תוספתא כפשוטה על עירובין ח:טו

148. נגר נגרר אם היה קשור ותלוי פותחין וכו'. וכ"ה בד ובקג"נ. אבל בכי"ע: נגר שהוא קשור ותלוי וכו'. וכן בכי"ל: נגר אם היה קשור וכו'. ואף לפנינו המלה נגרר היא באשגרה מלמטה, והת"ק כאן מתכוין לנגר שאינו נגרר, והוא קשור ותלוי מלמטה ואינו נוגע בארץ, ולכ"ע הוא כלי, ומוכח שעומד לנעול בו, ואינו נראה כבונה.

249. ר' יהודה או' קשור אע"פ שאינו תלוי. כלומר אם הוא קשור מראשו העליון לדלת, אעפ"י שאינו תלוי אלא נגרר בארץ נועלין בו, וכמפורש להלן.

349-51. אי זהו נגר הנגרר כל שקשור ותלוי וראשו אחד מונח בארץ מותר במקדש, ואסור במדינה. וכ"ה בקג"נ. וכן בכי"ל: אי זה הוא נגר ונגרר וכו'. אבל בכי"ע בטעות: איזה הוא נגר שאינו נגרר וכו'. ובד חסרה המלה "הנגרר". והנכון כלפנינו, וכ"ה בבבלי ק"ב א'. ובמשנתנו פ"י מי"א: נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה, 29 פירש"י [בריח] שקשור אבל אינו תלוי, שהחבל ארוך, ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור, ובשאין בו גלוסטרא קאמר. נועלין בו במקדש, דשבות בעלמא הוא, דאינו בונה ממש, הואיל וקשור לכך, אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה, ואין שבות דרבנן במקדש, דלא גזרו שם. והמונח כאן וכאן אסור. ובבבלי שם: ת"ר איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה, כל שקשור ותלוי וראשו אחד 30 עיין דק"ס, עמ' 400, הע' ד'. ועיין ב"י טאו"ח סי' שי"ג. מגיע לארץ. ותלוי פירושו כאן שהוא תלוי בפתח בראשו העליון, עיין מ"ש לעיל, שו' 30–31, ד"ה אם היו קשורות.

451. ר' יהודה אומ' אף זה במדינה מותר. בבלי הנ"ל. ופירש"י: הואיל וקשור, אעפ"י שאינו תלוי (כלומר, אעפ"י שאינו תלוי למטה, אלא נגרר בארץ). ובירושלמי שבת ספי"ז הנ"ל, וכאן פ"י ה"י, כ"ו ע"ג: אי זהו נגר הנגרר. אמר ר' יוחנן קשור אף על פי שאינו תלוי וכו', הדא אמרה כר' יודן עבדין עובדא. ועיין להלן.

551-52. אי זהו במדינה אסור כל שאינו לא קשור ולא תלוי. בבלי הנ"ל. ובמשנתנו הנ"ל: ר' יהודה אומר המונח מותר במקדש, והנגרר במדינה. ופירש"י, שר' יהודה סובר שאפילו מונח לאו בניין ממש הוא אלא דומה לבניין, ובמקדש לא גזרו שבות.

652. נוטלו ומניחו בזוית. וכ"ה בד, בכי"ל ובקג"נ. ובכי"ע: ונוטלו וכו', כלומר, שנוטלו. 31 עיין מ"ש לעיל פ"ה, שו' 52, ד"ה וכלים (שפירושו: שכלים). ובבבלי הנ"ל: ושומטו ומניחו בקרן זוית. כלומר, כל שאינו לא קשור ולא תלוי, אלא שהוא נוטלו אחרי שסוגר בו ומניחו בזוית, אבל בקשור שאינו יכול להניחו בזוית מותר, עיין ברא"ש פ"י סי' ט"ו. ועיין בפי' רבינו יהונתן על הרי"ף.

752-54. המוצא תפלין מכניסן זוג זוג. ר' יהודה אומ' שנים שנים, אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות ואחד ישנות. וכ"ה בד ובקג"נ. אבל בכי"ע ובכי"ל: רבן גמל' אומ' שנים שנים וכו'. ולפי גירסא זו יש כאן בתחילה פיסקא ממשנתנו פ"י מ"א, והברייתא מוסיפה: אחד האיש וכו', וחולקת על משנתנו ששונה: במה דברים בישנות, אבל בחדשות פטור, עיין להלן. ולפי גירסת כי"ו כל הבבא היא ברייתא, ודברי ר' יהודה הוא מאמר המוסגר, והת"ק שונה: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות וכו'. וכ"ה בבבלי צ"ו ב', אלא ששם מוסיף: דברי ר"מ, 32 ועיין בתוספות צ"ה ב' ד"ה לימא ומ"ש הריטב"א שם. ולפי גירסת התוספתא אין צורך לומר שלא ידע מברייתא זו. ועיין גם בבלי שבת ס"ב א', וביצה ט"ו א', עיין דק"ס שם, עמ' 31, הערה ט'. ובירושלמי פ"י ה"א, כ"ו ע"א: תני אחד האיש ואחד האשה. הוון בעיי מימר מאן דמר מחוור הוא 33 כלומר, שהדרש ששבת לא זמן תפילין הוא דרש מחוור, ולפ"ז אין הבדל בין איש לאשה בשבת. ניחא. מאן דמר אינו מחוור, 34 כלומר שהדרש ששבת לאו זמן תפילין הוא אינו מחוור. לא יהא מחוור אצל האיש 35 כלומר, והוא מן התורה חייב בשבת בתפילין. ויהא מחוור אצל האשה. 36 כלומר, שהרי לילה לאו זמן תפילין הוא לשיטת הירושלמי שם, ואשה פטורה מן התפילין, וממילא מחוור הוא שהיא פטורה מן התפילין גם בשבת, ולמה התירו לה להכניס את התפילין בשבת, והרי הן משא אצלה, ועיין בתוספות שבת ס"ב א' ד"ה וכל. ומתרץ: מאן תנא אשה, רבן גמליאל (כלומר, הסובר ששבת לאו זמן תפילין). וגרס הירושלמי בתוספתא כגי' כי"ע וכי"ל: רבן גמליאל אומר שנים שנים, אחד האיש ואחד האשה, ואף הסיפא היא מדברי רבן גמליאל, ואין כאן סמיכות למשנתנו, אלא הכל ברייתא היא. אבל המקשה בירושלמי סבר שהסיפא לאו מדברי ר"ג היא, אלא ברייתא שנסמכה למשנתנו, וכמו שכתבנו לעיל. ולעצם העניין פירשוה בירושלמי ובבבלי שהמחלוקת של רבן גמליאל וחכמים במשנתנו היא אם שבת הוא זמן תפילין, לדברי הת"ק שבת הוא זמן תפילין, ולפיכך מכניס זוג אחד כדרכו בחול, ולפי רבן גמליאל שבת לאו זמן תפילין, ואין הבדל בין זוג אחד לשני זוגות, ואף בחול יש מקום לשני זוגות לשיטת ר"ג. אלא שבבבלי תלו בה גם את המחלוקת של איסור בל תוסיף, ובירושלמי אין זכר מזה, ופירשוה כפשוטה שלמ"ד שבת זמן תפילין הוא מניח זוג אחד כדרכו בחול, ויותר מזוג אחד נראה כמשוי, ולמ"ד שבת לאו זמן תפילין אין הבדל בין זוג אחד לשני זוגות, ואף בחול אם רוצה מניח שני זוגות, ואין כאן משוי אפילו בשבת, מפני שדרך מלבוש הוא בחול. ועיין מ"ש בפירוש הירושלמי בירושלמי כפשוטו, עמ' 356 ואילך. ועיין בבבלי שם צ"ו ב' שהעמידו את הסיפא שלנו כמ"ד ששבת ולילה זמן תפילין הוא, ולפיכך אף נשים חייבות בתפילין, ואין הבדל בין איש ואשה. ועיין בהגהות יפה עינים צ"ה ב', צ"ו ב' שפירש את הירושלמי אחרת. ואף שאנו פוסקים ששבת ולילה לאו זמן תפילין הוא, מ"מ פסק הר"מ בפי"ט מה' שבת הכ"ג שמכניס רק זוג אחד, עיין בשער המלך ובמרכבת המשנה שם. ועיין מ"ש הגר"י ברלין ביש סדר למשנה רפ"י, ובישועות יעקב או"ח סי' ש"א אות י"ב. ולעניין אשה, עיין מ"ש בגאון יעקב במקומו.

854. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. וכ"ה בבבלי צ"ו ב'. וכן במשנתנו הנ"ל: במה דברים אמורים בישנות, אבל בחדשות פטור. ופירשוה בירושלמי מפני שחדשות אינן בדוקות, כלומר, ויש לחשוש שמא קמיע הן, ואין יוצאין בקמיע שאינו מומחה בשבת (שבת פ"ו מ"ב). וכן פירשוה גם בבבלי צ"ו ב', אלא שלפי רוב המפרשים אין טעם זה קיים לפי המסקנא שם (צ"ז א'). ברם ברי"ף וברא"ש בסוגיין, וכן בר"מ בפיה"מ ובחיבורו פי"ט מה' שבת סהכ"ד 37 עיין בהשגות שם ומ"ש בכתוב שם ("הסגלה" חל"ז, עמ' 13) עירובין פ"י. (ועיין גם בפירש"י למשנתנו) פירשו שמטעם קמיע אתינן עלה. ועיין במלחמות על הרי"ף ובמ"מ במקומו ובשו"ת הר"מ סי' ב', הוצ' הרא"ח פריימן, עמ' 2. ועיין במעשה רוקח ובמרכבת המשנה להר"מ שם, ומ"ש הגר"א באו"ח סי' ש"א ס"ק מ"ב שהכריע כדברי הר"מ, ועיין בישועות יעקב שם אות י"א. ועיין באו"ז ה' עירובין סי' קצ"ח, ח"ב נ"א ע"ד. ועיין בריטב"א צ"ו ב' שהקשה לאבוה דשמואל הסובר דלא מספקינן להו בקמיע למה לא יחשיך עליהם, כדין צבתים או כריכות שבסיפא של משנתנו (ועיין להלן בסמוך). ותירץ: דכיון שלא נגמרה מלאכתן לא חשו להם כל כך, דהא אפילו במקושרות צריכין הן בדיקה כל זמן שאינו מוחזק בהם שהם מן המומחה וכו'. אבל הראב"ד הנ"ל (לעיל הערה 37) והריא"ז בקונטרס הראיות כתבו שאף בחדשות צריך להחשיך עליהן, עיין בשלטה"ג ריש פ"י. ועיין בתוספות צ"ז סע"א ד"ה מצאן. ולפי פירוש הירושלמי והרי"ף וכו', המשנה מתפרשת כפשוטה שדווקא בצבתים וכריכות מחשיך עליהם, אבל בחדשות מניחן כמו שהן, מפני שהן ספק קמיעות, עיין באו"ז הנ"ל.