תוספתא כפשוטה על עירובין ב:ח

126-27. וכן היה ר' לעזר או' קרפיף הסמוך לעיר ויש בארכו שבעים ושיריים אע"פ שאינו מרובע מטלטלין וכו'. וכ"ה במלחמות הנ"ל. ופירושו שאם יש בשטח שלו שבעים אמה על שבעים אמה, אעפ"י שאינו מרובע כלל, ואינו אלא רצועה ארוכה בת חמשת אלפים אמה מטלטלין בתוכה, מפני שהיא סמוכה לעיר ואין צורך שיהא לה צורת חצר, והיא ממש שיטת ר' עקיבה לגירסת ספרים ישנים והגאונים במשנתנו, עיין מ"ש לעיל, שו' 23, ד"ה נמצאנו. וכנראה שמפני טעם זה לא פירש הרמב"ן את הסיפא של התוספתא כלל, אלא הסתייע ממנה שמרובע ממש עדיף מצורת חצר המשכן, וסמך על פירושו בדברי ר"ע כגירסת הגאונים (אלא שלא נשתמרו לנו אלא לקוטים גרידא מחידושיו לעירובין). ובד ובכי"ל לקתה הגירסא בחסרון (עיין בשנו"ס). ובקג"נ: וכן היה ר' אליע' או' קרפף הסמ' לעיר וכו', אף ע' פי' מרובע מטל' וכו'. וכן בכי"ע גורס: ר' אליעזר אומ' (וחסרות שם המלים "וכן היה") קרפיף הסמוך לעיר, ויש בארכו שבעים ושיריים אף על פי מרובע מטלטלין וכו'. וגירסא זו מתאימה למסורת הבבלי במשנתנו שלא התיר ר' אליעזר אלא קרפיף כצורת חצר המשכן, והיינו שארכו פי שנים מרחבו גרידא, 40 וכפירוש "יש מי שמפרש" שהביא בס' העתים, עמ' 150, ובעל המאור לריבוע דרבנן בבבלי כ"ג ב'. ואפשר שהיתה לפניהם הגירסא בתוספתא כאן כגירסת קג"נ וכי"ע, ולפיכך פירשו בבבלי כמו שפירשו. וכגירסת ד וכי"ע לעיל שו' 23, אבל אם הקרפף סמוך לעיר התיר אף במרובע ממש, ובלבד שתהא לו צורת חצר, וכסברת ר"ע הנ"ל, שאם הוא סמוך לעיר לא הטילו בו את כל התנאים של קרפף רחוק מן העיר.

227-28. יותר משבעים ושיריים אין מטלטלין בתוכו בשבת. וכ"ה בכי"ע. וכן היה בקג"נ. ופירושה שאם יש בקרפף יותר משבעים על שבעים (יותר מבית סאתים) אין מטלטלין בתוכו אפילו אם הוא סמוך לעיר, ולא הקילו בסמוך לעיר אלא בקרפף שאין צורתו כהלכה, ובלבד שאין בו יותר מבית סאתים. והנה ר' יהודה בן בבא במשנתנו הנ"ל הזכיר "סמוך לעיר" יחד עם "בית דירה" ועוד, שהם מתירים לטלטל בקרפף בית סאתים, ואפשר לפרש כפירש"י שביתר מבית סאתים אוסר ר' יהודה בן בבא, אפילו אם יש בו בית דירה. וממילא אפשר ללמוד מתוך דברי ר' יהודה בן בבא אף להלכה שאנו פוסקים כמותה, והיינו שכשם שבית דירה מתירה לטלטל ביותר מסאתים, אף סמוך לעיר כן. וכן כתב בב"י טאו"ח ריש סי' שנ"ח ד"ה כתוב בהגהת אשר"י. 41 בערוך השלחן סי' שנ"ח סוף ס"ק ח' העיר שמוכח מהגהת אשר"י שהוא פוסק שבסמוך לעיר מותר לטלטל אפילו ביותר מבית סאתים, ואפשר שאין שם אלא ביאור לדברי ר' יהודה בן בבא, ולא עוד אלא שכן מבואר בהדיא במקור בעל הגהת אשר"י, באו"ז ח"ב ה' עירובין ריש סי' ק"ל, ל"ב ע"ג. אבל מדברי ר' אליעזר שבתוספתא שלא הזכיר אלא סמוך לעיר, וחילק בין בית סאתים ויתר מבית סאתים, הרי משמע שלא נאמר סמוך לעיר אלא על בית סאתים, ואינו מסתבר כלל שר' אליעזר לא יתיר לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים שיש בו בית דירה. וכן דעת הר"י שהביא באגודה כאן פ"ב סוף סי' כ"ז, קנ"ב ע"ג (ועיין בתוספות כ"ג א' ד"ה ובלבד), וכן נראה מסתימת כמה מן הראשונים, שאסור לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים, אפילו אם הוא סמוך לעיר. ברם בירושלמי פ"ב ה"ו, כ' ע"ב, 42 וכ"ה בירושלמי ביצה פ"ד סה"א, ס"ב ע"ג. וכאן פ"א סה"ד, י"ט ע"א, נשתרבבה ההלכה מכאן בטעות, וצריך להפסיק אחרי "דלא יהוון סברין כר' יודה", והפירוש הנכון שם הוא בגליון הש"ס. אמרו (על משנתנו פ"ב מ"ה: ר' יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור שיח ומערה מטלטלין בתוכה): מחלפה שיטתיה דר' יודה, דתנינן תמן (ביצה פ"ד מ"ב) אי זהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר. דברי ר' יודה. וכא הוא אומר הכין (כלומר, שמתיר במשנתנו בבור שיח ומערה 43 והוא מתיר בהם אפילו בקרפף יותר מבית סאתים אם יש לו מחיצה, כמפורש לעיל פ"א, שו' 41. ומסתבר שבור שיח ומערה הם אף לשימוש מימיהם, כירושלמי דמאי פ"א ה"ג, כ"ב ע"א, ומקבילות: בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים (כלומר, שישתמשו במימיהם). אפילו רחוק מן העיר, שהרי בסמוך לעיר אין צורך בהם). א"ר מנא כבית דירה עביד לה ר' יודה. כלומר, ובבור שיח ומערה הרחוקים מן העיר עסיקינן, והם מתירים את הקרפף אפילו אם הוא יותר מבית סאתים, ככל מקום שהוקף לדירה. ומכאן מוכח שלדעת הירושלמי מותר לטלטל בקרפף הסמוך לעיר אפילו אם אין שם בור שיח ומערה. ובה"ג ה' מילה (ד"ו כ"ג ע"ב, ד"ב, עמ' 102 ואילך): ואין מביאין איזמל בשבת דרך רשות הרבים, וכשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך קרפיפות ודרך חצירות (בבלי שבת ק"ל ב'), ואיזה הוא קרפיף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפי' בתוך תחום שבת. אמר רב סלא אמר ר' זירא הלכה כר' יוסי (בבלי ביצה ל"א א'). ותנן הגנה והקרפיף שהוא שבעים אמה וכו' (כל משנתנו כאן פ"ב מ"ה). ומוכח מדבריו שדין קרפף לעניין יו"ט כדין קרפף לעניין שבת, ופסק כר' יוסי שבקרפף הסמוך לעיר בתחום שבת מותר לטלטל. וכן מצאתי בהגהות כת"י למשנה ד' נפולי 44 עיין מ"ש על ההגהות האלו במבוא לה' הירושלמי של הר"מ, עמ' ו', הע' 21. למשנתנו: "ופסק רבי' ישעיה ז"ל שאם היה שם בהקף ההוא בית דירה, או סוכה של שומר, או שהיה סמוך לעיר בתוך אלפים אמה, 45 כבה"ג הנ"ל. וכן פירש רבינו יהונתן על הרי"ף למשנתנו שסמוכה לעיר פירושו בתוך תחום שבת. אבל במאירי (כ"ג רע"א) כתב: או שתהא סמוכה לעיר, ופירשו בה בתוך שבעים אמה ושיריים וכו', עיי"ש שהכריע כדעה זו נגד פירושו של ר' יהונתן הנ"ל. או שהיה בו בור או שיח או מערה ששואבין ממנו מים תדיר, שהרי הוא כאלו הוקף לדירה, מטלטלין בכולו אפילו היה בהקיפו בית עשרת כורין". וכן משמע מדברי ר' שמעון להלן בסמוך, עיין מש"ש.

328-30. ר' שמעון או' אפי' עשרה קרפיפות זה לפנים מזה והיה אחד מהן בית דירה, או שהיה אחד מהן סמוך לעיר, מטלטלין בכולן. לפי פשוטו משמע שדברי ר' שמעון דבוקים לדברי ר' אליעזר, והוא חולק וסובר שסמוך לעיר דינו כבית דירה ומטלטלין בתוכו אפילו אם הוא יותר מבית סאתים. ועוד הוסיף ר' שמעון שאפילו אם היו עשרה קרפיפות זה לפנים מזה ופתוחים אחד לשני, ובית דירה בפנימי, או שהראשון סמוך לעיר, מותר לטלטל אפילו בקרפף הקיצוני הרחוק מן העיר, 46 עיין להלן פ"ד, שו' 47–48. כלהלן פ"ה שו' 69, עיין מש"ש. ומכאן ראייה לפסק שהבאנו לעיל (ד"ה ובה"ג וד"ה ברם) שבקרפף סמוך לעיר מטלטלין אפילו ביותר מבית סאתים. ועיין בתכ"מ מה שהעיר על הגהות אשר"י ומ"ש לעיל הערה 41.