תוספתא כפשוטה על גיטין א:ח
תוספתא כפשוטה על גיטין · Tosefta Kifshutah on Gittin 1:8
Open in the reader →143-45. התקבל מנה זו לפל', זכי במתנה זו לפל', התקבל שטר מתנה זו לפלני, זכי בשטר מתנה זו לפלני, אם רצה לחזיר לא יחזיר. כ"ה בד ובכי"ע. וכע"ז בפירוש ר"י אלמנדרי הנ"ל, בתוספות י"ב א', או"ז, רמב"ן, מאירי, תוספות הרא"ש ופסקיו הנ"ל. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בגוף כי"ו: אם רצה לחזיר יחזיר, ובגליון הושלם: לא, והמשלים לא נתן דעתו לגירסת הסיפא ולא תיקן שם כלום. אבל ברור שגירסת גוף כי"ו משובשת, וכן משובשת הסיפא להלן בסמוך גם בד, עיין מש"ש. ואני מעיר על שיבוש זה מפני דברי הראבי"ה שהביא בהגהות אשרי ספ"א (ומרדכי הנ"ל) שהעתיק בשם התוספתא: "תן מנה זה לפלוני, הולך מנה לפלוני, תן שטר זו מתנה לפלוני, זכה בשטר מתנה זו לפלוני, התקבל שטר מתנה זו לפלוני, אם רצה לחזור יחזור. הלך ומצאו שמת יתן 74 כן מעיד בהגהה שבגליון המרדכי שמצא כן בכ"י הראבי"ה. וכ"ה בכי"ע להלן. ובפי' ר"י אלמנדרי ובמאירי. עיין מ"ש להלן בפנים, ד"ה הלך. ליורשיו, ואם לאחר מיתה זכה, יחזיר לנותן, שאין זכין לאחר מיתה... ואני תמיה זכה בשטר מתנה אמאי יכול לחזור. ויש תוספת שכת' בה לא יחזור, וליתא, דאם כן ליערבינהו וליתנינהו בהדי פקדון ומלוה עכ"ל אביאסף". וכנראה שרבינו פירש שאם לא חזר בו והלך ומצאו שמת יתן ליורשיו של המקבל, אבל אם בשעה שזכה למקבל כבר היה המקבל מת יחזיר לנותן וכו'. וכבר אמרנו לעיל שלפני הראבי"ה היתה כאן השמטה ע"י הדומות, אבל מוכח שהיתה לפניו הגירסא בתוספתא כאן בסיפא כגירסת גוף כי"ו: אם רצה לחזיר יחזיר. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
245-46. הלך ומצאו שמת, יחזיר לנותן לו. ואם לאחר מיתה זכה, יחזיר ליורשים, שאין זכין למת לאחר מיתה. וכ"ה בד. והגירסא משובשת, שאם רצה להחזיר לא יחזיר, למה יחזיר לנותן לו, 75 כי"ו לכל הפחות עקבי הוא, וגרס ברישא: אם רצה לחזיר יחזיר. וכיצד אפשר לפרנס את הסיפא "ואם לאחר מיתה זכה יחזיר ליורשים, שאין זכין לאחר מיתה", והרי אפילו אם מת לאחר זכייה מחזיר לנותן לו, ויורשין מאן דכר שמיה, שהרי הזוכה מת, ולא הנותן. וברור שהנכון כגי' כי"ע: הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו, אם לאחר מיתה זכה יחזיר לנותן וכו'. וכ"ה בפי' ר"י אלמנדרי, ובראבי"ה שהעתקנו לעיל, ובמאירי הנ"ל. 76 אלא ששם: ואם לאחר מיתה יחזיר למשלח , כגירסת הירושלמי. ובאו"ז הנ"ל: הלך ומצאו שמת יחזיר 77 הגירסא "יתן" שבכי"ע, ראבי"ה, ר"י אלמנררי, המאירי והירושלמי יותר נכונה. ליורשין, ואם לאחר מיתה זכה יחזיר (כלומר, למשלח, או לנותן), שאין זכין לו למת לאחר מיתה. ואף בירושלמי הנ"ל: הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו, ואם לאחר מיתה זכה יחזיר למשלח, שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. ועיין בסוגיית הבבלי י"ד ב'.