עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתוספתא כפשוטה על עירובין

תוספתא כפשוטה על עירובין ח:א

תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 8:1

Open in the reader →

11-2. שתי חצרות אחת פתוחה לצפון ואחת פתוחה לדרום וגגותיהן שוין, הגגות רשות לעצמן והחצרות כל אחת ואחת רשות לעצמה. ברייתא זו מדברי ר' מאיר היא, ופירושה שאם אין בין שתי החצרות פתח, ואינן יכולות לערב כאחת, והן רשויות מובדלות, אלא שהבתים של כל חצר וחצר הם רצופים, וגגותיהם רצופים, הרי כל חצר וחצר רשות מובדלת לעצמה, ואין מטלטלין מן האחת לשניה אפילו כלים ששבתו בחצר. אבל הגגות הרי הן רצופים ומחוברים אחד לשני, וכולם רשות אחת היא, ומטלטלין מן האחד לשני, כשיטתו לעיל. אבל החכמים סוברים שאפילו אם החצרות יכולות לערב כאחת אין מטלטלין מאחת לשניה, 1 אפילו דרך חורים, ומכל שכן דרך הכותל. ולשיטת הבבלי פ"ט א' דרך הכותל גרידא אסור, עיי"ש. ואין הבדל בין חצרות וגגות, עיין מ"ש לעיל פ"ז, שו' 66–67, ד"ה לא אם אמרת. ור' מאיר לא השיב להם שם אלא לפי שיטתם, שהרי אין משיבין את האדם אלא לפי מדותיו, כמפורש להלן סנהדרין פ"ז ה"ו, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 158.

22-3. היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים ומעטה וכו'. וכ"ה בד, כי"ע וכי"ל. ופירושה שבשתי חצרות כגון דא אינן יכולות לערב כאחת, וממילא אסור לטלטל מזו לזו אפילו כלים ששבתו בחצר לדעת ר' מאיר הנ"ל. אבל אם מעטה וכו', הרי הן כשתי חצרות שיש פתח ביניהן, והן יכולות לערב כאחת, וכחצר אחת היא, ומטלטלין מזו לזו כלים ששבתו בחצר, עיין מ"ש לעיל. אבל בקג"נ: היתה אחת מהן פתוחה לרשות הרבים ומיעטה וכו'. ושמא צ"ל: פחותה לרשות חבירו וכו', כלומר, שנפחתה הקרקע, ונמצאת נמוכה מרשות חבירו עשרה טפחים וכו', ודוחק.

33. ומעטה באבנים ובכפתים ובסולם הצורי וכו'. בערוך ערך כפת (האחרון): בסוף תוספת עירובין ומיעטה באבנים ובכפיתים ובסולם המצרי . ועיין מ"ש לעיל פ"ו הט"ו, שו' 46 ואילך.

44-5. וקבעו בה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד. וכ"ה בד, בכי"ל (אלא ששם נשמטה בסוף השורה המלה "אחד") ובקג"נ. אבל בכי"ע: מערבין שנים ואין מערבין אחד, וברור שצ"ל: ואין [רצו] מערבין אחד, כפי שמוכח מן הסיפא גם בכי"ע. ועיין מ"ש לעיל פ"ז רה"י, שו' 40 ד"ה ולפיכך, ומ"ש לעיל פ"ו הנ"ל.

55. פחות מיכן מערבין שנים וכו'. וכ"ה אף בכי"ע. והכוונה פחות מכאן בנסר, עיין לעיל פ"ו הנ"ל ומש"ש. ובקג"נ: מערבין אחד ואין מערבין שנים, וצ"ל: ואין [רצו] מערבין וכו'. ולפי גירסא זו הכוונה: היתה אחת מהן גבוהה פחות מעשרה טפחים. 2 והסופר שראה שכתוב פעמיים רצופות "מערבין שנים ואין רצו מערבין אחת" תקן מה שתיקן. אבל באמת אין כאן קושי, ובבבא האחרונה חוזר לרישא.