תוספתא כפשוטה על עירובין ד:ו

128-29. כמין שני פיגמין לשתי רוחות רואין כנגדן וכו'. בבבלי נ"ה א': היה בית אחד יוצא כמין פגום, או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן, ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה וכו', השתא בית אחד אמרת, שני בתים מיבעיא, לא צריכה משתי רוחות (פירש"י: אחד לצפון, ואחד לדרום), מהו דתימא מרוח אחת אמרינן, משתי רוחות לא אמרינן קא משמע לן. ובתוספ' רי"ד מהדו' תליתאה שם: בתוספתא בפ' ר"א אומר 21 היה לפניו חילוק הפרקים כלפנינו. ועיין להלן הע' 23. תני הכי בפירוש הי' בית אחד יוצא הימנו כמין פיגם לרוח אחד רואה כנגדו כאלו מלא בתים וחצרות, מרבע כנגדו ומודד הימנו ולהלן אלפים אמה, היו שני בתים יוצאין ממנה כמין שני פיגמין לשתי רוחות, רואה כנגדו כאילו מלאים בתים וחצרות, מרבע כנגדו ומודד מהן ולהלן אלפים אמה.

230. מרבעה כריבוע עולם וכו'. פירש"י (נ"ו א'): ולא באלכסונו של עולם. וצריך לעשות ריבוע שיהא צפונו לצפון העולם וכו', ואעפ"י שלפעמים נוח להם לבני העיר לרבע לכיוון אחר, כדי שיוכלו ללכת בלי עירוב למקום ידוע. ועיין במאירי נ"ו רע"א. ובפי' ר' יהונתן על הרי"ף בסוגיין משמע קצת שאין כאן עיכוב, ועיין מ"ש בנודע ביהודה מהדו"ת או"ח סי' נ"א. ועיין ר"מ פכ"ח מה' שבת ה"ז. ובבבלי נ"ו א' מוסיף על הברייתא שלנו: וסימניך עגלה בצפון ועקרב בדרום. ובמאירי הנ"ל: וכיוון הרוחות הוא נעשה ע"פ הכוכבי', והוא שאמרו עגלה בצפון ועקרב בדרום, ופירושו על קוטב צפוני ועל קוטב דרומי, ואנו קורין עגלה מלשון וירא את העגלות (בראשית מ"ה, כ"ז). ויש מפרשים על המזלות הצפוניים והמזלות הדרומים, וקורין עגלה יפפיה (ירמי' מ"ו, כ'), ומפרשים אותה על מזל שור. וכן פירש"י פסחים צ"ד א': עגלה אותן כוכבים העשוים כעגלה, והוא מזל שור. ועיין בבלי ברכות נ"ח ב' וברש"י שם. ובתוספות שם צ"ד ב' ד"ה מעולם חלקו על רש"י. והחכמים האחרונים לא הכריעו במוחלט בין הפירושים (עיין בשו"ת חות יאיר סי' רי"ט ובמלונות ערך עגלה). אבל מתוך המקורות החיצוניים משמע יותר שהכוונה לעגלה־קרון. 22 עיין במלונו של לידדעלל וסקוטט ערך III ἅμαξα. ועיין במה"ג במדבר, הוצ' פיש, מנצ'סטר 1940, עמ' 163, הערה a ובבאורו של Burrows שם, עמ' 164, ובמה"ג הנ"ל, לונדון תשי"ח, עמ' ט"ו, ובהערה ט' שם, וכן בהוספות Burrows הנ"ל שם. וכן קוראין לדובה הגדולה בלשונות שמיות העתיקות, עיין מ"ש לעיל, הערה 22. ובפרקי דר"א פ"ז: כל מאורי האור הגדולים נתונים בדרום, חוץ מן העגלה שהיא נתונה בצפון. ולפ"ז אין ספק שהכוונה למזלת ursa maior, לדובה הגדולה שאינה זזה מן הצפון.

331. אמ' ר' יוסה אין אין יכול לרבעה כמין עולם וכו'. בירושלמי פ"ה ה"א, כ"ב ע"ג: אמר ר' יוסה אם אין יודע לכוין את הרוחות, צא ולמד מן התקופה וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל: ר' יוסי אומר אם אינו יודע לרבעה וכו', ופירש"י: שאינו מכיר מזלות הללו. אבל בר"ח נ"ו א' ובס' העתים, עמ' 80, מעתיקים מן הירושלמי: מי שאין יכול לכוון וכו', וכע"ז אף בבבלי בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 225.

432. מקום שחמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל בשינוי סדר. כלומר מתאר את הצפון ואח"כ את הדרום. והנה ביום הקצר החמה עולה בדרום מזרח והולכת בדרום ושוקעת בדרום מערב, ובלילה היא סובבת ג' רוחות (מערב צפון מזרח), ומכאן ואילך החמה זזה בזריחתה לצד צפון, וחוזרת לדרום והולכת לצד מערב ושוקעת במערב ממול מקום הזריחה, ובתקופת ניסן היא עולה באמצע הרקיע, חוזרת לדרום והולכת ושוקעת באמצע הרקיע. מיכאן ואילך היא מתקרבת יותר לצפון, חוזרת לדרום והולכת למערב ושוקעת במערב מול מקום זריחתה, ובתקופת תמוז היא עולה בצפון מזרח, חוזרת לדרום והולכת לצד מערב ואח"כ לצפון ושוקעת בצפון מערב (כלומר מקיפה את המזרח, הדרום ואת המערב, ובלילה סובבת את הצפון). מכאן ואילך היא זזה בזריחתה לצד דרום וכו'. וכל הדברים הללו אינם אלא בקירוב ולא בדיוק גמור, כמו שאמר רב משרשיא בבבלי שם. ועיין בפרקי ר"א פ"ו, הוצ' הרד"ל, ט"ו ע"א, ובהערות שם. ועיין בבלי ב"ב כ"ה ב' וקה"ר פ"א, ו'. ובירושלמי הנ"ל: ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז (כלומר, בצפון מזרח) עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת (כלומר, בדרום מזרח) אילו פני מזרח. ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת (כלומר, בדרום מערב) עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז (כלומר, בצפון מערב) אילו פני המערב. והשאר צפון ודרום. והיא היא, אלא שהתוספתא והבבלי נתנו סימנים בדרום וצפון, והירושלמי במזרח ובמערב.

535. הולך אל דרום, ביום. וסובב אל צפון, בלילה. שהרי אין לך יום שאין החמה הולכת בו בדרום, ואין לך לילה שאין החמה סובבת בו בצפון, עיין מ"ש לעיל.

635-36. סובב סובב הולך וגו', זה הוא מזרח ומערב. בבבלי הנ"ל מוסיף: פעמים מהלכתן (כלומר, בימים הארוכים) ופעמים מסבבתן (כלומר, בימים הקצרים).