תוספתא כפשוטה על חגיגה ב:ט

144. אמ' ר' יוסי כתחלה לא היתה מחלוקת בישראל וכו'. בכי"ו בטעות: אמ' ר' יהודה וכו', והוא באשגרה מלעיל, ובד, כי"ע וכי"ל: ר' יוסי. וכ"ה להלן סנהדרין רפ"ז בכל הנוסחאות (לרבות גם כי"ו), בירושלמי שם פ"א ה"ד, י"ט ע"ג, בבלי שם פ"ח ב'. ובבבלי שם: מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל וכו', ועיי"ש בדק"ס. וחלק גדול מן התוספתא הביא במאירי, פתיחה לאבות, ד' ווינה, ז' ע"ב, בשם ברייתא של חגיגה, ופ' אלו הן הנחנקין (בבלי הנ"ל), אבל העתיק את לשון התוספתא.

246-47. שני בתי דינין של שלשה שלשה חיו בירושלם. אחד בהר הבית ואחד בחיל. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן, במאירי הנ"ל 37 אלא שקיצר קצת, וז"ל: ושני בתי דינין של ג' אחד בהר הבית ואחד בחיל. ולהלן סנהדרין רפ"ז הנ"ל ובירושלמי שם, וכן מוכח לעיל סוף שקלים. ועיין על מקום החיל במדות פ"ב מ"ג. ובבבלי הנ"ל: ושני בתי דינין של עשרים ושלשה, עשרים ושלשה (כ"ה בכ"י פריס), אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה. וכן במשנתנו שם פי"א מ"ב: ג' בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית וכו'. וכן הוא בספרי שופטים פי' קנ"ב, עמ' 206, ובב"ר פ"ע, ח', עמ' 807. ועיין מ"ש הר"ח אלבק במבואו למס' סנהדרין, עמ' 164, הערות 5–6. ולפי הבבלי שם ישב בית הגדול בחיל בשבתות ובימים טובים, ועיין להלן בתוספתא, שו' 55–56, ד"ה ובשבתות. ואשר לישיבתם בחיל עיין מה שהאריך בח"ד לסנהדרין רפ"ז.

347-48. נצרך אחד מהן וכו'. במאירי הנ"ל: נצרך אחד להוראה הולך וכו'. והיא הוספת פירוש של רבינו.

448-49. אין בית דין בעירו הולך אצל בית דין הסמוך לעירו. וכ"ה בד, בכי"ל ולהלן סנהדרין רפ"ז. וכע"ז גם במאירי הנ"ל. ובכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות. ובירושלמי: ושואלה בבית דין שבעירו, אם שמעו 38 מלשון הירושלמי והתוספתא להלן ברור שבנידן שלפנינו "שמעו" פירושו ששמעו וידעו את ההלכה. ועיין ר"מ פ"א מה' ממרים ה"ד ופ"ג שם ה"ח ובכ"מ ובלח"מ שם ומ"ש בחקרי לב יו"ד ח"א סי' פ"ו, קכ"ט ע"א. אמרו לו, ואי לא, היה הוא ומופלא שבהן באין ושואלין אותה בבית דין הסמוך לעירו. ובתוספתא שמדברים באין בית דין בעירו הולך בעל השאלה. ועיין מ"ש הר"ח אלבק על מופלא שבב"ד בהשלמות ותוספות לסנהדרין, עמ' 458 ואילך, ולהוריות, עמ' 504 ואילך, עיי"ש שציין לספרות של חכמי זמננו בעניין זה. ובבבלי הנ"ל 39 בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 239, הע' י'. הנוסח בבבא זו כמו בירושלמי, אלא שבבבלי לא נזכר כלל בברייתא זו המופלא, אלא: באין, כלומר, כולם באין, עיין מ"ש ר"ח אלבק הנ"ל, עמ' 458. ועיין בח"ד שהעיר שמכאן הוא מקור הר"מ בפ"א מה' ממרים ה"ד. ועיין בפיה"מ להר"מ למשנה שם, ובהערות ר"מ גאטטליעב לפיה"מ סנהדרין שהוציא לאור, עמ' 101, ד"ה הלכה ב'.

552-53. אע"פ שהו של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם וכו'. וכע"ז בירושלמי הנ"ל בברייתא זו. אבל בבבלי ליתא, וישנו לעיל שם ל"ז א'. וכ"ה במדרש במ"ר פ"א, ד', שהש"ר פ"ז, ג', תנחומא כי תשא סי' ב' (בובר סי' א'), להלן שם במדבר סי' ד' בשתי המהדורות. ובפסיקתא רבתי פ"י, הוצ' רמא"ש, ל"ה ע"א, בהרחבת הלשון: כך לא היתה סנהדרין חסרים לעולם מעשרים ושלשה, כיצד שבעים סנהדרין היו יושבים בה, וכיון שהיו מבקשים לילך ולאכול, לא היו כולהם נפנים כאחד, אלא מהם היו הולכים ואוכלין, ומהם היו משתמרים עד שיהיו אותם באים, ואח"כ היו הולכים, ולא חסרה וכו'. וברש"י סנהדרין שם: לצאת לעסקיו חוץ ללשכה. ועיין בערוך לנר שם.

655-56. ובשבתות ובימים טובים באין לבית המדרש שבהר הבית. בד: נכנסין לבי' המדרש. ובכי"ע ובכי"ל: לא היו נכנסין אלא לבית המדרש וכו'. וכ"ה להלן בסנהדרין בכל הנוסחאות (לרבות כי"ו). והיא נוסחא משובחת שלא נכנסו כלל ללישכת הגזית, שלא יראו כיושבים בדין בשבת וביו"ט, אבל בבית המדרש מורים את ההלכה, עיין רש"י במקומו ד"ה יושבין בחיל. ובירושלמי הנ"ל: היו יושבין בבית המדרש וכו'. ובבבלי הנ"ל: יושבין בחיל. ועיין לעיל, שו' 46–47, ד"ה שני. ועיין לעיל סוכה פ"ד, שו' 15–16.

758-59. משרבו תלמידי שמיי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות. להלן סוטה ספי"ד. ובד שם: כשתי תורות, וכן מעתיק גם במאירי הנ"ל (לעיל, סוף שו' 44), והוא תיקון ע"פ הבבלי בסנהדרין הנ"ל וסוטה מ"ז ב'. ובירושלמי סנהדרין הנ"ל: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו רביהן כצורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות. ובירושלמי כאן פ"ב רה"ב, ע"ז ע"ד: משרבו תלמידי ב"ש ותלמידי ב"ה ולא שימשו את רביהן כל צורכן, ורבו המחלוקות בישראל, ונחלקו לשתי כיתות, אילו מטמאין ואילו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד. ועיין בהקדמת המשנה להר"מ חלק שלישי, הוצ' האמבורגער, עמ' 26 ואילך, ומ"ש בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ב, ובחקרי לב יו"ד ח"א סי' פ"ו, קכ"ט ע"ב ואילך.

859-60. ומשם היו יושבין ובודקין כל מי שהו חכם ועניו ושפוי וירא חטא ופרק טוב וכו'. להלן סנהדרין פ"ז הנ"ל. ובירושלמי סנהדרין פ"א הנ"ל: ומשם היו שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם, עניו, שפוי, עין טובה, נפש שפלה, רוח נמוכה, לב טוב, יצר טוב, חלק טוב וכו'. ושפוי פירושו נעים, נוח ורך, ורגיל במשמעות זו בסורית, ובעיקר מי שמתאים עצמו לאחרים, עיין במלון ללשון סורית של מרגליות ערך שף. ובספרי דברים פיס' י', עמ' 20: שמא אינו שפוי בתוך ביתו, ופירושו שאינו נוח לבני ביתו. וכן בנוסח של שטר מיאון להלן יבמות רפי"ג: לא שפיא ליה. ובמקבילה שבירושלמי מו"ק פ"ג ה"ג, פ"ב ע"א: לא שוינא ליה. ובסנהדרין שם פ"א, י"ט ע"א: לא שוייהנא ליה. והיא היא, ופירושו איני מתאימה לו. וחלק טוב שבירושלמי הוא פרק טוב שבתוספתא. ובתפילתן של דבית ר' ינאי בירושלמי ברכות פ"ז ה"ב, ז' ע"ד: יהי רצון וכו' שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, סבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב ונפש שפלה, ורוח נמוכה. ואף כאן "חלק טוב" היא מדה טובה שבאדם. ובירושלמי סוטה פ"א ה"ז, י"ז ע"א: הוא חלק רע באנשים, שנתן עיניו בה לגרשה. וחלק רע כאן היא מדה רעה. ומכאן שחלק טוב היא מדה טובה. ורגיל במצבות של בית שערים εϋμοιρος, כלומר, חלק טוב. 40 ושם כלול גם המושג של בעל מזל טוב, felix. וספק הוא אם פרק טוב הוא פרקו נאה שפירשוהו בבבלי תענית ט"ז א' שלא יצא עליו שם רע בילדותו. ועיין מ"ש ע"ז בספרי היונית שבא"י היהודית (אנגלית), עמ' 72 ואילך. ובבבלי סנהדרין הנ"ל: משם כותבין ושולחין בכל מקומות, כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו. והוא ע"פ המטבע שבבבלי תענית ט"ז א', ועיי"ש במקבילה שבירושלמי פ"ב רה"ב, ס"ה סע"ב.

960-61. עושין אותו דיין בעירו, משנעשה דיין בעירו וכו'. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. אבל בירושלמי הנ"ל: היו מושיבין אותו בבית דין שבהר הבית וכו', וכנראה שיש שם השמטה ע"י הדומות. וכן מפורש לעיל סוף שקלים: זקן אין מושיבין אותו בלשכת הגזית אלא אם כן נעשה דיין בעירו, משנעשה דיין וכו'.

1063. ושם יושבין ובודקין יחסי כהונה יחסי לויה וכו'. וכ"ה גם להלן סנהדרין פ"ז הנ"ל, ובירושלמי ובבבלי ליתא. ובמשנתנו סוף מדות: לשכת הגזית, שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה וכו', ולא הזכירו שם יחוסי לווייה. ובבבלי קידושין ע"ו ב': דאמר מר ששם היו יושבין (מלה זו ליתא בכי"מ ובריטב"א שנביא להלן) מייחסי כהונה ומייחסי לוייה. ובריטב"א שם: ששם היו מיוחסי כהונה ולוייה, פי' הכי תנן התם לשכת הגזית וכו', ומפרש במתני' כשם שהיו בודקים את הכהנים כך היו בודקים את הלויים. ועיין בפיה"מ להר"מ שם. ובספרי קרח פי' קט"ז, עמ' 133: ולמבית לפרוכת, מיכן אמרו מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה. וכבר פירשתי בספרי היליניסמוס בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 172, שאין סתירה בין המשנה והתוספתא ובין הספרי, ובלשכת הגזית היו פוסקים ביחס ליחוס שלהם, אבל מגילות היוחסין היו מונחים מאחורי הבית, 41 ὀπισθόδομος, מקום בית הגנזים. מקום האוצר, ושם היה תחילת הברור, ולאו דווקא ע"י סנהדרין גדולה, עיין מש"ש. [תיקונים והשלמות: העירני ד"ר חיים דב מנטל (על ספרי היליניסמוס הנ״ל) שכבר קדמני בזה בהגהות הגר״א לבבלי קדושין ע״ו ב׳.]

11כהן שנמצא בו פסול וכו'. כל ההלכה במשנה סוף מדות הנ"ל.

1266-67. ומביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו, אע"פ שאין המשמר שלו. וכ"ה להלן סנהדרין פ"ז הנ"ל. וכל הברייתא עד הסוף גם לעיל סוף שקלים, שו' 70 ואילך, אלא ששם חסר "אע"פ שאין המשמר שלו", וכן חסרה הלכה זו במקבילות שצוינו שם. והכוונה כאן לפי שהסברנו בשקלים הנ"ל במקומו שמנחה זו אינה קרבן להכשירו לכהונה (כקנו של גר שעושה אותו ככשרי ישראל), אלא חינוכו והתחלת עבודתו, ולפיכך עובדה בידו, וממילא יכול לעשות כן אע"פ שאין המשמר שלו, כמפורש במשנת תמורה פ"ג מ"ד, להלן מנחות פי"ג הי"ז, ולמדוה מן הכתוב בספרי שופטים פי' קס"ח בכי"י, עיין בשנו"ס בהוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 217, ספרי נשא פי' ו', עמ' 9, ירושלמי יבמות פי"א ה"ו, י"ב ע"א, בבלי ב"ק ק"ט ב', מנחות ע"ד א'. יתר על כן אנו למדים מכאן שאין הכהנים יכולים לעכב את חינוך העבודה של הכהן עד שיגיע משמרו, או עד הרגל, או עד זמן שיצטרך להביא קרבן, אלא רשאי הוא להתחנך כל זמן שירצה. ולעניין משלו ועובדה בידו, עיין מ"ש לעיל סוף שקלים הנ"ל.

1368. עבדתן כשירה. עיין מ"ש ע"ז לעיל סוף שקלים, שו' 71, ד"ה אע"פ שלא הביא.