תוספתא כפשוטה על עירובין ג:יב

142-43. השובת בתל גבוה עשרה טפחים ובנקע עמוק עשרה וכו'. רוב המפרשים הגיהו כאן (ע"פ הבבלי ט"ו א' וסוכה כ"ה א') והוסיפו את התנאי: והוא מארבע אמות עד בית סאתים. אבל פשיטא שאין להגיה את כל הנוסחאות. והתוספתא סוברת שאם שבת ממש בתוך המחיצות, וקידש עליו היום, ובדעתו ללון שם, כל הרשות נחשבת לו כד' אמות, ואפילו אם יש שם יותר מבית סאתים. ובתוספות בכורים העיר שכ"ה שיטת הירושלמי והרמב"ם, 33 פכ"ז מה' שבת ה"ד. ועיין בפ"ז מה' עירובין ה"ד. ולא חילקו בין בית סאתים ויותר מבית סאתים (להלן שו' 50 ואילך ומקבילות) אלא בקונה שביתה שם ע"י פת או ע"י רגליו, אבל בשובת ממש, כלומר שקידש עליו היום ובדעתו ללון שם אין חילוק בגודל השטח, ובלבד שיהא מוקף מחיצות, 34 וכן משמע בס' העתים, עמ' 68, שאם שבת במקום מוקף מחיצות גמורות (כלומר, שתי וערב) אעפ"י שהוא יותר מבית סאתים מהלך בכולו וחוצה לו אלפים אמה. וכן, כנראה, סובר אף הראב"ד, עיין מ"ש במאירי מ"ד סע"ב ד"ה גדולי המפרשים. עיין מ"ש הרב המגיד על הר"מ הנ"ל. ונברר מתחילה את שיטת המקורות בזה. בירושלמי שהעיר עליו בתוספות בכורים הנ"ל שנינו (פ"ה ה"ח, כ"ג ע"א): ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר קל הוא הקונה שביתה בקרפף מן הנותן עירובו בקרפף, הקונה שביתה בקרפף מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה, הנותן עירובו בקרפף אין לו מקום עירובו אלא אלפים אמה. ופירש בשי"ק שעלינו לומר שהקרפף הוא יותר מבית סאתים, שאם לא כן למה לא יחשב לו כד' אמות בנתן שם עירובו, ומכאן שאם שבת ממש בקרפף יותר מבית סאתים מהלך בכולו וחוצה לו אלפים אמה, כשיטת הר"מ הנ"ל, ותמה מכאן על הרשב"א, ועיין גם בגליון הש"ס בירושלמי שם במקומו. ותמה אני על תמיהתם של רבותינו, שהרי מפורש בעבודת הקודש להרשב"א ש"ה סי' ט"ו, ל"ב ע"א: וכן [אם נתן עירובו] בקרפף שלא הוקף לדירה אעפ"י שאין בו אלא בית סאתים, או פחות מכאן, אין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו. 35 ואעפ"י שכבר העירו האחרונים שספר זה איננו מצוי אפילו ביד אחד ממשפחה, ואינו רגיל בפומייהו דרבנן (עיין מ"ש בס' אור החיים לר"ח מיכל, עמ' 580, ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת או"ח סי' מ"ח מה שתמה על הפרישה), אבל כן הביא גם הרב המגיד בפ"ז מה' עירובין ה"ד. וכן פסק בס' אהל מועד להר"ש ירונדי בשער עירובין דרך שביעי נתיב א', ס"א ע"ב. וכן מבואר בחידושי הריטב"א (אמשטרדם תפ"ט) כאן נ"ב רע"א, ובחידושי הרשב"א שם. הרי לך מפורש החילוק בין קונה שביתה ובין נותן עירובו בקרפף, שבנותן עירובו בקרפף שלא הוקף לדירה אפילו אם הוא פחות מבית סאתים אין הקרפף כד' אמות, והשובת בקרפף בית סאתים או פחות לכולי עלמא נחשב כולו כד' אמות. והרשב"א מפרש שהירושלמי מדבר בקרפף שהוא לא יותר מבית סאתים. ועכשיו שזכינו לחידושי הרשב"א לעירובין (שלא היה בדפוס לפני רבותינו הנ"ל) אנו רואים שכן כתב בפירוש בספ"ה שם, והביא את הירושלמי הנ"ל, וכן הובאו דבריו גם במאירי שם. ועדיין לא שמענו מה דינו של שובת בקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה לשיטת הירושלמי. ברם עצם חידושו של הרשב"א, שהנותן עירובו בקרפף פחות מבית סאתים שלא הוקף לדירה, אעפ"י שמותר לטלטל בכל הקרפף, מ"מ אם נתן עירובו בתוכו אין הקרפף נחשב כד' אמות, ואין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו, צריך ברור. 36 עיין להלן הערה 41. והנה הרשב"א בחידושיו ס"א רע"ב כתב: 37 על לשון הגמרא שם "לא תימא שאין בה (כלומר, במערה) דיורין, אלא שאינה ראויה לדירה", היינו אם אין המערה ראוייה לדירה ונתן שם עירובו אינה נחשבת כולה כד' אמות, נמצא עכשיו דבין למר (כלומר, לשמואל שם) ובין למר (כלומר, לר' אלעזר) כל שאינו ראוי לדירה והניח שם עירובו אין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו, ומינה שמעינן למניחו בתל גבוה עשרה, או בבקעה עמוק עשרה, אעפ"י שאין יתירים על בית סאתים, אי נמי בקרפף שאינו יתר על בית סאתים שלא הוקף לדירה, שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה וכו'. ומפרש רבינו מערה שאינה ראויה לדירה, היינו "שנפלו קצת ממחיצותיה ואדם ירא ללון בתוכה". 38 לשון רבינו יהונתן למשנתנו ד"ה והשיבו לו רבנן ומאירי ס"א ב' (86 ע"ב). ולפ"ז אפילו עדיין נשארו לה מחיצות גמורות שמותר לטלטל בכולה, אם היא לא יותר מבית סאתים, מ"מ אינה ראויה לדירה קרינן בה, 39 ואע"פ שהוקפה לדידה, כגון שעשה דלתות למערה מפולשת משתי רוחותיה. דומיה דעיר חריבה (עיי"ש בגמרא), והוא הדין בתל ונקע וקרפף שלא הוקף לשם דירה, אעפ"י שאין בהם בית סאתים ומותר לטלטל בהם, מ"מ אינם נחשבים כד' אמות אם הניח שם עירובו. אבל פירוש זה הוא בשיטת הרשב"א שקיבל את פסק הראב"ד 40 "כתוב שם" כאן ספ"ה ("הסגלה" חל"ו, עמ' 8) והביאו הרשב"א בספ"ה והסכים לו. שפסק כשמואל שהמניח את עירובו בעיר חריבה אעפ"י שמותר לטלטל בכולה מ"מ אם הניח שם עירובו אינה נחשבת לו כד' אמות. אבל לפסק הר"מ בפ"ו מה' עירובין ה"ד שפסק כר' אלעזר שעיר חריבה נחשבת לו כד' אמות, אף מערה שיש לה מחיצות ודינה כרשות היחיד, אף היא נחשבת לו כד' אמות אם הניח שם עירובו, אף שלא הוקפה לדירה, ופירש בפיה"מ אינה ראויה לדירה, היינו שנפלו מחיצותיה, כפירש"י במקומו. ולפ"ז אף תל וקרפף שלא הוקף לדירה נחשבים לו כד' אמות אם הניח שם עירובו, ואין בהם יותר מבית סאתים. ובירושלמי הנ"ל הרי ר' אלעזר הוא המחלק בין קונה שביתה בקרפף ובין נתן שם עירובו, ור' אלעזר סובר (לעיל בירושלמי שם בה"ז) שעיר חריבה נחשבת כד' אמות, כשיטתו בבבלי, וממילא אף קרפף שלא הוקף לדירה דינו כן, ובעל כרחינו אנו אומרים שר' אלעזר בירושלמי הנ"ל מדבר בקרפף יותר מבית סאתים, 41 וכשנדייק בדברי הרשב"א בחידושיו שם ספ"ה נראה שאין הוא מסתייע כלל מן הירושלמי לשיטתו במניח עירובו בקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה, אלא מכוין שם לפירושו שיש חילוק בין המניח עירובו ובין מערב מרגליו, עיי"ש ובזה הוא מסתייע מן הירושלמי. אבל את עצם חידושו למד מן הבבלי שם, כפי שכתבנו לעיל בפנים ד"ה ברם. ורבינו סבר שאין להביא ראייה מן הירושלמי לתחילת דבריו שם, שהרי בירושלמי בעל החילוק הוא ר' אלעזר, אלא שפירש את דברי ר' אלעזר לפי הנחתו הראשונה. אבל ראייה מן הירושלמי בוודאי שאין כאן. והשובת בתוכו מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה, 42 ואעפ"י שאמרו בירושלמי פ"ד ה"ב, כ"א ע"ד: תיפתר שהיה בלמן יותר מבית סאתים, ומכאן שהיוצא באונס ונמצא נתון בקרפף יותר מבית סאתים אינו נחשב לו כד' אמות, הוא מפני שלא הקילו עליו אלא שיהא דינו כדין יוצא בדרך ואמר תהא שביתתי במקום פלוני המוקף לדירה (שהרי סוף כל סוף לא שבת שם מבעוד יום), ובזה בעינן שלא יהא יותר מבית סאתים לכולי עלמא, עיין להלן שו' 50 ומש"ש. ומה שאמרו לעיל בה"א שם בירושלמי על דין רבן גמליאל "קל הוא מי שקנה לו שביתה" כוונתו לשביתה במקום דחוק ע"י אמירה שהשוו לו את היוצא באונס ונתון במחיצות. כשיטת התוספתא שלנו, וכפסק הר"מ בפ"ז מה' עירובין ה"ד. ולא עוד אלא שבירושלמי (בה"ח שם) מפורש שמערה שאינה ראוייה לדירה פירושה מערה שמים נכנסים לשם, או שלחלוחית האויר מהפך את קרקעיתה לטיט, וממילא אפילו אם היא באותו זמן יבשה רואים אנו אותה כאילו מלאה מים וטיט, אבל כשאין מים וטיט נכנסים לתוכה ראויה לדירה היא, אעפ"י שלא נעשתה לשם דירה, והנותן שם עירובו מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. וכן שנינו גם בבבלי מ"ד ב': שבת במערה שבתוכה ארבעת אלפים וכו' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. ולפי פשוטה היא מערה יותר מבית סאתים (עיין להלן) ואין בה דיורין, כפירוש הראב"ד שהובא במאירי שם. 43 ועיי"ש בראב"ד שמחלק בין שובת בתוכה ממש, ובין נתן עירובו לשם. ואף הראב"ד סובר כשיטת הר"מ שאם שבת ממש בתוך מחיצות שלא הוקפו לדירה נחשב לו כל המקום כד' אמות ואעפ"י שהוא יותר מבית סאתים, כמו שכתבנו לעיל, הע' 34. הרי לך שאם שבת ממש במקום שלא הוקף לדירה אפילו אם הוא יותר מבית סאתים מהלך את כולה 44 ומה שהיא מקורה אינו מועיל לעניינו כלום, שהרי אינה מקורה לשם דירה, עיין בבלי ט"ו א', צ' ב', צ"ט סע"ב ומקבילות, סוכה כ"ה רע"א וברש"י שם. ועיין מ"ש לעיל שבת פ"י, שו' 37, ד"ה ובלבד. וחוצה לה אלפים אמה. 45 ועיין גם בירושלמי פ"ה ה"ח, כ"ג ע"א, אלא שהנוסח שם משובש, והנכון הוא כמו שתיקן בגליון הש"ס, וצ"ל: הדא אמרה מערה (במקום "עיר" שלפנינו) שיש לו שני פתחים וכו'. והפירוש הנכון הוא בגליון הש"ס הנ"ל, אלא ש"הדא אמרה" אין כוונתה לברייתא שלעיל שם, אלא למה שנאמר שם בסמוך, והיינו למערה שראוייה לדיורין שנחשבת כד' אמות לעניין הנחת העירוב אם היא אינה יותר מבית סאתים. ומכאן שהשובת שם (ובזה הרי אין חילוק בין בית סאתים ובין יותר מכאן) מהלך את כולה (לרבות את גגה) וכו', כבבלי הג"ל, עיי"ש בגליון הש"ס. וכן יוצא אף מן הבבלי ס"א ב', עיין מ"ש להלן, שו' 45–46, ד"ה השובת במערה. ברם בבבלי ט"ו א', וסוכה כ"ה א' אמרו: ת"ש שבת בתל שהוא גבוה עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וכו'. ומכאן שאפילו שבת בתוכו בעינן שלא יהא יותר מבית סאתים. אלא שהר"מ יפרש ששבת, שקנה שביתה ע"י אמירה ממקום רחוק, כפירוש בעל גליון הש"ס בירושלמי פ"ה רה"ח. אבל רש"י שם, ובתוספות מ"ז ב' ד"ה דכולה, ובתשובת רבינו יואל בראבי"ה סי' שפ"ו, ח"א, עמ' 420, והסכים לו רבינו אפרים שם, עמ' 422, רשב"א ס"א ב' הנ"ל מאירי ט"ו א', הרא"ש פ"ד סי' י' ועוד פירשו את הברייתא כפשוטה ששבת שם ממש וקידש עליו היום שם, 46 ועיין להלן הע' 60. ולפ"ז אפילו שבת ממש במקום שלא הוקף לדירה אינו נחשב לו כד' אמות אם הוא יותר מבית סאתים. 47 אבל עיין מ"ש בהעמק שאלה לשאילתות סי' מ"ח, ד' ירושלים תש"ח, ש"ד ע"ד. ולשיטה זו עלינו להדחק ולפרש בבבלי מ"ד ב' שהמערה נחפרה לשם דירה, או שעשו מחיצות בתוך המערה, או שהמערה רחבה אמה וטפח, ולפיכך אם ארכה ארבעת אלפים אמה עדיין אין בה בית סאתים 48 חמשת אלפים אמה מרובעות. ומטלטלין בכולה, כשיטת התוספות כ"ה ב' סד"ה קרפף. והשובת ממש בתוכה כולה נחשבת לו כד' אמות. ועיין מ"ש להלן הערה 49. ולשיטת הראשונים הנ"ל חולקים התוספתא והירושלמי על הבבלי בשובת במקום שאינו מוקף לדירה, והוא יותר מבית סאתים.