תוספתא כפשוטה על עירובין ו:כד

173-74. בור ברשות הרבים אם אין בינו לכותל ארבעה טפחים וכו'. בכי"ע ובכי"ל: באר ברשות הרבים וכו'. והיא היא, ואף לפנינו בבור מלא מים עסיקינן, והוא רשות היחיד אם הוא עמוק עשרה ורחב ארבעה, עיין לעיל שבת פ"י, שו' 40, ד"ה ובבור ומש"ש. ובמשנתנו פ"י מ"ז: בור ברשות הרבים וחליתו גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת. ומכיון שהבור הוא רשות היחיד ויש לו חוליא עשרה, הרי מותר להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור. ואמר רב הונא בבבלי צ"ט ב', שהבור רחוק מן הכותל ארבעה טפחים, ולפיכך צריך שתהא לבור חוליא גבוהה עשרה, שאם לא כן הרי מטלטל ברשות הרבים באויר עשרה. ועיין להלן, שו' 76, ד"ה בור שלפני החלון. ור' יוחנן מעמידה בסמוך לכותל פחות מארבעה, והוא הדין אפילו אם אין החוליא גבוהה עשרה, אלא שהתנא משמיע לנו שהחוליא ועומק הבור מצטרפין לעשרה. ועיין בירושלמי למשנתנו ובגליון הש"ס שם. ולפ"ז הברייתא סמוכה למשנתנו, אלא שבמשנה מדברים שהבור סמוך לכותל הבית, ואי אפשר להשתמש ממנו אלא דרך החלון, ואין לבני החצר תפיסה בו, או שעירבו יחד, ולפיכך אין אוסרין על הבית. ובברייתא שלנו מדברים שלא עירבו בני החצר עם בני העליה, ומכיוון שלבני החצר תשמישו בנחת (שהרי כאן לא נזכרה חוליה) ולבני העליה תשמישו בקושי (בשלשול), נותנין את הבור לבני החצר, עיין בבלי פ"ג ב'.

274-76. אם יש בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם בני חצר אסורין, ובני עליה מותרין. וכ"ה בכל הנוסחאות, וקשה להגיה. וכבר כתב הרשב"א בעבודת הקודש ש"ג סוף סי' ה', י"ו ע"א: ואפילו במופלג מן הכותל ארבעה יראה לי שממלאין ממנו בשבת, לפי שמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים ואגדו בידו, וקליטה אינה כמונחת עד שתנוח על משהו, וכל שלא נח, ואין בו משום איסור מלאכה ואגדו בידו אפילו משום שבות אין בו. אבל כל המחברים ראיתי שהסכימו לאסור, עד שיהא סמוך תוך ארבע' לכותל. או שתהא חוליתו גבוה עשרה, ולהם שומעים שקבלתם דברי תורה היא. ומתוך דברי המאירי צ"ט ב' אנו למדים שהרשב"א תירץ שהסוגיא בבבלי היא אליבא דר"ע הסובר קלוטה כמי שהונחה. וכן כתב בריטב"א שם בשם "ויש מרבותי שהיו מתרצין וכו' ". ולשיטתם צ"ל שאף סוגיית הירושלמי למשנתנו היא אליבא דר"ע. וכל הפוסקים דחו את שיטת הרשב"א שאף הוא לא הורה כן הלכה למעשה. אבל בתוספתא כאן, וכן להלן בסמוך, מפורש כדבריו, ואינה הלכה.

376. בור שלפני החלון משלשל וממלא הימנו בשבת וכו'. מתוך הסיפא מוכח שמדברים כאן בבור שאין בפיו ד' על ד', ואף לא נזכר כאן שהבור היה ברשות הרבים, וכנראה שמדברים כאן בבור שבצידי רשות הרבים (עיין בבלי צ"ד א'), בכרמלית, עיין מ"ש להלן.

476-77. ובלבד שלא יהא בינו ולכותל ארבעה טפחים וכו'. כלומר, שהבור במקום פטור, ומכיוון שאף בבור אין רוחב ד' טפחים, הרי הוא מטלטל ממקום פטור לרשות היחיד, ומותר. אבל אם יש בינו ולכותל ארבעה טפחים, הרי הבור הוא בכרמלית, ואם אין בפיו ארבעה טפחים והוא עמוק עשרה, אף הוא כרמלית, 64 עיין ר"מ פי"ד מה' שבת ה"ו, לעיל שבת פ"י, שו' 8–9, ד"ה אבל במגדל עוז. ואסור לטלטל מכרמלית לרשות היחיד.

577-78. ואם יש בפי הבאר ארבעה על ארבע' טפחים, בין כך ובין כך משלשל וכו'. כלומר, אפילו אם יש בינו ובין הכותל ד' טפחים, שהרי הוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים, ואגדו בידו, כסברת הרשב"א הנ"ל, עיין מ"ש לעיל שו' 74–76, ד"ה אם יש. ועיין מ"ש במרא דמתניתא ובאו"ש פט"ו מה' שבת הי"א ובמרכבת המשנה שם.

678-79. בור שבין שתי חצרות משלשל וממלא הימנו וכו'. כפי שמוכח להלן בבור שאין בפיו ארבעה טפחים עסיקינן, והוא קרוב לשתי החצירות בפחות מד' טפחים, ודינו ככותל שבין שתי חצירות שאין בו ד' טפחים, ששניהם מותרים בו, כר' זעירה בשם רב בירושלמי פ"ז ה"ב, כ"ד ע"ב, ור' יוחנן בבבלי ע"ז א'. (מרכבת המשנה הנ"ל). ועיין בבלי פ"ה א' ומ"ש במרכבת המשנה שם.

780-81. אם יש בפי הבור ארבעה על ארבעה טפחים אסור וכו'. כלומר, אם לא ערבו זו עם זו, מפני שאחד אוסר על חבירו, ודינו כמשנתנו פ"ח מ"ו.