תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:ד

17-9. שמטבילין כלים בתוך כלים, כוסות בתוך כוסות. תמחויין בתוך תמחויין, בתרומה אבל לא בקדש. פיסקא ממשנתנו רפ"ג, ועיין כלים פכ"ה מ"ט, ותוספתא שם ב"ב פ"ג הי"ב. והוסיפה התוספתא כאן כבאור ל"כלים בתוך כלים": כוסות בתוך כוסות, תמחויין בתוך תמחויין. ובבבלי כ"א א' ואילך נחלקו בזה אמוראים. ר' אילא סובר שאיסור הטבילה לקודש הוא משום חציצה, מפני שכובדו של הכלי הפנימי חוצץ, שאין המים נכנסים בין העליון לתחתון. ורבא סובר שהטעם הוא משום גזירה שמא יטביל מחטין וצנורות בתוך כלי שאין בפיו נקב מרווח כשפופרת הנוד, עיי"ש. ואמרו שם כ"ב א', שלמ"ד שהטעם הוא משום חציצה אין מטבילין אפילו בסל וגרגותני, שהרי סוף כל סוף הכלי הפנימי מכביד גם על הסל, ואין המים נכנסים בנתים, אבל למ"ד שהטעם הוא משום גזירה שלא יטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, מותר להטביל בתוך כלים שאין במינם שפיהם צר. ותלו שם את המחלוקת של האמוראים במחלוקת הת"ק ואבא שאול בברייתא שלהלן בסמוך. ברם בירושלמי לא נזכר אלא הטעם של חציצה, אעפ"י שהזכירו שם את המחלוקת של החכמים ואבא שאול שלהלן, וכן, כנראה, פירשו שם גם את התוספתא באן ולהלן בסמוך. ואף הר"מ בפיה"מ פירש את משנתנו משום חציצה, 15 ואמרו בירושלמי בריש פ"ג: ר' לא בשם ר' יוחנן אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו, כלומר אפילו לתרומה, שאם הפנימי כבד מאד יש באמת לחשוש שהמים לא יחדרו כלל תחת קרקעית הפנימי. ועיין מ"ש הגאון רג"ח מראדזין בסדרי טהרות כלים, רכ"ז ע"ג, ד"ה ר' לא, אבל פשוטם של דברים הם כפי' בעל ק"ע בירושלמי. כפשוטה של משנתנו, אעפ"י שלהלכה פסק (רפי"ב מה' אבות הטומאה) כרבא. והברייתא שלנו דייקה ושנתה שאין טובלין כלים קטנים בתוך קטנים, וכן כלים גדולים שפיהם רחב בתוך גדולים שפיהם רחב, שהרי תמחוי היא קערה גדולה ורחבה, כפי שיוצא מכמה מקורות (עיין משנת כלים פי"ז מ"ב ובמלונות בערך תמחוי). וכנראה שהוא הדין כלים קטנים בתוך גדולים, הואיל והטעם הוא משום חשש חציצה. ובר"ח כ"ב א': ורבא סבר כי אמרינן אין מטבילין בתוך כלים, כגון כוסות בכוסות, או כוסות בקערות, או קערות בקערות, וכיוצא בהן שיש בהן מי שפיהן צר וכו'. וכנראה שרבינו ניסח ע"פ התוספתא ורצה לפרשה אפילו לשיטת רבא, ופירש תמחוי "קערה", ואף בקערות יש מין שפיהן צר. ובמאירי, עמ' 47: שלא נאמרה גזרה זו אלא בכלים שיש במינן שפיהם צר, כגון אשישה וצלוחית והדומים להם, אבל כלים שאין במינן שפיהם צר, כגון סלים וקערות מותר וכו'. ולפי שיטה זו בהכרח שהתוספתא שלנו מתפרשת משום חציצה גרידא. ועיין ברש"י למשנתנו כ' ב' שפירש שאפילו שני הכלים טמאים אין מטבילים כלי בתוך כלי לקודש, ובתוספות כ"ב א' ד"ה מאי פירשו שאם שניהם טמאים מטבילין אף לקודש גם לר' אילא, 16 הסובר שהטעם הוא משום חציצה. ועיין בתוספ' רי"ד כ"ד א' ד"ה והני מילי. וכן פסק הר"מ בפי"ב מה' אבות הטומאה סה"א. ועיין בס' ראשון לציון כ"א ב' ובשיח יצחק כ"ב א' ד"ה שם והני מילי, להלן שם, ל"ח ע"ג. אבל הנכון בפיה"מ להר"מ מקוואות פ"ו מ"ב: אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורים לקודש, כמו שהוא בהוצ' דירינבורג, עמ' 96, ובכי"י.

29-10. בקדש נותן לתוך הסל או לתוך גרגותני ומטביל, אבא שאול או' כך היו עושין בתרומה אבל לא בקודש. מלשון התוספתא מוכח שאבא שאול סובר שאף בתרומה אין טובלין כלי בתוך כלי, אלא בסל וגרגותני 17 סל נצרים, γυργαθόν. בלבד, ובקודש אפילו בסל וגרגותני אינם טובלים. וכן מפורש בירושלמי פ"ג ה"א, ע"ח ע"ד: אבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד. ואמרו שם שאבא שאול כר' שמעון (במשנת מקוואות ספ"ח), וכלי בתוך כלי חוצץ, וכפירוש בעל ק"ע. ובירושלמי הוא קטע מן התוספתא כאן, ולפיכך אמר אף בתרומה נוהג כמו שאתה שונה בקודש. אבל אף הוא מודה שיש כאן מעלה בקודש לגבי תרומה, ובקודש אין מטבילין כלל. ולדעת הירושלמי והתוספתא אין לחוש בסל וגרגותני משום חציצה, שהרי בכלי מתכת, ו"היה דבר כבד כליטרא" אין מטבילין אותו בתוך כלי אחר כלל, 18 עיין מ"ש לעיל הע' 15. וכאן מדברים בכובד בינוני, ובכגון דא מטבילין אותו בסל וגרגותני, משום שהמים באים מלמטה ומכל צד, ואי אפשר שלא יחדרו כטופח להטפיח למטה מן הכלי הפנימי. וכבר ראינו לעיל שבירושלמי אין טעם אחר לאיסור טבילת כלי בתוך כלי, אלא משום חציצה בלבד, ומכאן שבסל וגרגותני אין לחוש לחציצה, כפשוטה של משנת מקוואות פ"ו מ"ה (ועיי"ש במפרשים), אלא שבקודש החמירו גם בזה לאבא שאול. ועיין מ"ש הגאון רג"ח מראדזין בסדרי טהרות לכלים, רכ"ז ע"ב, וקשה להעמיס את שיטת הבבלי לתוך הירושלמי. ובבבלי כ"ב א': והא דרבא ודר' אילא תנאי היא דתניא סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן בין לקודש בין לתרומה טהורין. אבא שאול אומר לתרומה אבל לא לקודש. ולפי הבבלי טעם המחלוקת הוא שאבא שאול חושש לחציצה, ולפיכך אין הבדל בין סל וגרגותני לשאר כלים, והת"ק אינו חושש לחציצה, ובקודש גזרו משום חשש שלא יבוא להטביל בכלי שפיו צר, שאין בו חלל כשפופרת הנוד, מה שאין כן סל וגרגותני שאין במינם פה צר. ואשר להיתר כלי בתוך כלי לתרומה, עיין בבבלי להלן שם ובפירש"י ד"ה למאן, ובפי' הר"ח שם שפירש אחרת. ועיין בתוספות שם ד"ה אבא שאול, ובהסבר שבהגהות הרש"ש, ובשיח יצחק שם ד"ה אבא שאול שהעיר על לשון התוספתא כאן.