תוספתא כפשוטה על עירובין ו:ז

119-20. שיתוף מבוי צריך שיהא עמהן במבוי, עירוב חצרות צריך וכו'. בבבלי פ"ה ב': תניא דמסייע לך עירובי חצירות בחצר, ושיתופי מבואות במבוי וכו', אימא עירובי חצירות בבית שבחצר, שיתופי מבואות בחצר שבמבוי. ופירש"י: בבית שבחצר, לאפוקי בית שבחצר אחרת. בחצר שבמבוי, לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו. ופירוש זה מקויים ע"י לשון התוספתא שלפנינו, כמו שהעיר בגאון יעקב פ"ה סע"ב, עיין מש"ש. ועצם הברייתא כאן לא ירדה לעניין מקום הנחת העירוב שבמבוי עצמו, או שבחצר עצמה. והסיקו בירושלמי פ"ו ה"ח, כ"ד ע"א, ובבבלי פ"ה ב' (ועיין גם סוכה ג' א'), שעירוב חצירות צריך להניחו בבית דווקא, במקום דירה (עיין גם במשנתנו פ"ח מ"ד), אבל בשיתופי מבואות נחלקו בירושלמי, ושמואל סובר שאף שיתוף צריך בית, ורב ור' יוחנן סוברים שם שאף אויר מבוי כשר, עיין בגירסת כי"ל ובראשונים שהבאתי בירושלמי כפשוטו, עמ' 322 ואילך. והבבלי הנ"ל סובר ששיתוף צריך מקום דמינטר, ונותנים אותו בחצר שבמבוי (או בבית שבחצר שבמבוי, לפירש"י ולרוב הראשונים המסתייעים מן הירושלמי הנ"ל). וכן מביא הירושלמי הנ"ל בשם מתניתא דשמואל: שיתוף נותנו בבית שער. אבל אפשר שהכוונה שאין צורך בבית, אבל לא לפסול באויר. ובבבלי הנ"ל הביאו ברייתא: הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת ובחצר ובמבוי ה"ז עירוב וכו', אימא הרי זה שיתוף (כלומר, עירוב כאן כוונתו שיתוף). שיתוף במבוי לא מינטר, אימא בחצר שבמבוי. והירושלמי לא נחת כאן לדין נטירותא, אלא שהעיקר הוא ששיתוף מבואות הוא לא מטעם דירה משותפת, ולפיכך יכול לתת את העירוב בתיבה סגורה ותלויה בשלשלת באויר החצר, או באויר המבוי, במקום המשותף לכולם.