תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:א
תוספתא כפשוטה על חגיגה · Tosefta Kifshutah on Chagigah 3:1
Open in the reader →11. אי זו היא חזקה כל שעקר רגליו מן המים. בתוספתא מתחיל פרק חדש בענייני טומאה וטהרה שחלק גדול מהם הוא בעניין הרגל. ובמשנתנו פ"ב מ"ו: הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר. טבל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומה, טבל לתרומה והוחזק לתרומה אסור לקודש וכו'. ומפרשת התוספתא שהחזקה מתבררת מיד כשעקר רגליו מן המים, ואם עקר רגליו שוב אינו יכול להחזיק את עצמו לקדושה חמורה יותר, וכמפורש להלן בסיפא. ובבבלי י"ט א': אמר ר' אלעזר טבל ועלה (כלומר, ועודנו לה, עיין בתוספ' ד"ה טבל) מחזיק עצמו לכל מה שירצה. והקשו עליו מן הסיפא להלן. ועיין במאירי, עמ' 42, שהביא בשם יש מפרשים שאפילו מנוגב יכול להחזיק את עצמו, ופירוש זה בוודאי מנוגד לפשוטה של הברייתא.
21-2. עודהו רגליו במים טבל לקל שבהן והוחזק לחמור שבהן מה שעשה עשוי. ירושלמי פ"ב ה"ו, ע"ח ע"ב, בבלי י"ט א', ועיין בגירסת הר"ח שם ובדק"ס, עמ' 72, הערה ר'. ובבבלי שם נחלקו אמוראים אם הלכה זו דברי הכל היא, משום שבמעלות דרבנן כולם מודים שאנו אומרים גוד אחית ורואים את המים שעליו כאילו הן במקוה, או שאף בה נחלקו, והברייתא שלנו היא כר' יהודה במשנת מקואות פ"ז מ"ו. ועיין גם בירושלמי הנ"ל שהביאו שם משנה זו, ולעיל שם הביאו גם את משנת טהרות ספ"ח, והקשו מהן לריש לקיש שסובר שבטומאה דאורייתא כולם סוברים שאין אומרים גוד אחית, והעמיד את הברייתא שלנו כאן באוכל אוכלים טמאים ושותה משקים טמאים שאין טומאתו אלא מדרבנן. ובירושלמי שם לכולי עלמא הברייתא שלנו היא כר' יהושע (בטהרות ספ"ח), או כר' יהודה הנ"ל.