תוספתא כפשוטה על עירובין ב:ז

1ר' לעזר או' הגנה והקרפיף וכו'. אין לעמוד יפה על שתי הברייתות שלהלן אלא אם נקדים תחילה את משנתנו בגירסתה המקורית ולפי פירושי הגאונים בה. וכן שנינו (פ"ב מ"ה): אמר ר' יהודה בן בבא הגנה והקרפף (כלומר, מקום שמוקף מחיצות בלי קירוי, ומחזיקים שם עצים, וכדומה) שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה (סוכת שומרים), או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר 32 עיין מ"ש על סמוך לעיר להלן, שו' 27–28, סד"ה ובה"ג. וכו', ר' עקיבא אומר אפילו אין בה אלא 33 כ"ה ("אלא") בהוצ' לו, קויפמן, פרמה, בה"ג ה' מילה, ד"ו כ"ג ע"ב, ד"ב ריש עמ' 103, הרי"ף בד"ק ובד"ו, ס' העתים, עמ' 150 ועוד. וכן מעיד הרשב"א במקומו: כך היא הגירסא ברוב הספרים וכו', וכן מצאתי בספרים הישנים ובספרי הגאונים ז"ל. וכן מעיד בריטב"א שם שכ"ה בנוסחאות ישנות. וכן כתב תלמידו (לפי דק"ס, עמ' 83, סוף הע' ז') שכ"ה בספרי דווקני. אבל בהוצ' שלפנינו, וכן במשנ' ד' נפולי, משנה שבירושלמי, כי"מ, משניות על קלף שבביה"מ כאן ועוד חסרה המלה "אלא". וכן בס' העתים הנ"ל: ואית דגרסי ר"ע אומר אפי' אין בה אחד מכל אלו וכו'. וכן מעיד הריטב"א הנ"ל: כך היא הגירסא בכל הספרים שלנו (בניגוד לנוסחאות ישנות). אבל קרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו "תוקנה" ע"י הסופרים, וכדברי הרשב"א הנ"ל: ומקצת ספרים יש שהעבירו קולמוס עליה (כלומר, על המלה "אלא"), וגרסי ר' עקיבא אומר אפילו אין בו אחד מכל אלו. אחת מכל אלו מטלטלין, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים ושירים. ר' אליעזר 34 כ"ה ברוב הנוסחאות. ולפי נוסחא זו צריך לפרש שר' אלעאי תלמידו של ר' אליעזר הגדול קבל מסורת אחרת בשם ר' אליעזר (עיין פ"ב מ"ו. ועיין בירושלמי שם רה"ח, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 255. וכנראה שהירושלמי נדחק לפרש, מפני שגרס כאן: ר' אליעזר). אבל בהוצ' קויפמן ומשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן גורסים: ר' אלעזר. וכן בהוצ' לו וכ"י פרמה: ר' לעזר (ולא: ליעזר), כגי' התוספתא כאן, ועיין בשנו"ס. אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. ר' יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה. ולפי גירסא קדמונית זו, הרי אין לנו לפרש את דברי ר' עקיבא אלא כמו שפירשו הרשב"א והריטב"א. וכן כותב הרשב"א: "דר' עקיבא אדר' יהודה בן בבא קאי, וה"ק אפילו אין בה אלא אחד מאלו העניינים, כלומר, או שיהא בו שומירה, או בית דירה, או סמוכה לעיר, ואעפ"י שאינה מרובעת של שבעים ושירים על שבעים ושירים, אלא אפילו אריך וקטין, או שתהא מרובעת אעפ"י שאין בה אלא אחד מאלו, ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים, כלומר שיהא שבעים ושירים בלבד, שלא יהא בית סאתים גמור, וכדאמרי' בגמ' דבר מועט איכא בינייהו וכו' ". וכע"ז כותב גם הריטב"א ומוסיף: ופרכינן בתלמודא (כ"ג רע"ב), ר' עקיבא היינו ת"ק, כלומר ר' יהודה בן בבא שהוא ת"ק שלו, שדבר עתה בתחלה בעניין קרפף, דכיון דקתני (כלומר ר"ע) סיפא ובלבד שתהא מרובעת, אלמא תרתי בעי נמי רבוע ותשמיש (כלומר, ולפ"ז הם ממש דברי ר' יהודה בן בתירא). ופרקינן דאיכא נמי ביניהו דבר מועט, ולעולם כל היכא דאיכא רבוע לא בעי שומרה רשות תשמיש, כדאיתא בתלמודא, ונכון הוא. והגאונים ז"ל 35 וכ"ה בר"ח וברי"ף כת"י, עיין דק"ס, עמ' 84, הע' נ'. כך פי' אפילו לפי הגירסא האחרת, דכי אמרי' בתלמודא היינו ת"ק, על ר' יהודה בן בבא קאמר וכו'. נמצאנו למדים לפי מסורת הגאונים שלר"ע בבית סאתים מרובע מותר לטלטל אפילו לא הוקף לדירה כלל, אבל אם יש בו שומירה, או שהוא סמוך לעיר, מטלטלים בו אעפ"י שאינו מרובע. ומסתבר שלר"ע אם אין הקרפף יתר מבית סאתים והוא מרובע ממש הרי הוא נראה כחצר, 36 שהחצרות שלהם היו מרובעות כמפורש בירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ד, פ"ו ה"ח, כ"ג סע"ד, ובבלי י"ב סע"ב. והתירו בו אפילו אין בו סוכת שומרים, או שאינו סמוך לעיר. אבל אם יש בו סוכת שומרים, או שהוא סמוך לעיר, לא הקפידו ברבוע שלו, ובלבד שכל השטח שלו לא יהא יותר מבית סאתים. ואשר לדברי ר' אליעזר שבמשנתנו שאלו בבבלי כ"ג ב': והתניא ר' אלעזר 37 עיין לעיל הע' 34. אומר אם היתה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה (והיא סיפא של הברייתא שלפנינו בתוספתא) וכו', כי תנן נמי במתניתין פי שנים ברחבה תנן. אי הכי היינו ר' יוסי? איכא בינייהו ריבוע דריבעוה רבנן. 38 עיי"ש בפירש"י, בפר"ח, ברי"ף, בבעל המאור ועוד. והרמ"ע מפאנו בשו"ת שלו סי' ח' מאן בכל הפירושים וסלל דרך לעצמו שאין כוונת התלמוד להגיה את המשנה, עיי"ש. וקשה לקבל את פירושו המקורי. אבל הירושלמי לא הכיר ברייתא זו של התוספתא, ופירש את דברי ר' אליעזר כפשוטן, ואמרו שר' אליעזר לא למד מחצר המשכן 39 הלימוד מחצר המשכן אעפ"י שלא נזכר אלא בשם אמוראים בירושלמי ובבבלי כבר נמצא בברייתא דמלאכת המשכן ספ"ה בשם ר' יוסי בר' יהודה, עיין לעיל הע' 22. (כפירושו הנכון של בעל פ"מ), אלא הוא מצריך מרובע ממש, כצורת החצרות, עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה נמצאנו. ועכשיו נעבור לברייתא שלנו בתוספתא.

223-24. והקרפיף שהיא שבעים ושירים על שבעים ושירים מוקפת גדיר וכו'. במלחמות להרמב"ן ספ"ב: ומצאתי בתוספתא הגנה והקרפף צריך שיהא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים. אם היא ארכה וכו'. ולפי גירסת הרמב"ן הרישא היא בבא בפני עצמה, ופירושה שהקרפף המותר צריך להיות מרובע ומוקף מחיצות כחצר, עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה נמצאנו.

324-25. אם היתה ארכה כשנים ברחבה וכו'. כלומר, ואפילו אם היתה ארכה כשנים ברחבה, עדיין מותר לטלטל בתוכה, שהרי אינה פחותה ממלבן חצי מרובע, וכעין מה שרצה שמואל לומר בבבלי י"ב סע"ב. ולא עוד אלא שכן היה חצר המשכן, אעפ"י שר' אליעזר לא למד ממנו, וכמפורש בירושלמי, ומשנתנו כפשוטה חולקת על ברייתא זו.