תוספתא כפשוטה על עירובין ה:א

11-2. הנותן את עירובו בתוך אלפים אמה של תחום אם היה ביתו סמוך לחומה יכנס וכו'. וכ"ה בכי"ע. אבל בד ובכי"ל: בסוף אלפים וכו'. וכן ברוקח סוף סי' קפ"ז: ובתוספתא בריש פ' ה' 1 כחילוק הפרקים שלפנינו. הנותן עירובו בסוף אלפים אמה וכו'. וכ"ה ("בסוף אלפים וכו' ") גם בריש סי' קצ"א שם. ועיין במשנתנו פ"ד מי"א, ובר"מ פ"ו מה' עירובין הי"א ובמפרשים שם. ועיין בבלי ע"ג א' ובדק"ס שם, עמ' 293, הערה ט'. ולפי שיטת רש"י (ל"ח ב' ד"ה מערב) אם נתכוין ללון בתוך העיר יכנס, וכל העיר נחשבת לו כד' אמות. וכאן מפורש שלא יכנס אלא דווקא אם היה ביתו סמוך לחומה, אבל אם היה ביתו באמצע העיר לא יכנס, אעפ"י שיכול היה להכנס לתחילת העיר בהיתר. וכן מוכח מדברי התוספות (ס' ב' ד"ה אין) שאפילו לא היה ביתו סמוך לחומה, אם נתכוין ללון בעיר, ותחילתה בתוך התחום שלו כולה נחשבת לו כד' אמות. ועיין בקרן אורה ס' ב' שהעיר על התוספתא, וכתב: ויפלא בעיני שלא הביאו הפוסקים דברי התוספתא. וכנראה שבעלי התוספות יפרשוה בשלא נתכוין ללון בעיר, אלא אח"כ נמלך לחזור לביתו, עיין בח"ד ובתוספות בכורים. ועיין בבאור הגר"א או"ח סי' ת"ח ס"ק א'. ועיין ר"מ פ"ו מה' עירובין ה"ד, ומ"ש לעיל פ"ג, שו' 56, ד"ה והרשב"ט. ועיין לעיל פ"ג, שו' 48, ד"ה נתנו.

22-3. נתנו חוץ לתחום אמה אחת אם היה בתוך אלפים אמה שלו עירובו עירוב וכו'. מפשוטה של לשון ("אם היה בתוך אלפים אמה שלו") משמע שנתן את עירובו מחוץ לתחום העיר, ולא היה בדעתו ללון בעיר, ולפיכך יש לחלק בין אם העירוב הוא בתוך אלפים אמה מן המקום שהיה שם בשעת חשיכה, ובין אם הוא מחוץ לאלפים אמה, אבל אם שבת בעיר, הרי כל מחוץ לתחום הוא ממילא מחוץ לאלפים אמה, ועיין גם מה שכתבנו לעיל ברישא. ומכאן מוכח שאם נתן את עירובו מחוץ לאלפים אמה, ואפילו לא היה בעיר, אין עירובו עירוב כלל, וקונה שביתה במקומו, כשיטת הר"מ בפ"ז מה' עירובין ה"ג, עיין מ"ש לעיל פ"ג, שו' 56, ד"ה לא היה בתוך אלפים אמה. ולדעת החולקים על הר"מ (עיין מ"ש לעיל שם) צריך לפרש כאן "ואם לאו, אין עירובו עירוב" שאינו זז מד' אמות שלו.