תוספתא כפשוטה על עירובין ה:יח

146-48. ישראל המחלל את השבת בפרהסיא אין צריך לבטל רשות, וישראל שאינו מחלל את השבת בפרהסיא צריך לבטל רשות. וכ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ל יש כאן השמטה באמצע, ואין להסיק כלום מגירסתו. ובקג"נ הגירסא להפך: צריך לבטל וכו' אין צריך לבטל וכו'. ואף בכי"ו נשאר שריד מגירסא זו, אלא שמחקה הסופר ע"י נקודות. וברור שהגירסא הנכונה היא כלפנינו. ואין "צריך" אלא "יכול", עיין מ"ש לעיל ה"י שו' 26–27, סד"ה מבוי שלהן. ובירושלמי פ"ו ה"ב, כ"ג ע"ב: גר תושב ועבד תושב 44 עיין מ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש חט"ז, יתרו, עמ' רנ"ב ואילך. משומד בגילוי פני' (עיין בבלי ס"ט א') הרי הוא כגוי לכל דבר. ובבבלי ס"ט ב', ע"ז ס"ד ב', חולין ו' א': וכדתניא ישראל משומד, 45 כ"ה בד"ו ובכי"מ ובה"ג ד"ו, כ"ז ע"ב, ד"ב עמ' 128, וברי"ף פ"ו ד"ק וד"ו, ובס' העתים, עמ' 103 ועוד. ובד"ח הגיהו מאימת הצינסור: מומר, ואף בעל דק"ס פחד להביא שינוי זה. אבל פשיטא שהנכון הוא "משומד", ומובנו העיקרו הוא ישראל שעבד ע"ז באונס, ישראל שאנסו אותו לעבור על הדת, ישראל ששימדו אותו, כלשון הירושלמי שביעית פ"ד ה"ב, ל"ה ע"א: לא אתכוון משמדתהון (כצ"ל שם, כמו שהוא במקבילה בסנהדרין פ"ג ה"ו, כ"א ע"ב), ולא אתכוון אלא מיגבי ארנונין וכו', לא אתכוון משמדתון, ולא אתכוון אלא מיכול פיתא חמימא. וכן בב"ר פפ"ב, ח', עמ' 985: ואם לאו, הריני משמד אתכם וכו', ועיי"ש בשנו"ס. ולפני תקופות השמד לא היו "משומדים" אלא עובדי עבודה זרה, מחללי שבת וכדומה. ואח"כ עבר כינוי זה גם למזידים ועושים ברצונם. משמר שבתו בשוק מבטל רשות, שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות 46 כ"ה בכי"י בעירובין ובראשונים ובמקבילות, עיין דק"ס, עמ' 280, הע' ק'. וכו'.

249. ובגוי עד שעה שישכיר. וכ"ה בד ובקג"נ. וכן בבבלי הנ"ל בהוצאות שלנו: ובגוי עד שישכיר. ובירושלמי פ"ו ה"ג, כ"ג ע"ג: הלכה ישראל מבטל והגוי משכיר. ובכי"ע ובכי"ל כאן: ובגוי עד שישכור. וכ"ה בבבלי בכי"י כאן ובראשונים ובמקבילות (עיין דק"ס). ובתנחומא הוצ' בובר, ויצא סי' כ"א: עד שיקח רשותו של נכרי. ובכי"ר שם: עד שישכור רשותו וכו'. ובירושלמי הנ"ל מקשה: ויבטל הוא הגוי? חזר הוא בו. מעתה אפילו משכיר חזר הוא בו? מיכן והילך בגזל הוא משתמש. 47 כלומר, ואינו אוסר, כשם שאינו אוסר אם נכנס לבתינו בעל כרחינו, עיין להלן שו' 58–59. ועיין בגליון הש"ס שם. ועיין רש"י ס"ח ב' ד"ה והוציאו.

349-50. כיצד מבטל רשות, אומ' רשותי נתונה לך, רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות. וכ"ה בד ובקג"נ. אבל בכי"ע ובכי"ל: רשותי נתונה לך, רשותי קנויה לך, רשותי מבוטלת וכו'. ומסתבר שנוסח זה הוגה ע"פ הבבלי ס"ט ב' ומקבילות. ופרש"י שאו, או קתני.

450. ואין צריך לזכות. פירש"י: בקניין סודר.