תוספתא כפשוטה על גיטין ב:יא

151-52. גט שאבד ממנו, ומצאו לאחר זמן, אע"פ שמכיר את סימניו, פסול, שאין סימן לגיטין. במשנתנו פ"ג מ"ג: המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר כשר. ואם לאו פסול. ומוסיפה התוספתא שהגט פסול אם מצאו לאחר זמן, אעפ"י שיש לו בו סימן, שאין סימן לגיטין. ובירושלמי פ"ג ה"ג, מ"ד ע"ד, יבמות פט"ו ה"ו, ט"ו ע"ד: 49 וביבמות נשמט ונשתבש בטעות הדפוס, ובכי"ל שם הגירסא היא כמו בגיטין. נימר סימן הוה ליה ביה. ולא כן תני אין סימן בגיטין. והוא דמר תרין תלת שורין, 50 וכן הביאו באו"ז ח"א סי' תשל"ב, ק"ג ע"א, מגיטין ומיבמות, והוסיף שלמד מכאן שאין להקפיד אם יחסר מי"ב שורות בגט, או יוסיף עליהן. ברם הכא ה"א שבו היה נקוד. וכן בברייתא שבבבלי כאן כ"ז ב': ואפי' שהה ויש בו סימנין, מעידין עליו, דאמרי נקב יש בו בצד אות פלונית, ואין מעידין על סימני הגוף (כלומר, של הגט) דאמרי ארוך וגוץ. ועיין לעיל שם בדברי רב אשי.

252-53. אי זהו אחר זמן, כדי שילך אחר לאותו מקום. בבבלי כ"ז ב': ת"ר איזהו שלא לאלתר וכו' כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם, ויש אומרים שלא שהה אדם שם. ולהלן כ"ח א': הלכה שלא שהה אדם שם וכו' הלכה שלא עבר שם אדם. ועיי"ש מחלוקת עוד תנאים. ובירושלמי הנ"ל: אי זהו על אתר, 51 כמה מן הראשונים גרסו גם בברייתא שבבבלי: איזהו לאלתר. ועיין בתוספות, ד"ה איזהו. ר' יוחנן אמר כל שלא עבר שם ברייה וכו', בשם ר' יהושע בן לוי כל שלא עברו שם שלשה בני אדם. ובברייתא שבבבלי שם: ר' נתן אומר ששהה כדי שתעבור שיירא ותשרה (עיין בתוספות שם, ד"ה שתעבור). ואמרו בבבלי (עירובין ט"ז ב'): שלשה נעשו שיירא. ובירושלמי (שם ספ"א, י"ט ע"ג): אין שיירא פחות משלשה. ובירושלמי לא נזכרה לא שיירא (אצל ג' בני אדם) ולא שהייה (גבי עבר שם אדם).

353-54. אבל נתנו בשידה, בתיבה, ומגדל, ונעל בפניו ואבד, אע"פ שמצאו לאחר זמן, כשר. וכ"ה בד. ופירש במנ"ב: כגון שיש לו סימן בשידה והו"ל כחפיסה וכדלוסקמא, דמבואר במשנה דמחזירין. ופירוש זה לא יתכן, שהרי במשנה מדברים כשאבדה החפיסה עם הגט, אבל כאן אין לפרש כן, ונעל בפניו ואבד כוונתו לפי גירסא זו שאבד הגט מתוך השידה וכו', וכמו שאמרו להלן ב"מ פ"ח הי"ג: נתנו בשידה בתיבה ובמגדל ונעל בפניו ואבד הרי זה נשבע וכו'. ובמקבילה שבירושלמי שם ספ"ג, ט' ע"ב: נגנבו או אבדו וכו'. והכוונה שאבד הפקדון שבתוך השידה וכו'. ואף כאן אם אבד הגט ומצאו לאחר זמן בוודאי פסול. ובח"ד כתב: ודמסיים נתנו בשידה וכו' לא הובאה בגמרא, אבל כיוצא בזה אמרו שם (כ"ח רע"א) שאם מצאן בין כליו כשר ואפי' לאחר זמן. ואף פירוש זה קשה שהרי כאן כתוב בפירוש "ונעל בפניו", ואין כאן כלל "מצאו בין כליו". ולפיכך ברור שהגירסא הנכונה בכי"ע: ואבד המפתח ואחר כך מצאו כשר. ולפנינו נשמטה המלה "המפתח", וכוונתו אעפ"י שמצאו (כלומר, למפתח) לאחר זמן כשר. ולא דברה התוספתא אלא בהווה, וכשאדם בדרך, במלון, הוא נותן את כליו בשידה ותיבה ומגדל של בעל המלון. ואם אבד לו המפתח ואח"כ מצאו אינו חושש שמא בנתים מצאו אדם אחר ונתן שם גט אחר, ואח"כ הניח את המפתח במקום שמצאו, שזו היא חששא רחוקה מאד, ולפיכך הגט כשר. ולפיכך דייקא התוספתא ושנתה "ונעל בפניו", שאם לא נעל בפניו, דינו כרשות הרבים, שאף אחרים נותנים שם את כליהם. ואשר למשנתנו שהביא במנ"ב, כתב באו"ז ח"א סי' תשל"ג, ק"ג ע"א: מצאו בחפיסה, או בדלוסקמא, ומכירו כשר. בפירושים שלפני כתוב מצאו בחפיסה, כלי, ויש בו סימן בכלי שהיא שלו, אם מכירו כשר ע"כ, משמע דתרתי בעינן וכו' ואין לומר דאו או קתני (עיין בפירש"י במקומו), או שיכיר את הגט. ובתוספתא כך היא שנויה מצאו בחפיסה בדלוסקמא אם מכירו כשר. ומלשונו משמע שהכוונה לתוספתא, 52 ואין כאן שיבוש, כלומר, שצ"ל "ובתוספות", עיין בתוספות כ"ח א', ד"ה מצאו, ועיין במלא"ש למשנתנו ובשנו"ס בדק"ס הוצ' רמ"ש פלדבלום במקומו. שרבינו לא היה אומר ובתוספות כך היא שנויה . וכן בהל' גיטין כ"י וותיקן: 53 עיין לעיל פ"א, הערה 5. משמ' מלשו' הפי' דתרתי בעינן שיודע סימן שזה הכלי הוא שלו וגם שיכיר בטביע' עין, אבל בתוספ' גרסינן אם מכירו כשר. ושמא היתה לפניו בתוספתא כאן גם הפיסקא ממשנתנו (והשמיטוה הסופרים, כדרכם לקצר את פיסקאות המשנה), ועליה הוסיפו את הבבא שלנו. וצ"ע.