תוספתא כפשוטה על עירובין א:יד

143-44. היתה גבוהה משלש רוחותיה וכו'. ברייתא קשה, ולא הובאה בשום מקום אחר. ובחסדי דוד, וכן בפירוש מרא דמתניתא, שערו שהיא נשתרבבה מלהלן פ"ב ה"ד. וכס"ז גם להלן פ"ז ה"ה. אבל היא ישנה בכל הנוסחאות, וקשה למוחקה לגמרי, אלא שרגיל הוא בתוספתא לחזור בדיוק על ברייתות דומות, אעפ"י שכמה חלקים ותנאים שבה שייכים רק לאחת מהן, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 398, שו' 11, ח"ב, עמ' 579, שו' 18, ד"ה ואין פודין, שם עמ' 736, שו' 42–43, ועוד בכ"מ. ובפירושה נראה כפירוש בעל תכ"מ שהכוונה לבאר שחולייתה היתה גבוהה עשרה טפחים משלש רוחותיה ונמוכה (כלומר, פחות מעשרה טפחים) מרוח אחת, רואין את הנמוך כאילו הוא פתח. ועיין מ"ש להלן.

245. ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוה. לכאורה לית לה פיתרא. ושמא הכוונה שבין אבן ואבן שבחוליא היו מקומות פחות מי' טפחים, ומצריכה התוספתא שלא יהיו המקומות הללו יתר על הגבוה, כדין פרוץ מרובה על העומד. ולא עוד אלא שהפתח מצטרף לפרוץ, עיין ר"מ פט"ז מה' שבת סהט"ז.

345-46. היתה נמכה משלש רוחותיה, וגבוהה מרוח אחת, אין צריך לעשות מחיצה אלא לגבוה בלבד. בקג"נ: [ב]קנים בלבד. ונראה שצ"ל לפנינו: אלא לגובהה בלבד, 73 כלומר, אין צריך לעשות מחיצה מקרקעית של הצד הנמוך, אלא עושה מחיצה במקום הגובה, כדי שיהא הגובה (בצרוף הנמוך) עשרה טפחים. וסתם גובהה הוא עשרה טפחים, והנמוך משלים לעשרה, עיין להלן פ"ו, שו' 48–49, ומש"ש. וכן הפירוש גם לפי גירסת קג"נ שמשלים את הגובה בקנים בלבד, כלומר, בקנים קטנים בלבד. ובירושלמי פ"ב ה"א, כ' ע"א: היה שם חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה ויש בו ששה לכאן וששה לכאן נידון משום דיומד. לא סוף דבר חריץ אלא אפילו גבשושית. מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית (כלומר, אף הם מצטרפין). ועיין בבלי י"ט ב'.