תוספתא כפשוטה על עירובין ח:ח
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 8:8
Open in the reader →121. שתי מטהרות זו על גבי זו וכו'. ר"מ פכ"ב מה' שבת הכ"א, ובמ"מ ובמגדל עוז מציינים לתוספתא כאן. ובפיה"ג למקואות פ"ו מי"א, עמ' 121, פירש שמטהרת היא אמבטי דומה לברכה (עיי"ש בהערת מהרי"ן אפשטין). ובערוך ערך טהר (בכ"י ברסלאו): המרהטת שבמרחץ, פי' הוא עניין רהיטים. ואעפ"י שקשה להגיה את כל הנוסחאות כאן ובמשנת מקואות הנ"ל ובתוספתא שם פ"ה ה"ח ופ"ו ה"ד, מ"מ נראה שמטהרת היא מרהטת (בחילופי אותיות), כלומר שוקת המים. ובפיה"מ להר"מ למשנת מקואות הנ"ל: צורת המטהרת היתה אצלם ששתי בריכות היו האחת למעלה מן השניה, ובמחיצה המבדלת בין שתי הברכות נקב וכו'. ואף כאן הדוגמא היא כמו במשנת מקואות שם שאחת מהם מלאה מים כשרים, ואחת מהם מים שאובים, ועיין מ"ש להלן.
221-22. נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו. בר"מ הנ"ל: ומחזיר את הפקק למקומו, מפני שאינו בא לידי סחיטה, שהרי דעתו שיצאו המים. ומלשון הר"מ נראה שמדברים כאן בשאין במטהרת שרוצה לטבול בה כשיעור, ולפיכך אם יסתום בהידוק לא יוכל לטבול בה, אלא אם כן נותן את הפקק בחילחול, כדי שישאר שם ריוח כשפופרת הנוד, ושתי המטהרות מצטרפות, כפי שפירש לנכון במחצית השקל או"ח סי' ש"כ אות כ"ג. אבל בהשגות הראב"ד שם משמע שהוא מוכיח מעניין התוספתא כאן שלאו משום סחיטה אתינן עלה, 11 דמה עניין סחיטה לכאן, ולא עוד אלא שהתוספתא לא הזכירה בבבא זו את מהות הפסק (עיין להלן, שו' 26), והרי הפקק יכול להיות של עץ, עיין ברוקח שהבאנו להלן, שו' 25, ד"ה ולא עוד, ובהערה 17 שם. אלא משום שנראה כבונה, 12 ועיין בתוספות כתובות ו' א' סד"ה האי. ומתיר הת"ק בפקק משום שאין בפקיקה כגון דא משום בונה, עיין במחצית השקל הנ"ל שציין לאו"ח סי' שי"ד ס"ק י"ד. ועיין ר"מ פכ"ג מה' שבת ה"ג. וכן מוכח מדברי הרוקח סי' קי"ז שלאו מחמת סחיטה אתינן עלה. 13 עיין מ"ש להלן שו' 25 הנ"ל. ולפי זה אין צורך לפרש שאין במטהרת כשיעור, אלא ביש בה כשיעור עסיקינן, ואינו משיק כאן אלא כדי לטהר את השאובים, ואפילו פוקק אח"כ כבר נטהרה. 14 עיין שו"ע יו"ד סי' ר"א ס"ק נ"ב ובש"ך שם אות קי"א-קי"ב.
322-23. ר' שמעון בן מנסיא אומ' שתי בריכות אחת של חמין ואחת של צונן נוטל את הפקק וכו'. נראה שדברי ר' שמעון בן מנסיא הם מאמר המוסגר באמצע דברי הת"ק, ואף הוא מתיר להוציא את הפקק מבנתים, כדי שיתערבו החמין והצונין, ואינו חושש משום סתירה, אבל הוא חולק בהחזרת הפקק, עיין להלן.
424. כדי שירדו חמין לתוך הצונן, וצונן לתוך החמין. כבר העירו המפרשים כאן על הסתירה שבין ברייתא זו לבבלי שבת מ"ב א' שאמרו שם: אבל באמבטי חמין לתוך הצונן, 15 לרש"י, משום דתתאה גבר, ולתוספות, משום שהצוננים מרובים. ולא צונן לתוך החמין, ור' שמעון בן מנסיא אוסר (כלומר, בשניהן). ואעפ"י שאמרו שם שר' שמעון בן מנסיא אינו חולק על בבא זו אלא על הרישא שם, ואוסר צונן לתוך החמין, אבל לא חמין לתוך הצונן, 16 וכ"ה המסקנא, לשיטת הגאונים, עיין אוה"ג שם, הפירושים סוף עמ' 19. וכ"ה שיטת הרי"ף ועוד, ולא כשיטת התוספות שם ד"ה מי. מ"מ מלשון הברייתא כאן מוכח שהוא מתיר בין בחמין לתוך הצונן ובין בצונן לתוך החמין. וברור שהברייתא שלנו היא בשיטת הירושלמי, שכן שנינו שם (שבת פ"ג ה"ד, ו' ע"ב): באמבטי חמין לתוך צונין מותר, וצונין לתוך חמין אסור. ור' שמעון בן מנסיא (כגירסת שרי"ר) מתיר (כלומר, בשתיהן). אתיא דרב כר' שמעון בן מנסיא (כגירסת שרי"ר, עיין בירושלמי כפשוטו, עמ' 85).
524-25. ובלבד שיחזיר את הפקק למקומו. וכ"ה בקג"נ. אבל בד, בכי"ע ובכי"ל: ובלבד שלא יחזיר וכו'. ואף לפנינו הפירוש הוא, ובלבד שלא יחזיר, אלא שיש לפנינו גירסא יותר מקורית, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 567, ולעיל שבת פ"ה ה"ג, שו' 7, ד"ה ובלבד. וכנראה, שבכגון דא שהוא מקפיד שהחמין לא יצטננו יותר מדאי, יש לחשוש שמא יפקוק בהידוק, ויבוא לידי בניין (או סחיטה, לשיטת הר"מ).
625. ולא עוד אלא שנוטל את הפקק כדי שיצאו מים וכו'. וכ"ה בד, בכי"ל ובקג"נ. ובכי"ע יש כאן השמטה בטעות ע"י הדומות. וברוקח סי' קי"ז: כיסוי כלים הקבועים בקרקע יש להם בית אחיזה מותרים, אם לאו אסורין לטלטלן (משנת שבת ספי"ז). פקק להסיר מימי גשמים מותר. בתוספתא דעירובין אדם נוטל את הפקק שיצאו מים וילכו להם, פי' גבי בריכה, הוא הדין ביב העשוי בעין (צ"ל: בעץ), 17 כלומר הסתום בפקק של עץ, וכלשון המשנה (שבת פ"ח מ"ד): כדי לעשות נקב, כדי לעשות פי כור, שכוונתה, כדי לסתום נקב וכו', כדי לסתום פי כור וכו', עיין בירושלמי כפשוטו, עמ' 156. אבל אבן אין להסיר אם אין תורת כלי עליה. ובבא זו חוזרת לדברי הת"ק, ולא מיבעי שמותר להוציא את הפקק כדי להשיק את המטהרות, שהרי אינו מוציא אלא לרגע כדי לטהר את השאובים, ומחזירו מיד, אלא מותר אפילו להוציא את הפקק כדי שיצאו כל המים.
725-26. ואם בשביל שתינגב אסור. כלומר, אם מוציא את הפקק כדי שתינגב המטהרת, ואינו מחזירו אלא לאחר זמן אסור, מחמת גזירת בניין. ושמא כל הבבות הן מדברי ר' שמעון בן מנסיא, והשמיטן הר"מ בפכ"ב מה' שבת הכ"א הנ"ל.