תוספתא כפשוטה על עירובין ד:טו
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 4:15
Open in the reader →170-71. היה לפניו הר ומישור מודד את המישור ונשכר ומניח את ההר. כלומר, אם היו בתחום העיר הר ומישור, מודד את המישור לבד, ונשכר בזה שמניח את ההר ואינו צריך לטרוח ולקדור אותו, שהרי כל רוחב תחתית ההר כלול במדת המישור. ועיין בתוספות נ"ח סע"ב. ועיין בבאור הגר"א או"ח סוף סי' שצ"ט. ובגאון יעקב נ"ח ב' ד"ה מתני' הביא ראייה מן התוספתא שלנו שלא כר"ת, אלא אפילו אם ההר ומישור הם שלא כנגד העיר מודד מן המישור, שהרי הברייתא סתמה ולא הזכירה כנגד העיר, ועיי"ש שהעיר בעצמו שמן המשנה והברייתא בבבלי משמע שצריך למדוד מכנגד העיר. ועיין מ"ש להלן.
271. הר וגיאיות מודד את הגאיות וכו'. כלומר, במקום שיכול להבליען, משום שגאיות יותר נוחות להבלעה מהר. ועיין מ"ש בגאון יעקב נ"ה א' ד"ה רבותינו.
372. היה מודד והגיע לגיא וכו'. בבלי נ"ה א'. ועיין במשנתנו פ"ה מ"ד.
473-74. ואם לאו חוזר ומודד עד מקום שהוא יכול להבליעו, ומבליעו בתוך חמשים אמה. בבבלי הנ"ל: ואם לאו, הולך למקום שיכול להבליעו ומבליעו, וצופה וחוזר למדתו. ופירש"י (במשנתנו נ"ז ב'): שאם היה רוחבו כנגד העיר יותר מחמישים אמה, ואינו יכול להבליעו בחבל, ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו, הולך ומבליעו שם, ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה בו שם רוחב הגיא כנגד העיר, וחוזר למדתו כנגד העיר, ומשלים מדת תחומין. ומלשון התוספתא משמע שאם הגיע לגיא שאינו יכול להבליעו, חוזר ומודד את התחומים מן הצד עד מקום שיכול להבליעו, ומבליעו שם בחבל של חמישים. ועיין מ"ש לעיל, שו' 70–71, סד"ה היה לפניו. ועיין במשנתנו הנ"ל וברשב"א ובריטב"א שם.
574-75. אם היה גיא מעוקם ואין יכול להבליעו מקדיר ועולה וכו'. בבבלי הנ"ל חסרות המלים "ואין יכול להבליעו", ורש"י (וממנו בתוספות שם ד"ה ואם ובריטב"א שם) הסתייע מן התוספתא ופירש שגיא מעוקם פירושו שהתעקם לצד העיר, כגון שהיה רחב יותר מנ' אמה מצד מערב והתעקם לצד צפון, ונמצא שאינו יכול לעמוד מצד מערב ולהבליעו בחבל, ואף מצד צפון אינו יכול לעמוד כדי למדוד רחבו, ולפיכך מקדיר ועולה וכו'. אבל מתוך דברי הר"מ פכ"ח הי"ג משמע שלא פירש כרש"י, וכתב במרכבת המשנה שם שגיא מעוקם שאינו יכול להבליעו כוונתו לגיא שראשו אחד גבוה והשני נמוך, כגון שעומד בשיפולי ההר, שאם מניח את החבל באלכסון ממעט התחום, הלכך מוטב לקדר. ועיין מ"ש להלן.
675. וצופה כנגד מדתו ומודד. וכע"ז בכל הנוסחאות, והמפרשים העבירו בבא זו למעלה, ע"פ הבבלי. אבל קשה לשבש את כל הנוסחאות. ובירושלמי פ"ה ה"ג, כ"ב ע"ד: היה הנחל מעוקם. ר' חסדיי אומר נוטל 66 כ"ה בר"ח נ"ח ב'. ולפנינו חסרה מלה זו. מצופות ומשער בה בעיניו במישר, וחוזר ועושה כן בהר. והירושלמי מתאר כאן את השימוש במצופית, שהיו מכוונין אותה במישור, ומודדים שם את המדות השונות של שדה־הראייה של המצופית, שאפשר היה לשנותן במכשיר מיוחד. והלשון שם הוא באשגרה מירושלמי פ"ד רה"ב, כ"א ע"ד, עיי"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 282, ועיין בבבלי מ"ג ב'. וכאן הכוונה שהיה עומד על השפה הנמוכה של הנחל, ומכוין את המצופית שלא יראה אלא עד הצלע שכנגדו, וחוזר עם המצופית המכוונת למישור, ומודד את שדה הראייה, ונמצא מודד את השטח השוה של נחל מעוקם. ומלשון הירושלמי מוכח שבנחל גבוה מצד אחד (שהוא בצד הר) ונמוך מצד אחר עסיקינן, כפירוש בעל מרכבת המשנה הנ"ל ברישא של התוספתא. ונראה שאף כאן "וצופה" פירושו "או צופה", כלומר, אם יש לו מצופית והוא יודע להשתמש בה, אינו צריך לטרוח ולקדר, הואיל ויכול למודדו במצופית, צופה כנגד מדתו (שקבע במישור) ומודד, ומבליעו, כשם שמבליע בחבל. ועיין לעיל, שו' 31, ואף שם נותנת התוספתא שתי עצות בעיבור העיר: אחת לאדם שמכיר במזלות, והשניה לאדם שאינו מכיר בהם. ועיין מ"ש להלן בסמוך.