תוספתא כפשוטה על עירובין ח:ז

120-21. הכוהה ברשות הרבים וכל מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך וכו'. וכ"ה בד וכע"ז בקג"נ. אבל בכי"ע ובכי"ל: הכוחה ברשות הרבים, וכן מי שנתלש וכו'. ובמשנתנו פ"י מ"ה: ר' יהודה אומר אף מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק. ובבבלי שם צ"ט א': אף על גב דלא הפיך בה (פירש"י: בתמיה, דמשום תלישה לחודה אמר ר' יהודה דאסור, דלמיפק קאי, ואפילו דלא היפך בה בתוך פיו), והתנן (כלים פ"ח מ"י) היה אוכל דבילה בידים מסואבות, והכניס ידו לתוך פיו וכו', ר' יהודה אומר היפך בה טמא, לא היפך בה טהור (כלומר, ומכאן שאם לא היפך ברוק כגופו הוא, ולמה אסור ללכת בו ד' אמות). א"ר יוחנן מוחלפת השיטה (פירש"י: החליף ר' יהודה שיטתו, ויצא הימנה. ועיין מ"ש להלן). ריש לקיש אמר לעולם לא תחליף, והכא במאי עסיקינן בכיחו (כלומר, וכיחו הרי קשור ועבה ואינו כגופו) וכו', והתניא ר' יהודה אומר כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא יהלך ד' אמות עד שירוק וכו'. ונתלש אצל "כיחו" הוא לאו דווקא, שהרי כל כיח תלוש הוא ועומד ליציאה מתוך הפה, ועיין בהגהות הב"ח. והיא הברייתא שלפנינו, אלא שנשנית בסתם. ועיין בר"ח צ"ט א'. ועיין מ"ש בגאון יעקב כאן, ובס' יריאים השלם סי' רע"ד, קמ"ז ע"א, ובהערה קפ"ח שם, ובס' סדרי טהרות כלים, ק"ב ע"א ד"ה מוחלפת, ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 253 ואילך. וכמה מן הפוסקים פסקו כר' יהודה, וכסתמה של הברייתא כאן, עיין בס' יריאים הנ"ל, בראב"ן עירובין, ע"א ע"ג, רוקח סי' צ"ג, מאירי צ"ח סע"ב, טאו"ח סוף סי' ש"נ ועוד, עיין באליהו רבה שם. ועיין מ"ש במחברתי שקיעין, עמ' 26. ובירושלמי פ"י ה"ה, כ"ו ע"ב: רב אמר בפיחה, ר' יוחנן אמר בפיחה, דלא כן ר' יודה כדעתיה, דאמר (תוספתא טהרות ספ"ט, ועיין עדיות פ"ד מ"ו ובבלי גיטין ט"ז א') משקה טופח חיבור, כלומר משקה טופח אינו כמים תלושים אלא כמחובר לגוף (ועיין ר"מ פט"ו מה' טומאת אוכלין ה"ז), ולפי זה למה אסור לו ללכת ד' אמות ברשות הרבים עם הרוק בפה? ולפיכך העמידוה בכיחה (כמו שהגיה במשביר החדש ערך פיחה), וכריש לקיש 10 במלונו של בן יהודה ערך פיחה, הע' 5: "ויש מגיהים ע"פ הבבלי בכיחה (עיין ליברמן הירושלמי כפשוטו שם), אבל בבבלי נאמרו הדברים על לא ירוק מה שאינו כן בירושלמי וכו'". קשה להשיג כיצד אדם מישראל טועה להבין שבבבלי נאמרו הדברים על לא ירוק. בבבלי הנ"ל.