תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:כא

146. ספק רשות עם הארץ מדרסו וכו'. ס' המפתח לר"ן גאון ברכות נ"ב ב' (כ"ב ע"ב), ר"ש טהרות פ"ז מ"ה, תוספ' כאן י"ט ב' ד"ה בגדי, גיטין ס"א ב' ד"ה וליחוש, נדה ל"ד א' ד"ה ותיפוק, רמב"ן שם ל"ג סע"ב, מאירי כאן, עמ' 39, 45, גיטין ס"א ב', עמ' 255. ונתקשו הראשונים מכמה מקומות שמשמע מתוכם שאין ע"ה עושה מדרס, עיין בראשונים הנ"ל וברשב"א ובריטב"א גיטין ונדה הנ"ל. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.

2וחצצו. וכן בכי"ע: וחציצו, וכ"ה ברוב הראשונים הנ"ל. ובקג"נ ובכי"ל: והציצו, והיא היא. ובד נשמטה מלה זו. והכוונה שקדירה של חרס של ע"ה אינה חוצצת בפני הטומאה לעניין תרומה, אבל חוצצת שלא לטמא חולין, עיין במשנת אהלות פ"ה מ"ג ואילך ובתוספתא שם פ"ה ח"ט. ועיין בשיח יצחק י"ט ב' (כ"ח ע"ב). ועיין להלן.

347. והסיטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה. וכ"ה בראשונים הנ"ל. ובירושלמי כאן ספ"ב, ע"ח ע"ג: לא כן אמר ר' יוחנן לא חצצות ולא הסיטות ולא רשות היחיד ולא רשות עם הארץ 48 כן מעתיקים כמה מן הראשונים הנ"ל בפנים. ובירושלמי כי"ל: ולא הסיטות ולא עם הארץ וכו', ובגליון הושלם: "רשות היחיד ולא", והיה צריך להשלים עוד מלה ("רשות"). אצל התרומה, והגיה בר"ש טהרות פ"ז הנ"ל: אלא אצל התרומה, וכן מוכרח מתוך הסוגיא בירושלמי שם. ואשר לסוגיית הבבלי בגיטין ס"א הנ"ל שמוכח משם שאין היסט לע"ה אפילו לתרומה, משער הר"ש שהברייתא שלנו היא מדברי ר' יהודה שלעיל, וחכמים חולקים עליו. ועיין על כל העניין בשיח יצחק לדברי התוספות הנ"ל, כ"ח ע"ב ואילך. ובמאירי ספ"ב, עמ' 45: ואם מתורת משא, הרי בתוספתא אמרו אין עם הארץ מטמא במשא, שא"כ אין לך עם הארץ מעביר חבית ממקום למקום. וכע"ז כתב לעיל שם, עמ' 39 (ואין מקום להשלמה שהשלימו בפנים שם). ובמאירי גיטין ס"א ב': ובמקום חששא לבד לא גזרו על היסטו, וכן היא בתוספ', ופירשו בו הטעם שאם כן אין לך עם הארץ מעביר חבית ממקום למקום. וכוונתו לפירוש ר"ת בתוספות חגיגה י"ט ב' הנ"ל (ר"ש טהרות פ"ז הנ"ל) שכתב: דודאי אינו מטמא מדרס והיסט, דמשום תקנת השוק נגעו בה, כדאמרינן בעלמא , 49 כהגהת הב"ח, והכוונה לבבלי ב"מ פ"ג א'. ועיין תיו"ט טהרות פ"ז מ"ה והגהות הרש"ש כאן במקומו. לפי שלעולם לא ימצאו אדם מעביר חבית ממקום למקום. והמאירי בחגיגה הנ"ל צרף את הפירוש לגוף הפיסקא מן התוספתא, כמו שמצוי אצלו, עיין מ"ש לעיל מגילה פ"ג, הערה 91.