תוספתא כפשוטה על עירובין ד:טז

176-77. אין אומ' יקוב את הכותל אלא אומד את הכותל וצופה כנגד מדתו וכו'. וכ"ה בד. ובבבלי הנ"ל: אין אומרים יקוב הכותל 67 ופירשו בתוספות שם ד"ה אין: פירוש שיעמיד כלונסות ארוכין מכאן ומכאן, וימתח החבל מזה לזה להבליעו. ובר"ח שם: אין אומרים יקדיר את הכותל. אלא אומדו והולך לו. אבל בכי"ע כאן: אלא ימוד את הכותל וצופה וכו'. וברי"ף שם רמז תרכ"ו גורס בבבלי: אלא מודד והולך לו וכו'. וכ"ה בס' העתים, עמ' 86, ועיין דק"ס, עמ' 234, הערה ז'. ובתוספות נ"ח ב' ד"ה אבל: ורבינו שמואל גרס לעיל בברייתא הגיע לכותל ימוד את הכותל, והכי איתא בתוספתא. ובכי"ל כאן: אין אומרין יקוב את הכותל אלא צופה כנגד מדתו ומודד. וברשב"א (נ"ח א' ד"ה גיר' הספרים) כותב בשם יש מפרשים: שהכותל ארוך וכו', או שמתעקם סביב העיר כגיא מעוקם הילכך אומדו וכו'. ולפי מה שפירשנו לעיל בגיא מעוקם, אפשר שאף כאן מדברים בכותל מעוקם והולך בשיפוע, ולא הטריחו עליו לקדר בכותל אלא אומדו, או שצופה במצופית כנגד מדתו המשוערת (האומדנא), ומודד כנגדו במישור (כדי לקיים מצות מדידה). ועיין בגירסת כי"ל של התוספתא. ולפי גירסת כי"ע והרשב"ם מדברים בכותל משופע שמתלקט פחות מעשרה טפחים מתוך ד' אמות, וניחא תשמישתיה, ולפיכך מודדו מדידה יפה, או צופה במצופית (אם יודע להשתמש בה) כנגד כל מדתו, ומודדו מדידה יפה, עיין מ"ש לעיל, שו' 75, ד"ה ונראה. ובבבלי הנ"ל: אלא אומדו 68 וכ"ה בר"ח שם, וכן היה לפני הר"מ, עיין בפכ"ח מה' שבת הי"ד. והולך לו. והא אנן תנן מבליעו וחוזר למדתו, התם ניחא תשמישתא, הכא לא ניחא תשמישתא, ועיין בפירש"י. אבל ברשב"א נ"ח א': ויש ספרים דגרסי והא תניא מודדו מדידה יפה, וכן נראית גירסת רבינו אלפאסי ז"ל וגירסת הגאונים זצ"ל. וכן הביא גם במאירי בשם יש גורסים. ואפשר שהכוונה לברייתא כאן, וכגירסת כי"ע והרשב"ם, ותירצו שכאן מדברים בכותל שנוח תשמישו. 69 ובמצופית יכול למדוד גם שטח משופע כשמכוין לכך את השפופרת, והתירו לו לעשות כן כדי להצילו מן הטירחה לעלות ולמדוד את השיפוע. והגירסא הנכונה בברייתא שבבבלי לעיל היא "אלא אומדו והולך לו" (כגירסת רוב הספרים), ומקשה מן הברייתא כאן ששנו בה: אלא ימוד את הכותל.

277-78. אחד מודד בחבל ואחד צופה בעיניו בין בהר בין בים בין במישור. וכע"ז בד ובכי"ל. אבל בכי"ע: אחד מודד בכותל ואחד צופה בעיניו בין בים ובין בנהר בין במישור. והנכון כלפנינו, ופירושו שאחד מודד בחבל כדינו, ואחד משתמש במצופית כדי למדוד בהר (עיין בירושלמי שהעתקנו לעיל, שו' 75, ד"ה וצופה), או בים (עיין בירושלמי פ"ד רה"ב, כ"א ע"ד, ובבלי מ"ג ב') או במישור שהוא מלא קוצים וברקנים, שאינו יכול למדוד שם בחבל (עיין מאירי נ"ז סע"ב ד"ה ואם אינו יכול), בכולם קיימים התחומים.

378. אחד מידת העיבור וכו'. כלומר, בין כשמודד שבעים אמה ושיריים, ובין כשמודד מדת התחומים יכול להשתמש בין בחבל ובין במצופית.

478-79. אלא שמדת התחום ארבעים בחבל. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: ארבעים חבל. וכן בירושלמי פ"ה רה"ג, כ"ב ע"ד: כמה הוא מידת התחום? ארבעים חבל, כלומר, ארבעים חבל של חמישים אמה, כמפורש במשנתנו (פ"ה מ"ד), אלפים אמה.

579. אין מודדין לא בחוט ולא בשלשלת. עיין בירושלמי הנ"ל ובבבלי נ"ח א' ובפיה"מ להר"מ כלים פי"ד מ"ג.

679-80. ולא בשבח של גמי אלא במשיחה. בד: ולא בשבת וכו', וצ"ל: ולא בשבח וכו'. ובכי"ע: ולא בשוח וכו', ובכי"ל: ולא בשויא וכו', והיא היא, והכוונה שאין מודדין בענפים הרכים של שיח הגמי 70 עיין לעיל שבת פי"ד, שו' 25–26, ד"ה חבילה ומש"ש. אלא מודדין במשיחה של פשתן, עיין בירושלמי ובבבלי הנ"ל.

780. והמודד מותח בכל כוחו ומודד. רש"י במשנתנו נ"ח ב', רבינו יהונתן ומאירי שם, רוקח סוף סי' ק"צ, רא"ש פ"ה סוף סי' ז'.

880-81. היה מודד והולך, ובא אחד ואמר עד כאן תחום שבת נאמן. במשנתנו פ"ה מ"ה: רבה לאחד ומעט לאחד (בבבלי נ"ט א': הכי קאמר ריבה אחד ומיעט אחד) שומעין למרבה, אפילו עבד, אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל. ופירשו בבבלי נ"ט א': ותחומין דרבנן. וכבר הביאו מכאן הראשונים 71 עיין תוספות נ"ט א' ד"ה ותחומין, פסחים ד' ב' ד"ה הימנוהו ועוד. ועיין בשיטות הראשונים שהביא במאירי פסחים שם. ראייה שבדאורייתא אינם נאמנים בדבר שאין בידו. אבל כמה מן הראשונים סוברים שנשים נאמנות אפילו באיסור דאורייתא, 72 ר' יוסף קמחי (ספר הברית במלחמת חובה, ל"ז ע"א), הרמב"ן (עיין להלן) ועוד. וכאן אמרו בפירוש שלא האמינו להן אלא משום שתחומין דרבנן. וכתב הרא"ה בבדק הבית (ה' שחיטה ש"א ח' ע"ד): ומורי רבנו משה ז"ל לא כן אמר, אלא ההיא בהכחשה היא וכו', וארישא סמיך דקתני עד אחד מרבה ועד אחד ממעט שומעין למרבה וכו', ועלה קתני ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, פירוש, ואפילו מרבין בתחום בהכחשת עד כשר שממעט, שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל, דבתחומין הקלו, מה שאין כן בשאר איסורין, ואפילו של דבריהם. וכע"ז בשם הרמב"ן בחידושי הר"ן חולין י' ב' סד"ה עד אחד, וסיים שם: הא כל היכא שהן מעידין, ואין אחר חולק עליהם, שומעין אפילו בדאורייתא. ועכשיו זכינו לדברי הרמב"ן עצמו (ניו־יורק תשט"ו) בחולין שם שכתב כן, והוסיף: וכעניין הזה שנו בתוספתא היה מודד והולך ובא אחד ואמר עד כאן תחום שבת נאמן וכו'. ופירש רבינו שהאחד נאמן לומר עד כאן תחום שבת, אעפ"י שלפי המודד כלתה מדתו קודם לכן. ואעפ"י שאפשר לברר במדה סמכו על האחד, מפני שהעיר ועיבורה לפעמים מתקטנים, ונאמן עד אחד לומר שיודע שבראשונה היה ציון תחום שבת להלן ממדת המודד של עכשיו, כמפורש להלן.

981. מעשה בזקן אחד רועה וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע, בתוספות ס"א א' ד"ה ועוד, בחידושי הרמב"ן הנ"ל, ובירושלמי פ"ה ה"ז, כ"ב ע"ד. אבל בכי"ל: מעשה בקטן אחד רועה וכו'.

1082. זכור הייתי שהיו בני מגדל גדר יורדין לחמתה וכו'. וכ"ה בד. ובחידושי הרמב"ן הנ"ל: שהיו בני מגדל עדר [י]ורדין לחמתן וכו'. ובכי"ע, בכי"ל ובתוספות הנ"ל חסרה המלה "גדר". ובכי"ל: שהיו בני מגדל באין לחמתה וכו'. ובירושלמי הנ"ל: שהיו בני מגדל עולין לחמתה וכו'. ובלי ספק שהגירסא "מגדל גדר" היא הנכונה, והכוונה לגדר שבעבר הירדן ולחמתה דגדר, 73 עיין מ"ש על מקום זה בצופה האנגלי סדרא חדשה חל"ו, 1946, עמ' 354, ובהערה 189 שם. והיא מגדל עדר לנוסח הרמב"ן, היא מגדל גדר שלפנינו. 74 עיין אבות דר"ן פמ"א, בבלי תענית כ' א', מס' דרך ארץ, הוצ' היגר, עמ' 166, ובשנו"ס שם. ועיין בהערות שם, עמ' 165. ומה שלא הזכירו בירושלמי מגדל "גדר", מפני שסתם מגדל בקשר עם חמתא, הוא מגדל גדר.

1182-83. עד חצר החיצונה הסמוכה לגשר. בירושלמי הנ"ל: ומהלכין את כל חמתה, ומגיעין לחצר החיצונה הסמוכה לגשר. ולפי הירושלמי היתה החצר החיצונה לא בין מגדל גדר וחמתה, אלא מצד השני של חמתה, בסוף העיר. ויפה העיר ר"ש קליין 75 בספרו על משמרות הכהונה, בייטראגע צוד גיאוגראפיע אונד געשיכטע גאלילעאס, עמ' 79, הע' 4. על התוספתא בטהרות ספ"ז: 76 לפי גירסת הר"ש, עיין תס"ר ח"ד, עמ' 80. בחצר של יחיד שדרך הרבים מפסקתה, כגון חצר בית גדר וחמתן. ונ"ל שכן קראו לחצר זו "בית גדר וחמתן", מקום בית גדר וחמתן, מפני שבחצר זו היה כלה תחום מגדל גדר בחמתה, עיין להלן. ונראה שהגשר היה על הירמוך במזרחה של חמת גדר, ובתוך החצר שעל יד הגשר עברה דרך רבים שהפסיקה את הגשר ופנתה צפונה מערבה של חמת גדר. ועיין בכפו"פ פ"י, עמ' קצ"ב ואילך. ועיין מ"ש להלן, שו' 83–84, ד"ה והנה. ולעצם העניין נראה שבזמנו של רבי היתה מגדל גדר רחוקה מחמתה דגדר יותר מתחום שבת, והיו שם סביבות העיר קרפיפים יותר מבית סאתים שאינם מתעברים עם העיר, 77 עיין מ"ש לעיל, שו' 43–44, ד"ה כמה. והעיד אותו רועה זקן שהוא זכור כשהיו הולכין ממגדל גדר לחמתן, והוא מפני שבזמנו ידעו שהקרפיפים הוקפו לדירה ומתעברים עם העיר. 78 עיין שו"ת הריב"ש סי' ר"א. ורבי סמך כאן על הרועה נגד הנוהג של זמנו שלא הלכו ממגדל גדר לחמתא. ואעפ"י שסתם רועים פסולים לעדות, 79 תוספתא סנהדרין ספ"ה ובמקבילות בירושלמי ובבבלי בכ"מ. ועיי"ש בתלמודים שחילקו בין רועי בהמה דקה ובין רועי בהמה גסה. והרועה העיד נגד הנוהג, האמינו רבי כשם שמאמינים לעבד ואשה בכגון דא, וכפירוש הרמב"ן הנ"ל, ועיין במשנת ר"ה פ"א מ"ח. ובירושלמי ר"ה פ"ב, ה"א, נ"ח ע"א: רבי ביטל את המשואות והתיר רוצח, והתיר עד מפי עד. ושערתי בתרביץ ש"ב, עמ' 110, שצ"ל בירושלמי: והתיר רועה. 80 האותיות "עה" דומות מאד בכי"י לאותיות "צח". אבל גם בשרי"ר הגירסא היא: [רו]צח. ועיין מ"ש להלן ר"ה פ"א, הע' 37.

1283-84. והתיר ר' שיהו בני מגדל יורדין לחמתה עד חצר החיצונה סמוכה לגשר. וכע"ז בד. אבל בכי"ע ובכי"ל חסרה כל בבא זו. וכן חסרה בבא זו בנוסח של התוספתא שהיה לפני הרשב"ם (עיין בתוספות ס"א א' ד"ה ועוד), והמשיך את המלה "ועוד" שלהלן למלה "לגדר" שלעיל, כלומר, לגשר ועוד, לגשר ולהלן, ולפיכך מחק מגירסת הבבלי בברייתא שלהלן בסמוך את המלים "עוד זה" (עוד זאת), עיין בר"ח שם ובדק"ס, עמ' 244, הערה פ'. אבל בתוספות שם העירו: ומיהו יש תוספתא שכתוב בה בתר עדותו דרועה, התיר רבי שיהו בני מגדל יורדין לחמתן עד החצר החיצונה הסמוכה לעיר (צ"ל: לגשר?). וכן בירושלמי הנ"ל: והתיר רבי שיהו בני מגדל עולין לחמתה, ומהלכין את כל חמתה, ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר. 81 ברשב"א ס"א א' העתיק בשם הירושלמי בלי פיסקא זו, וכנראה שברשב"א נשמט ע"י הדומות. והנה בירושלמי מזכיר פעמים " עולין לחמתה", ולפ"ז אפשר שהכוונה למגדל שהיה בצפון חמתה, והיו עולים ממנו 82 במה"ג דברים כ"ו, י"ט (ונעתק ע"י הר"ד הופמן בהשמטות למדרש תנאים, עמ' 262): אמרו כשעלה הדרינוס במעלה חמת גרר (צ"ל: גדר, כמו שתיקן הר"ד הופמן) מצא קטנה אחת בת ישראל על מעלה שן חמת גרר וכו'. ועיין בבלי כאן כ"ב רע"ב, אבל ספק הוא אם הכוונה שם לגדר שלפנינו. דרך הבקעה שבצפון חמתה דגדר לעיר חמתה. ולפ"ז היתה החצר החיצונה בדרום חמתה על יד הירמוך, והיו הולכים את העיר כולה עד סמוך לגשר הירמוך, עיין מ"ש לעיל.

1384-85. ועוד התיר ר' שיהו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר, ובני חמתה לא היו עולין לגדר. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ופירושו שבני גדר יורדין לחמתה בשבת, ועולין לגדר בחזרה וכו'. ובבבלי ס"א א' חסרות המלים "ועולין לגדר" ברישא. והנכון כנראה כלפנינו, ולא דברו אלא בהוה, מפני שבחמתה דגדר היה קשה למצוא מקום ללון, עיין בירושלמי פ"ו ה"ד, כ"ג ע"ג, ומ"ש בצופה הנ"ל (לעיל הערה 73). ופירשו בירושלמי ובבבלי הנ"ל שבני גדר היו מכים ("טטרוגי מטטרגי להו" בבבלי, "מפני הרשויות" בירושלמי) לבני חמתא כשהיו באים לגדר. ועוד אמרו שם בירושלמי ובבבלי שגדר היתה עיר גדולה, וכנראה שהיו מסביבה הרבה קרפיפים שהוקפו לדירה, וכשהיו מודדים מהם נמצאת כל חמתה בתוך תחומה של גדר. אבל כשהיו מודדים אלפים אמה מסוף חמתה היתה המדה כלה בתוך הקרפיפים, ולא היו בני חמתה יכולים להכנס לגדר. ועיין מ"ש להלן פ"ה, שו' 4 ואילך, ובבבלי שם נתנו עוד טעמים אחרים, עיי"ש.