תוספתא כפשוטה על עירובין ג:יג

144. השובת בעיר אפי' גדולה כאנטוכיא וכו'. בבלי ס"א ב', מדרש במ"ר פ"ב סי' ט', תנחומא בשתי המהדורות פרש' במדבר סי' ט', ילמדנו בערוך ערך עבר (ה'). והביטוי "עיר גדולה כאנטוכיא" אף להלן בירושלמי פ"ה ה"ה, כ"ב ע"ד, ותענית פ"ג ה"ה, ס"ו ע"ד. ובמס' שמחות ספ"ב: לא ישרה באותה העיר, אלא אם כן היתה עיר גדולה כאנטוכיא. ובבבלי הנ"ל לא הביאו את הרישא (הי"ב) שלנו. ועיין ברש"י שם ד"ה אפילו ישיבה, ורבינו לא הזכיר ששבת בחריבה נתפרש ברישא של אותה ברייתא עצמה שהביא הבבלי.

245–46. השובת במערה, אפי' כמערת צדקיהו מהלך את כולה וכו'. בתנחומא הנ"ל: והשובת במערה אפי' היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה, שהיה בה שנים עשר מיל. ובבמ"ר וערוך הנ"ל: י"ח מיל. וגירסא זו יותר נכונה, כפי שיוצא מפסיקתא רבתי פכ"ו, הוצ' רמא"ש, קל"א ע"א, והערה ס"ז שם. וי"ח מיל הוא מספר לדוגמא, והיתה קצת יותר גדולה. הרי לך ברור בשבת במערה יותר מבית סאתים, שהרי המערה הנ"ל תהיה יותר מב' סאתים אפילו אם היתה צרה פחות מכדי מקום (ד' טפחים), מ"מ נחשבת לו כולה כד' אמות, והוא מפני ששבת בתוכה ממש, וקידש עליו היום שם, וכמו שכתבנו לעיל. 49 ולשיטת רש"י וסייעתו שאפילו שובת ממש במקום שלא הוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים אינו נחשב לו כד' אמות נפרש בבבלי כמערת צדקיהו לאו דווקא, אלא מערה ארוכה כתחום שבת ורחבה קצת פחות משתי אמות ומחצה, ויש בכולה פחות מבית סאתים ומטלטלין בכולה כשיטת התוספות כ"ה ב' ד"ה קרפף. ועיין ברש"י ס"א ב' ד"ה והא כמערת צדקיהו, ולפיכך אפילו אם אין בה דיורין השובת בתוכה נחשבת לו כד' אמות. והיא מערה שלנו הוא נקע שברישא, ולא שנו כאן מערה אלא כדי לפרש להלן בסמוך דין גגה. אמנם הבבלי ס"א ב' מפרשה אליבא דר' אלעזר במערה מיושבת, אבל הבבלי לא נדחק כן אלא אליבא דר' אלעזר, וכדברי הראב"ד בכתוב שם (הסגלה חל"ו, עמ' 8, והביאו הרשב"א כאן בספ"ה): שינוייא דחיקא הוא, ודחייה בעלמא הוא, ולא סמכינן עלה. 50 ועיין מ"ש להלן בפנים, סוף שו' 46–47, ד"ה ובבבלי. אבל לשמואל פירשו כפשוטו, "עיר דומיא דמערה, מה מערה חריבה" (כלומר, שאין בה דיורין, כרוב המערות) "אף עיר חריבה" (כלומר, שאין בה עכשיו דיורין, מפני שחרבה). ולפ"ז מפורש שאעפ"י שאין במערה דיורין ויש בה יותר מבית סאתים השובת בתוכה ממש נחשבת לו כד' אמות, וכפשוטה של הברייתא.

346-47. על גגה אין לו אלא ארבע אמות בלבד. כלומר, אם שבת על גג המערה, דינו כשבת בשדה. ובמשנתנו ספ"ה: נמצא קל תוכה מעל גבה. כלומר, אם הניח עירוב בתוך המערה הראוייה לדיורין נחשבת לו כולה כד' אמות, אבל אם הניח על גבה אין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו. ודין המשנה אינו עניין לתוספתא כאן, שהרי במשנה אנו מדברים במניח עירובו, ובזה כולי עלמא מודי שאין המקום נחשב לו כד' אמות אלא אם הוא ראוי לדירה, וגב המערה אינו ראוי לדירה, כפירוש רבינו יהונתן והרע"ב במשנתנו. ואף אם נאמר גוד אסיק מחיצתא אפילו במערה, מ"מ אינה ראויה לדירה היא. ובירושלמי פ"ה ה"ח, כ"ג ע"א: גג המגדל נידון כעיר, גג המערה נידן כשדות. ואעפ"י שהירושלמי נקט כעין לשון התוספתא להלן פ"ד ה"י, 51 עיין מש"ש, שו' 51. אבל כוונתו לנידון של משנתנו, והוא שאם הניח את עירובו על גג המגדל, אעפ"י שהמגדל יוצא למעלה מחומת העיר, דינו כאילו הניח את העירוב בפלטיא של העיר (עיין בירושלמי בה"ז שם, כ"ג רע"א), שכל העיר נחשבת כמקום דירה, אבל אם מניח על גג המערה כהניח בשדה. ובכוונה שינה הירושלמי מלשון התוספתא הנ"ל ששנתה "גג המערה הרי זה כארץ", אלא שנה "כשדות", כלומר כמניח באינו מקום דירה. ברם בנידון דידן שהוא שבת בעצמו על גג המערה, ולוא היה שובת בתוכה היתה נחשבת לו כד' אמות, אעפ"י שלא הוקפה לדירה, היה מקום לחשוב שאנו אומרים גוד אסיק מחיצתא, ואפילו הגג נחשב לו כד' אמות. ובחידושי הרשב"א מ"ד ב' מביא בשם הראב"ד שהשובת במערה נעשית המערה כבית מיושב, ורשותה עולה עד לרקיע, ואע"ג שלעניין טלטול נחשב גג המערה כרשות הרבים, אבל לעניין מדידה דין הגג כדין המערה. והוא לכאורה ההפך ממה שלפנינו בתוספתא. והשיג עליו הרשב"א שהרי במערה לא מסיימי מחיצתא, 52 עיין בבלי צ' א' וירושלמי רפ"ט ובנוע"י שם, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 351. ואפילו לשמואל שסובר שאף שאין המחיצות ניכרות שפיר דמי, מ"מ מודה ביותר מבית סאתים שדינו ככרמלית. 53 אבל הראב"ד יסבור שאם אין המחיצות ניכרות אין הן מתירות לטלטל ודינן ככרמלית, אבל לעניין מדידת תחומין הרי אפילו שבת בכרמלית מוקפת מחיצה נחשבת לו כד' אמות, עיי"ש ברשב"א. ופירוש הראב"ד, כפי שמביאו הרשב"א, קשה מאד, וכי יחיד ששבת במקרה במערה עושה אותה מקום דירה, ואם המערה נחשבת כרשות היחיד, מה לי אם שבת בתוכה מה לי אם לא שבת, גג המערה הוא כרשות היחיד, ואפילו אם שבת על גג המערה היתה צריכה להחשב לו כד' אמות, כדין שובת ממש במחיצות שלא הוקפו לדירה שהמקום נחשב לו כד' אמות, אפילו אם הוא יותר מבית סאתים, לשיטת הראב"ד עצמו. אבל במאירי שם מביא בשם גדולי המפרשים (הראב"ד): ואף בששבת אין גגה נמדד בתוכה (צ"ל: כתוכה), אבל אם היו בה דיורין הרי היא כבית, ואף בלא שבת (כלומר, בתוכה) מודדין למעלה כלמטה, שהמחיצות התחתונות בוקעות למעלה. ולפ"ז בשובת בתוך מערה שאין בה דיורין, אין הגג נמדד כתוכה, מפני שלא אמרו גוד אסיק מחיצתא אלא במחיצות המועילות לעניין טלטול, אבל במערה שהיא יותר מבית סאתים, ואין בה דיורין אסור לטלטל בה, ובה כולי עלמא מודי שאין אומרים גוד אסיק מחיצתא. ובתוספתא כאן מדברים בשובת על גג מערה שאין בה דיורין ושהיא יותר מבית סאתים, ואין כאן סתירה לדברי הראב"ד. ובבבלי ס"א ב' העמידו את המערה שלנו ("כמערת צדקיהו" שברישא), אליבא דר' אלעזר, במערה המיושבת, ולפי שיטת הראב"ד במערה מיושבת אנו רואים את המחיצות כאילו הן עולות, אפילו אם המערה יותר מבית סאתים, וגגה נמדד כתוכה, ולפ"ז קשה למה אינו נחשב לו גג המערה כד' אמות, ומה לי שבת בתוך המערה מה לי שבת על גגה, ודינו היה צריך להיות כאילו שבת על גג המגדל בתוך העיר. אבל כבר הראינו לעיל, שו' 45–46, ד"ה אמנם, שהראב"ד בעצמו כתב על האוקימתא שבבבלי "שינוייא דחיקא הוא, ודחייה בעלמא הוא, ולא סמכינן עלה", ופירש אליבא דהילכתא שאנו מדברים כאן במערה שאין בה דיורין, והיא יותר מבית סאתים.