תוספתא כפשוטה על עירובין ה:כא

1הגוסס אע"פ שאין יכול לחיות הרי זה אוסר. וכ"ה בד, בכי"ל ובקג"נ. אבל בכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות (ולא כמו שפקפק צוק' בשנו"ס שלו), אלא שבסוף כתוב: אוסר (ולא "אסור", כמו שהעתיק צוק'). ובר"מ פ"ד מה' עירובין הי"ב: אחד מבני המבוי שהיה גוסס, אף על פי שאינו יכול לחיות בו ביום, הרי זה אוסר על בני החצר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו. ובמ"מ וכן במ"ע שם: תוספתא. ובטאו"ח סוף סי' שע"א הביאו בשם הרמב"ם. ובהגה"ה לתוספות ס"ו א' כתבו בשם מהר"מ מרוטנבורק שאם אחד מבני החצר היה גוסס בשעת העירוב, וערבו עמו שבטל הערוב, הואיל ורוב גוססים למיתה, אינו ראוי להתקיים כל השבת. ועיין בישועות יעקב או"ח סי' שע"א אות ג'. ושמא פירש מהר"מ הנ"ל שהגוסס אוסר, ואין מערבין עליו, מפני שאין העירוב מתקיים בשבת. 55 ולמ"ד עירוב משום קניין אפשר שאין יכולין לערב עליו משום שאין גוסס יכול להקנות (לשיטת הראשונים), עיין בבלי קידושין ע"ח ב', ברש"י, בתוספ' שם ד"ה לא וברא"ש שם פ"ד סי' ט"ז ובאחרונים שם. ועיין מ"ש להלן סד"ה קטן. ועיין מ"ש בס' עצי אלמוגים סי' שע"א, צ"ג ע"א. אבל אף מדבריו מוכח שמה שאינו יכול לאכול אינו מוציאו מידי עירוב בפת.

256. קטן אע"פ שאין יכול לוכל כזית הרי זה אוסר. וכ"ה בר"מ הנ"ל, והוסיף: עד שיערבו עליו, כלומר, עירוב מועיל לו אעפ"י שאינו יכול לאכול כזית. והברייתא נקטה "לוכל כזית", משום שעיקר דירה הוא מקום פתו (ירושלמי פ"ו ה"ז, כ"ג ע"ד; בבלי ע"ג רע"א), והייתי אומר שקטן שאינו יכול לאכול כזית 56 עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 84. אין לו אלא מקום לינה, ואינו אוסר, קא משמע לן שאוסר, שהרי יניקתו זו היא אכילתו, ומקום לינתו הוא דירתו. ועיין בבלי מ"ט רע"ב, בר"ח ובתוספות שם ד"ה קטן וברשב"א שם. ולמ"ד עירוב משום קניין אוסר אפילו ערבו עליו, עיין מ"ש לעיל סד"ה הגוסס.