תוספתא כפשוטה על עירובין ג:טז

156-57. האומ' שביתתי בצד אילן בצד חרוב בצד הגה לא אמ' כלום וכו'. וכ"ה בד. 67 אלא ששם בטעות: גנה (במקום: הגה). ובכי"ע: האומר שביתתי על גבי האילן, על גבי חרוב, על גבי האגא וכו'. וכע"ז בכי"ל. וכן בראבי"ה הנ"ל, סוף עמ' 456: תניא בתוספתא האומר שביתתי על גבי אילן, על גבי חרוב, לא אמר כלום וכו'. ואף כאן הגירסא הנכונה כלפנינו, והאומר בצד אילן וכו', כוונתו לד' אמות בצד האילן, ומכיוון שלא ברר לאילו ד' אמות כיוון, אם לתחילת ד' אמות לצד צפון, או לסוף ד' אמות לצד דרום, הרי לא סיים מקום שביתתו, עיין בבלי נ' ב'. אבל אם אמר על גבי האילן וכו', למה לא אמר כלום, והרי אפילו החרוב הרחב ביותר שראה ר' חנינא 68 ירושלמי פיאה פ"ז ה"ד, כ' ע"א, סוטה פ"א ה"ח, י"ז ע"ב; במ"ד פ"ט סי' כ"ד. לא היה בקוטר כוורתו יותר מד אמות. 69 ופשיטא שאין להדחק ולומר שלא אמר כלום, מפני שאין משתמשין באילן (עיין בבלי ל"ב ב'), דמה עניינו לכאן, ולא עוד אלא אם אמר שביתתי על גבי האילן יכול לשבת תחתיו שהרי יש לו ד' אמות לכל צד. ואפילו אם נדחק ונאמר שהכוונה לנופו, הרי להיגין בוודאי אין נוף רחב ד' אמות מכל צד. ועיין מ"ש לעיל, שו' 49–50, ד"ה האומ' שביתתי על גבי אילן. ובבבלי מ"ט ב' נחלקו רב ושמואל, לרב לא קנה בכגון דא שביתה כלל, ואינו זז ממקומו, ולשמואל יכול ללכת לכל הפחות עד האילן מן הצד הסמוך לו, ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל. ועיי"ש בשני הפירושים של רש"י ומ"ש להלן שו' 59, ד"ה אם מכיר. ועיין ר"מ פ"ז מה' עירובין ה"ה ומ"ש הרב המגיד שם ומ"ש בבאור הגר"א או"ח סי' ת"ט ס"ק י"א, 70 וכיוון בעיקרו לפירוש בעל תוספ' רי"ד מהדורא תליתאה מ"ט ב' (ט' ע"ד מן הספר), עיי"ש היטב. ופירש "לא יזוז ממקומו", לא יזוז מתחום שביתתו הראשונה. וע"פ זה מובן מ"ש בשלטה"ג פ"ד (בהוצ' ראם, י"ד ע"ב, אות א') בשם הריא"ז. אבל הר"מ סובר שבמקום שיש להסתפק שעירובו קנה לו לא יזוז ממקומו מספק (עיין פ"ח מה' עירובין סה"ב), ודווקא במקום שעירובו לא קנה לו כלל הוא כבני עירו. ומ"ש הגר"א שם שהר"מ פסק כרב, כן פסק גם הרי"ף במהדו"ק, עיין דק"ס, עמ' 188, הע' ג', בס' העתים, עמ' 70, ומאירי מ"ט ב' רד"ה ולעניין פסק. ומ"ש עליו בהעמק שאלה לשאילתות סי' מ"ח אות י"ז. ועיין מה שהאריך בגאון יעקב נ' ב' ד"ה אמר הרמב"ם.

257-58. עד שיקנה לצפונו או לדרומו ארבע אמות. קנה לצפונו וכו'. וכ"ה ("עד שיקנה") בד, בכי"ל ובראבי"ה הנ"ל. ובכי"ע נשמטו בטעות המלים "עד שיקנה".

359. אם מכיר את מקומו הרי זה מותר. ואם לאו הרי זה אסור. לרב הנ"ל פירושו שלא יזוז ממקומו. ושמואל יפרש שאסור לו ללכת לביתו, אפילו אם ידע בוודאי שאין מן המקום שהיה שם האילן או הגדר אלפים אמה לביתו, כשם שאסור לו ללכת לביתו אם אמר שביתתי תחת האילן, אפילו אם האילן הוא בתוך אלפים לביתו, וכפירוש הר"ח, הר"י ברצלוני בס' העתים, עמ' 69, קצת פירושי ספרד שהביא במאירי מ"ט ב' סד"ה המשנה, ורש"י מ"ט ב' בל"א שאמר עליו "וזה שמעתי". ועיין לעיל, שו' 56, ד"ה לא היה בתוך אלפים ומש"ש. ושמא בכגון דא שנעקר האילן ונמצא שאינו נותן כלל שעור לדבריו, אף שמואל יודה שאינו זז ממקומו, לפירוש רוב הראשונים שאם לא קנה עירובו כלל והוא בדרך אינו זז ממקומו. 71 תדע לך שהוא כן, שהרי לפירש"י בלשון ראשון וסייעתו סובר שמואל שאם כל האילן הוא בתוך תחום ביתו מותר לו ללכת לביתו, וא"כ למה אמרו במשנתנו פ"ד מ"ז: מי שבא בדרך וכו', והיה מכיר אילן או גדר וכו' אם אינו מכיר, או שאינו בקי בהלכה, ואמר שביתתי במקומי וכו', והרי אם הוא בקי בהלכה, אפילו אינו מכיר יכול לומר שביתתי בסוף התחום. ומכאן שאפילו לשמואל אם אינו מסיים כלל את מקום שביתתו לא קנה עירוב כלל. ובמאירי מ"ט ב' ד"ה המשנה: ונחלקו רב ושמואל בגמרא שלדעת רב לא אמר כלום, דאפי' תחת האילן אינו יכול לילך וכו', שלא סיים את מקומו, וכל שאומר שביתתי בשדה פלוני, או בבקעה פלונית, או ברחוק אלף אמה לא קנה שם שביתה. ומדבריו משמע קצת שלרב גרידא אמר כן.

460. ר' יוסה או' היו שנים וכו'. בירושלמי פ"ד ה"ו, כ"ב ע"א, ובבבלי נ' ב', נשנית הלכה זו בסתם, אבל בבבלי נ"א א' שנאה רבה לרב יוסף בשם ר' יוסי, ואמרו שם: ולא היא, לא תנא ליה כר' יוסי אלא כי היכי דליקבל ליה מיניה משום דר' יוסי נימוקו עמו. אבל בכל הנוסחאות של התוספתא נשנית בשם ר' יוסי, וכ"ה בראבי"ה הנ"ל, עמ' 457. ובראשון לציון להגר"י ברלין אבות פ"ה מ"ז כתב: ודע כי בחבורי על התוספתא 72 עיין מ"ש עליו במבוא לח"א, עמ' י"ד ואילך. כתבתי דיש לתמוה אמאי דאמר לא אמר ר"י דבר זה, דבתוספתא דעירובין איתא להדיא דבר זה בשם ר"י. וצ"ע.