תוספתא כפשוטה על עירובין ג:י

133. מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה וכו'. במשנתנו פ"ד מ"י: מי שיצא לילך לעיר 22 כ"ה ברוב הנוסחאות, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1224. שמערבין בה (ופירש"י: "שסמוכה לעירו בתוך ד' אלפים", כלומר, שמערבין לה), והחזירו חברו, הוא מותר לילך, וכל בני העיר אסורין. ונראה "שמערבין בה" פירושו לעיר שבני העיר רגילין לערב לה (עיין להלן בסוף פירקין), והם שלחו את עירובם ביד שליח וחזר ולא עירב. וכן מוכח מן הברייתא כאן, שהרי כאן אמרו מפורש שהיו מחוץ לתחום. ועיין מ"ש להלן. ובברייתא שבבבלי נ"ב א': תניא נמי הכי מי שיש לו שני בתים וביניהן וכו'. וכאן לא נזכר שהיו לו שני בתים, אבל כן משמע קצת מן הסיפא להלן. ועיין מ"ש הרב המגיד בפ"ז מה' עירובין ה"ח, ומ"ש בגאון יעקב נ"ב א' ד"ה והרמב"ם.

234. ובין זו לזו כארבעת אלפים אמה חסר אחת. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: ארבעת אלפים אמה חסר אחת. וזו הגירסא הנכונה בתוספתא, ולפנינו נתערבבו שתי גירסאות, וצ"ל: כארבעת אלפים אמה (ולא יותר). וכן בבבלי הנ"ל בד' שלוניקי: וביניהן כשני תחומי שבת. אבל אם יש ביניהם ארבעת אלפים אמה ממש, הרי מדתו כלה בתחילת העיר, ואינו יכול להכנס לביתו, אפילו אם הוא סמוך לחומה, כמו שפירש בתוספות בכורים.

334-35. הואיל והחזיק בדרך מותר לילך וכו'. כלומר, מכיוון שהחזיק בדרך 23 בלשוננו חכ"ג (ניסן תשי"ט), עמ' 179: מביא ש' נובל משו"ת מהר"מ סי' תתק"ב: וביום שהחזיק בדרך, ומסיק שהוא תרגום מגרמנית. ופשיטא שהוא דבור תלמודי מובהק כמו שאנו רואים כאן ובמקבילה שבבבלי נ"ב א'. וכ"ה בבבלי פסחים פ"ב א', נזיר ז' א', הוריות ד' א', ברכות ל' א' (לפי כ"י, עיין דק"ס שם, עמ' 154, הע' ס') ועוד. וכן הוא מונה בלשוננו שם (עמ' 178) "מעבירין עליו את הדרך" (שו"ת מהר"מ סי' רמ"ט) כתרגום מגרמנית, ואף הוא ביטוי תלמודי מובהק, עיין בבלי סנהדרין ל"א ב', תוספ' ב"מ פי"א סהכ"ז, ספרי ואתחנן פי' כ"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 46. ועיין גם מאירי סנהדרין, עמ' 96. ובילקוט איוב רמז תתק"ח: בעל זרוע אינו מבקש משפט אלא מעביר את הדרך. ומצאתי שמקורו הוא בתנחומא ריש שופטים (ואינו נמצא בהוצאות שלפנינו), שכן מביא בס' תנחומות אל (שאלוניקי של"ח) ריש שופטים, ק"מ ע"ב, בשם התנחומא, עיי"ש. וכוונתו היתה ללכת לעיר השניה ממש (ולא לקנות שביתה באמצע התחומין) הרי הוא כמי שבא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני שדינו כעני לכ"ע (וכשיטת רוב הראשונים), ומערב ברגליו. וכאן אפילו לא אמר, כמי שאמר שהרי הולך לביתו (לפי גירסת הבבלי) או שהולך לעיר שרגיל לערב לה, ואפילו לא אמר, כמי שאמר, עיין בבלי נ"ב א' וברש"י שם בל"א, וברש"י נ"א ב' ד"ה איהו כיון דנפק.

435-36. יתר על כן אמ' ר' יהודה אפי' החזירו חבירו מן הדרך וכו'. כ"ה בכל נוסחאות התוספתא. אבל בבבלי הנ"ל: יתר על כן אמר ר' יוסי בר' יהודה אפילו מצאו חבירו ואמר לו לין פה, עת חמה היא, עת צינה היא, למחר משכים וכו'. ופירש רבה שם שיתר על כן כוונתו אעפ"י שלא החזיק בדרך וכו', ובניגוד לר' יהודה שסובר שצריך להחזיק בדרך. ורב יוסף מפרש שיתר על כן כוונתו, אעפ"י שחבירו אמר לו שלא ילך מחמת החום והצינה, ואפשר לחשוב שבטל את מחשבתו ללכת לעיר, מ"מ מותר לו ללכת. ור' יהודה סובר שאסור לו ללכת אלא אם כן אמר בפירוש שכוונתו ללכת, ולקנות שם שביתה. ושוין רבה ורב יוסף שיש כאן מחלוקת של תנאים. אבל לפי הנוסחא שלפנינו מפורש שהכל הוא מדברי ר' יהודה. והחזירו מן הדרך דווקא. ועיין מ"ש להלן.

536-37. החזירו מן העיר הרי הוא כאנשי העיר. כלומר, אם לא החזיק בדרך, אלא החזירו כשעדיין היה בפנים העיר, הרי הוא כאנשי העיר. והוא בהפך מן הבבלי הנ"ל, ולא עוד אלא ששם (נ"ב סע"א) אמרו בפירוש שאפילו ירד מדרגה אחת (מן העלייה) דינו כהחזיק בדרך. ושמא הוסיף כאן הבבלי: יתר על כן אמר ר' יוסי בר' יהודה אפילו מצאו חבירו וכו', כלעיל. 24 והרי ממש כעין זה בתוספתא יבמות פי"ג סה"א. ובבבלי שם ק"ח א' הוסיפו: יתר על כן אמר ר' יוסי בר' יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני וכו'. אמנם בב"ח שם מגיה: יתר על כן אמר ר' יהודה וכו', והוא ע"פ הרי"ף שם. אבל ברי"ף ד' קושטא גורס: ר' יוסי בר' יהודה וכו', וכ"ה בבבלי כי"מ ובה"ג ד"ו, ס"ב ע"ג, ד"ב, עמ' 297, ה' פסוקות, עמ' ק"ג ועוד. ברם בירושלמי שם פי"ג סה"א, י"ג ע"ג: תני בשם ר' יודה אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני וכו'. ור' יוסי בר' יהודה חולק על אביו, ואומר שאפילו לא החזיק בדרך מותר ללכת, וכפירוש רבה שם. ובמרא דמתניתא מפרש החזירו מן העיר, מן העיר שהלך לה, עיי"ש. ונדחק לפרש כן, כדי שלא תחלוק על הבבלי הנ"ל, אבל בין כך ובין כך ברור שלבבלי היתה שיטה אחרת בזה.