תוספתא כפשוטה על עירובין ח:יז
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 8:17
Open in the reader →156-57. מי שיצא לרשות הרבים ונזכר שיש תפלין בראשו וכו'. ר"מ ספי"ט מה' שבת, והעתיק כלשון התוספתא כאן. וכעין ברייתא זו בבבלי ביצה ט"ו א', והביאה הריף בסוגיין, ופסקה הר"מ בפ"ד מה' תפילין הי"ב.
257. מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו. וכ"ה בר"מ שבת הנ"ל. ובביצה הנ"ל: היה בא בדרך ותפלין בראשו, וקדש עליו היום מניח ידו עליהן 43 ופירש"י: שלא יראום, וחכמים התירו לו להכניסם לעיר, דרך מלבוש, דהיא העברה כלאחר יד, ומשום בזיון. עד שמגיע לבית הסמוך לחומה. ועיין בר"מ ה' תפילין הנ"ל ובכ"מ ובמעשה רוקח שם.
358. אם היה בית המדרש נוטלן ומניחן במקום המוצנע. כלומר, אם לא יצא לרשות הרבים, אלא שקידש עליו היום בבית המדרש, ורוצה לשוב לביתו. ובבבלי הנ"ל: היה יושב בבית המדרש, וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לבית המדרש. והקשו מברייתא זו על אביי שאמר שם: מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו. ותירצו: לא קשיא, הא דמנטרא (פירש"י: בבית הסמוך לבית המדרש), הא דלא מנטרא. ובר"מ פ"ד מה' תפילין הי"ב: מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו וחולץ, ואם יש בית סמוך לחומה שמשתמרין בו מניחן שם (מפני שסתם בתי מדרשות שלהם היו מחוץ לעיר). ובספי"ט מה' שבת הנ"ל קיצר את לשון התוספתא ופסק: שכח ויצא בהן לרשות הרבים, ונזכר שיש לו תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו, או לבית המדרש.