תוספתא כפשוטה על עירובין א:ז

121-22. מבוי המקרה מרוח אחת והדלה עליה וכו'. המפרשים נדחקו בפירוש בבא זו. ולכאורה משמע שבמבוי המפולש משני צדדין עסיקינן (כלומר, מצד אחד הוא מפולש לחצר שאינה מעורבת, ומצד שני לרשות הרבים) ומלמדת הברייתא שאם יש כאן קירוי (וסתם קירוי הוא לא פחות מד' טפחים) מצד אחד, אעפ"י שלא נעשה לשם עירוב, ואח"כ הדלה את הגפן וכו' מצד שני מותר לטלטל בכולו, ואעפ"י שאין הקירוי והגפן מקבלין אריח (עיין להלן), ואעפ"י שלא עשה להי בראשו, עיין בהגהת הר"ף לסמ"ק סי' רפ"ב, ד' קרימונה, קמ"ט סע"ב, בטאו"ח ריש סי' שס"ד, בב"ח, בשו"ע ובנו"כ שם. אבל מסתימת לשון הברייתא משמע שמדברים כאן בסתם מבוי שהוא מפולש רק מצד אחד. ובכי"ל גורס כאן, הדלה (בלי וי"ו) עליה וכו', ולהלן בסמוך גורס (וכ"ה בכי"ע שם): מרוח אחת וכו'. ולפ"ז אפשר לפרש שיש לפנינו שתי דוגמאות, והוי"ו שלפנינו הוא וי"ו המחלק, כלומר, או שהדלת עליה וכו'. וכן משמע קצת מן הירושלמי כאן פ"א ה"א, י"ח ע"ב, וסוכה פ"א ה"א, נ"א רע"ד. 42 ועיין מ"ש בפירוש הירושלמי לעיל שבת פ"י, שו' 37, ד"ה ובלבד. והכוונה שאם המבוי מקורה מרוח אחת (כלומר, שאינו מקורה כולו, אלא בסופו גרידא), או שהדלה עליו את הגפן מרוח אחת, אינו צריך כלום, אעפ"י שאין הקירוי מקבל אריח (ואין דינו כקורה של קש וקנים שבמשנתנו פ"א מ"ה), והדברים דבוקים להלכה שלעיל שהתנו שם בקורה העשויה מדרון שהיא צריכה לקבל אריח יושב עליה כדרכו. ובירושלמי הנ"ל: מבוי המקורה כשר וכו', לא סוף דבר מקורה אלא נתן מלתרא ויש בו רחב ארבעה טפחים מתרת את המבוי. ובבבלי ג' א': א"ר אילעא אמר רב רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה (וכ"ה להלן שם י"ד א'), ואם יש לה אמלתרא 43 היא אמלתרא היא קורה בת ד' טפחים, עיין ר"ח שם ד"ה מאי אמלתרא, ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 228 ואילך. אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט. ורב שנה ע"פ התוספתא כאן, ועיין מ"ש להלן בהלכה הסמוכה סד"ה עשוי. ועיין ירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ג, ואינו עניין לכאן, ושם מדברים במבוי שהוא כולו מקורה.

222. ואת הדלעת ואת הקיסוס וכו'. לשון משנתנו בסוכה פ"א מ"ד. וקיסוס הוא צמח מטפס, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 631, הערה 46.

3מרוח אחרת וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: מרוח אחת, והסופרים שחשבו שיש לפנינו דוגמא אחת (עיין מ"ש לעיל שו' 21–22) כתבו: מרוח אחרת. ועיין מ"ש לעיל שו' 21–22 בפירוש הגירסא שלפנינו.