תוספתא כפשוטה על עירובין א:ג

18-9. כל מבוי שפחות מארבע אמות הרי זה אין צריך כלום. וכ"ה בכי"ע, אלא שחסרה שם המלה "שפחות". וכן בבבלי י"ב א': אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה (במשנתנו פ"א מ"ב) על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שאינו צריך כלום וכו' הכי קאמר אינו צריך לחי וקורה כב"ש ולא לחיין כר' אליעזר, אלא או לחי, או קורה, כבית הלל. ועיין הסיגנון בבבלי ברכות ל"ז סע"א, ברש"י שם ד"ה ולא כלום, ומ"ש לעיל ח"א, עמ' 68, שו' 61. ברם כבר הוכיח בעיטור בכורים שמן הירושלמי מוכח שפירשו אין צריך כלום כפשוטו. וכן שנו שם (פ"א ה"ב, י"ט ע"א): תני הלכה כדברי התלמיד. 20 כלומר, במשנתנו פ"א מ"ב, שלא נחלקו ב"ש וב"ה במבוי שהוא פחות מד' אמות. דלכן מה נן אמרין כבית שמאי, ויש הלכה כבית שמאי, ולא כבית הלל? 21 כלומר, ואם הלכה כב"ה, הרי לשיטתם מספיקה קורה, או לחי, אפילו במבוי שהוא רחב מד' אמות, ומאי נפקא מינה להלכה אם נחלקו בפחות מד' אמות, או לא. אלא בגין דתני רבן שמעון בן גמליאל אומר מבוי שאין בו ארבעה טפחים אינו צריך קורה. 22 לפי נוסחא זו "קורה" לאו דווקא, אלא אינו צריך כלום, שהרי רשב"ג סובר להלן שפחות מד' טפחים כלבוד דמי, ועיין במאירי שהבאנו להלן בפנים. ובתוספ' רי"ד מהדורא תליתאה י"ב ב' (ח' ע"א מן הספר) הקשה מעצמו את קושיית הירושלמי. ועיין בתוספות י"ג רע"א ד"ה על, במהרש"א שם, ומ"ש בס' יש סדר למשנה פ"א מ"ב על דברי בעל תיו"ט שם. דברי חכמים רב הונא בשם רב מבוי שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך כלום. וכן היה הנוסח בירושלמי בדברי רשב"ג גם לפני הרשב"א י"ג א' ד"ה הלכה, והמאירי י"א ב' סד"ה המשנה (23 ע"א). והרשב"א מגיה ברישא: שאין בו ארבע אמות. 23 ואינו מעתיק את דברי חכמים. וברור שלפי הגהת הרשב"א צריך לגרוס בדברי חכמים "ארבעה טפחים", כמו שהגיה בגליון אפרים מדעתו, עיי"ש. ושמא הכוונה שלפי דברי חכמים (ההלכה) שנה רשב"ג מבוי שהוא פחות מארבע אמות וכו', כנוסח התוספתא והבבלי, אלא שהירושלמי מפרש כפשוטו שלדברי רשב"ג בפחות מארבע אמות אינו צריך כלום, ולפיכך אמרו שהלכה כדברי התלמיד שצריך לחי או קורה, ולאפוקי מדברי רשב"ג. אבל בד כאן: כל מבוי שפחות מעשר אמות הרי זה אין צריך כלום. ובכי"ל: מבוי שפחות מעשר אמות אין צריך למעט . ונוסחא זו מתנגדת בין לירושלמי ובין לבבלי, וכנראה שיש כאן תיקון סופרים ע"פ הסיפא.

29-10. הרחב מעשר אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד וכו'. אף בבא זו היא מדברי רשב"ג. וכן ברשב"א י' ע"א ד"ה הוא תני לה: והא נמי דתניא בתוס' בפ"ק דמכילתין והרחב מעשר אמות נותן פס באמצע, ונותן קורה על אחד מהן, איכא למימר דוקא בשהפס שבאמצע רבה על אחד מן החללין וכו', וא"נ ס"ל להאי תנא דמבוי שיש לו שני פתחים, וכל אחד ואחד רבה על העומד, נותן את הקורה על אחד מהן ודיו, וכדעת הירושלמי דגר' התם (פ"א ה"א, י"ח ע"ג) תניא רשב"ג אומר מבוי שיש לו שני פתחים נותן את הקורה על אחת מהן ומתיר. ר' אחא בשם ר' לוי אין הלכה כרשב"ג. א"ר אבא והוא שמעמיד קנה בדקרן, 24 לפנינו: ודוקרן, כלומר, או דוקרן. אבל אם עשה פס של ארבעה טפחים 25 כלומר, דוקא קנה, או דוקרן, מתבטלים בחלל, אבל אם העמיד פס שיש בו כדי מקום לרוחב המבוי, אינו בטל. ועיין להלן בירושלמי י"ח סע"ג: מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו וכו', אם יש שם עומד ארבעה צריך קורה, ואי לא, לא צריך. אילו מבוי שיש לו שני פתחים שמא אינו נותן קורה על אחר מהן ומתיר? ועיין בס' ניר שם. הלכה כרשב"ג וכו', וכל זה שלא כדעת גמרתינו וכו'. ובבבלי י' א': תנא לוי מבוי שהוא רחב עשרים אמה נועץ קנה באמצעיתו ודיו, הוא תני לה והוא אמר לה דאין הלכה כאותה משנה. ובמאירי שם: ומכל מקום יש מפרשים שאינו צריך קורה מכותל לכותל, אלא מכותל של צד אחד לפס, איזה צד שירצה, ויחשב אותו צד שהקורה עליו מבוי, והצד האחר יקרא פתח. ובשם תוספתא כתבו הרחב מעשר אמות מעמיד שם (צ"ל: פס) באמצע ונותן קורה על אחד מהם ודיו, ומאחר שאמרו באמצע, ודאי ברהב עשרים אמרוה. ויש אומרים וכו' ולא הקלו אלא בנפרץ, ומכל מקום בתוספתא שכתבנו נראה כן אף בתחלת מבוי. ועיין שם בריטב"א ובגאון יעקב. ועיין מ"ש באו"ש פי"ז מה' שבת הכ"ה ד"ה אולם.