תוספתא כפשוטה על חגיגה א:ז
תוספתא כפשוטה על חגיגה · Tosefta Kifshutah on Chagigah 1:7
Open in the reader →145-46. עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו וכו'. במשנתנו פ"א מ"ו: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג, עבר הרגל ולא חג וכו', כבתוספתא כאן, ולא באה התוספתא אלא להוסיף את הפסוק השני. ומשנתנו הנ"ל גם להלן פ"ב, שו' 76, ובמקבילות שצוינו שם.
247. ואומ' לוה רשע ולא ישלם צדיק חונן ונותן. וכ"ה גם בכי"ע (ושם: ולא ישלם וגו'). אבל בד, בכי"ל ובמשנתנו הנ"ל ובמדרש במ"ר פ"ט, ו', חסר הפסוק (תהלים ל"ז, כ"א). וגירסתנו וגירסת כי"ע נכונה, והיא משלימה את משנתנו, ורשע שאינו חג ביום ראשון אינו משלם בשאר הימים, אעפ"י שיש לו תשלומין כל שבעה, אבל צדיק חונן ונותן, וביום ראשון של חג מקריב הרבה, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך, עיין בפ"א סמ"ה.
347-48. ר' שמעון בן מנסיא אומ' גנב אדם יכול שיחזיר גניבו וכו'. עיין במשנתנו הנ"ל ובקהלת רבה פ"א, ט"ו. וכל הברייתא בבבלי ט' ב' ובהרחבה במדרש במ"ר הנ"ל.
448-49. בא על אשת איש ופסלה מתחת ידי בעלה וכו'. בבבלי שם הקשו מכאן על משנתנו שלא אמרו שם אלא: הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, ותירצו: לא קשיא כאן באחותו פנויה כאן באשת איש וכו'. ובמ"ר הנ"ל: זה הבא על הערוה פנויה והוליד בן, או בא על אשת איש אע"ג דלא הוליד. וניסחו ע"פ הבבלי הנ"ל.
549-50. ועל זה נאמ' מעות לא יוכל לתקון. וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל. אבל בכי"ע ובכי"ל הוסיף כאן: ואו' לווה רשע ולא ישלם וגו'. והדברים מבוארים במדרש במ"ר הנ"ל: אבל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם והלך לו שאינו יכול לתקן שתהא אשתו מותרת לו כבתחילה, הוי מעוות לא יוכל לתקון, ואומר לוה רשע ולא ישלם וגו', יש אדם לוה ואינו פורע שאין הדניסטיס (הנושה, δανειστής) משבר שניו וגובה אותו וכו', אבל אם בא על אשת איש מהו משלם, אם משלם כך שגם הוא יתן לו אשתו לזנות עמו נמצא העולם מלא ממזרים, הוי לוה רשע וגו', הרשע עושה מלוה שאינו יכול לשלם שאוסר אשה על בעלה, אבל מי שהוא צדיק אינו לוה דבר מן חבירו, אלא מה שיהיה (כ"ה בד' קושטא ובכ"י אוקספורד. ולפנינו: מה שהוא), חונן ונותן. 54 הלשון מגומגמת. ובילמדנו שהביא בילקוט תהלים רמז תש"ל: וצדיק לוה ומשלם היה לו לומר, אלא מהו חונן? אמר ר' חייא בר אבא נותן מה שלוה וחוזר ונותן. וכאן מפורש שאינו לוה כלל, שמא לא יהיה לו ממה לשלם, אלא [מ]מה שיהיה לו הוא חונן ונותן. ואף לפנינו בתוספתא הפירוש הוא, ואו' לוה רשע ולא ישלם, כלומר רשע לוה דבר שאינו יכול לשלם, "שמשעה שהוא לוה נותן עיניו שלא לפרוע", 55 לשון הילמדנו שבילקוט הנ"ל. שכן דרכו בכל מקום.