תוספתא כפשוטה על עירובין ה:יט

151-52. חצר של גוים הרי היא כדיר של בהמה, מותר להכניס ולהוציא מחצר לבתים וכו'. במשנתנו רפ"ו: הדר עם הנכרי בחצר וכו' הרי זה אוסר עליו. 48 במשנה שבמשניות, בכי"א של הבבלי ובכמה מן הראשונים מוסיף: דברי ר' מאיר, עיין דק"ס, עמ' 248, הע' א', וכן יוצא מסוגיית הבבלי ס"ב א'. ואף בברייתא שלנו גרס הבבלי: דברי ר' מאיר. ר' אליעזר בן יעקב אומר, לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה. ובירושלמי שם כ"ג ע"ב: חצר של נכרי כדיר וסהר של בהמה. מתיבין רבנין לר' אליעזר בן יעקב, אילו ישראל ובהמה שהיו דרים בחצר שמא אין הבהמה אוסרת, כשם שהבהמה אוסרת, כך הגוי אוסר. מתיב ר' אליעזר בן יעקב לרבנין אילו ישראל ובהמה שהיו דרין בחצר, מה, הבהמה אוסרת? כשם שהבהמה אינו אוסרת, כך הגוי אינו אוסר. ומכאן נראה שכולם הודו שדירת הגוי היא כדיר וסהר של בהמה, אלא שנחלקו אם דיר וסהר של בהמה אוסרים, ולדעת הת"ק (ר' מאיר בבבלי, עיין להלן) דיר של בהמה אוסר, 49 דירה בלא בעלים שמה דירה, וכדעתו בפ"ח מ"ה, וכפירש"י שם פ"ו א'. ועיין בתוספות רע"א למשנה שם. ולדעת ר"א בן יעקב אין דיר של בהמה אוסר, עיין במה"פ במקומו ובהגהות יפה עינים ע"ב ב'. ובירושלמי לא נזכר כלל הטעם שגוי אוסר משום גזירה שמא ילמד ממעשיו (עיין בבלי ס"ב א'), ולפ"ז קשה מהו ההבדל בין ישראל אחד ובין שני ישראלים, 50 ובעל כרחינו אנו אומרים שאף בירושלמי פירשו שר' אליעזר בן יעקב אוסר בשני ישראלים וגוי בחצר, וכפשוטה של לשונו במשנתנו, שהרי פסקו שם הלכה כמותו, ונקטו בכל מקום כדבר פשוט שצריך לשכור רשות מן הגוי, הרי לך שהגוי אוסר (במקום שני ישראלים) לכולי עלמא. הרי דירה בלא בעלים לאו שמה דירה. ולפ"ז נראה לפרש בשיטת הירושלמי והתוספתא שהת"ק סובר שדירת גוי היא כדיר וסחר, שאין בהם דין חלוקת דיירים, וכל בתי הגוים שבחצר הם כדירים וסהרים, ואין רשותם חלוקה בחצר, והבית והחצר רשות אחת היא, וכשם שמותר לטלטל כלים ששבתו בחצר של ישראל שלא עירבו, כן מותר להוציא מן הבתים של גוים לחצר, שהכל רשות אחת היא, וכאילו גרו כולם בחצר אחת בלי בתים. וכן פרש"י ס"ב א': "אין רשות עכו"ם חלוקה להיחשב רשות כל אחד ואחד לבדו, דדירת עכו"ם לא שמה דירה". ולעניין זה גרידא סובר הת"ק שאין שמה דירה. וע"פ זה יתפרש יפה המשך התוספתא שהגיהו בה המפרשים. ובבבלי ס"ב סע"א הביאו את הברייתא שלנו, ופירשוה ע"פ שיטתם שדירה בלא בעלים לאו שמה דירה, ומן הדין אין גוי אוסר כלל, אלא חכמים הם שגזרו שלא ידור ישראל עם הגוי, ולפיכך הטילו קושיים על הישראל והטריחו עליו שישכור את רשותו של הגוי, ור' אליעזר בן יעקב סובר שאינו שכיח שישראל אחד ידור עם הגוי, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

252. וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר. בבא זו ליתא בבבלי הנ"ל, ואינה גם בקג"נ, ואף המפרשים מחקוה. אבל היא ישנה גם בד, בכי"ע ובכי"ל, וישנה גם בבבלי בכ"י אוקספורד (עיין דק"ס, עמ' 250, הערה ע'), וקשה לשבש את כל נוסחאות התוספתא המקויימות גם ע"י כ"י של הבבלי. ולפיכך נראה שיש כאן פירוש לרישא, שלפיכך אין הגוים אוסרים, משום שכל החצר שלהם, יחד עם הבתים, היא כדיר וסהר, והדירות הם רשות אחת עם החצר, והרי כלים 51 ואין "וכלים" (שבתוספתא כאן) אלא "שכלים" (והרי כלים), עיין תוספות ע"ז נ"ה א' ד"ה לוקחין. ששבתו בחצר (של ישראל שלא עירבו) מותר לטלטלן בכל החצר, כמפורש להלן, שו' 61 ובמקבילות. וכן בארחות חיים ח"א, ה' עירובין סי' י"ט, נ"ט ע"א: חצרו של עכו"ם מותר לטלטל בכולה , ומן החצר לבתים, ומן הבתים לחצר וכו', וניסח ע"פ התוספתא. והתוספתא מסבירה שאעפ"י שאין חלוקת דיירים אצל גוים, מ"מ החצר נחשבת מקום מוקף לדירה, 52 ועיין היטב בבבלי ע"ה א', בתוספות שם ד"ה הוה (הגה"מ פ"ב מה' עירובין אות ז'), והשוה בבלי ע"ג סע"א (לעיל שו' 26–27). ומטלטלים בכולה, ואעפ"י שיש בה יותר מסאתים, משום שמ"מ דינה כחצר דאית לה מחיצות, ואית בה דיורין (עיין בבלי שבת ק"ל ב'), והרי אף דיר וסהר שמה דירה לעניין זה, כמפורש במשנתנו פ"ב מ"ג ומקבילות.

353. היה ישראל אחד שרוי בתוכה הרי זה אוסרה מפני שהיא כחצרו. וכ"ה גם בד, כי"ל וקג"נ. ובכי"ע: הרי זו אסורה וכו'. ובבבלי הנ"ל: ואם יש שם ישראל אחד אוסר דברי ר' מאיר. ובכ"י אוקספורד שם (עיין דק"ס הנ"ל): היה שם ישראל אחד שרוי בחצר הרי זה אוסרה, מפני שהיא כחצירו דברי ר' מאיר. ופירש"י: ואם יש ישראל אחד דר עמהן אוסר על כל ישראל להוציא מן הבתים לחצר, מפני שהיא כחצירו. ולהלן שם ס"ב ב' ד"ה ל"א הוכיח רש"י ש"אוסר" בברייתא זו כוונתו שהישראל הוא שאוסר, וכ"ה שם: ועוד דבתוספ' הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר הרי זה אוסר מפני שהוא כחצירו, ואי האי אוסר בעכו"ם קאמר, מאי מפני שהוא כחצירו וכו'. ואעפ"י שפירש"י שם קשה (עיין בגאון יעקב במקומו), מ"מ לפי סוגיית הבבלי אין לזוז מעיקר הפירוש של רש"י שם. ברם לפי שיטת הירושלמי והתוספתא שכתבנו לעיל "אוסרה" שבכל מקום בברייתא זו הכוונה לגוי גרידא (עיין גם להלן בסמוך), כלומר, אם ישראל שרוי בחצר, הגוי אוסר את החצר מפני שדירתו של גוי היא כחצירו, ואף חצר שיש לגוי חלק בה אוסרת על הישראל, ואעפ"י שאין הגוי דר שם (עיין מ"ש לעיל), ולא אמרו שחצר של גוי כדיר וסהר אלא בשעה שאין ישראל דר שם, והגויים אין חולקים רשות כל אחד לעצמו, וכל הבתים שלהם הם רשות אחת עם החצר, כדיר וסהר.