תוספתא כפשוטה על גיטין ב:יב

154-55. ועוד שלשה הוסיפו, גררתו חיה, או ששטפו נהר, או שנפל עליו מפולת, נותנין עליו חומרי חיים וכו'. במשנתנו פ"ג מ"ד: אבל עיר שכבשוה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי חיים וכו'. ועליה הוסיפה התוספתא את הבבא שלנו. וכן בירושלמי שם (פ"ג ה"ד, מ"ה ע"א) הביאו את התוספתא כגירסת ד וכי"ו. וכן העתיקו את הירושלמי באו"ז ח"א סי' תשל"ה, ק"ג ע"א, ברא"ש פ"ג סי' ה', ברשב"א כ"ח ב', במאירי כ"ז ב', עמ' 109 (הוצ' שנייה, עמ' 114), בס' חוה לרבינו ירוחם נתיב כ"ד ח"ג, בנ"י כ"ח ב', עמ' ס"ד (בשם הרשב"א), וכגירסת התוספתא כאן. וכן פסק הר"מ בפ"ו מה' גירושין הכ"ט. אבל בכי"ע: או שנפלה עליו מפולת, או שגררתו חיה, או שנטלוהו ליסטין , ולא נזכר שם שטיפת הנהר. ובשלטה"ג פ"ג סי' ת"מ: לשון ריא"ז. וכן אם נפלה עליו מפולת, או שגררתו חיה, נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים, כמו שמבואר בתוספתא. ומזה שלא הזכיר "שטיפת נהר" מוכח שהיה לפניו גירסת כי"ע, וכן מוכח מסדר דבריו ("מפולת" ואח"כ "חיה"), אבל דלג על "נטלוהו ליסטין", עיין מ"ש להלן בסמוך. ולעצם העניין הכניס בטור אה"ע סי' קמ"א בתוך הללו שנותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים גם "עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת", ואין לו מקור אחר אלא הירושלמי כאן פ"ג ה"ד, מ"ה ע"א: אבל כרקום של מלכות אחרת כלסטים הן , עיין בב"י במקומו. וכן פסק בשו"ע סוף סי' קמ"א. ולפי פירוש הטור בירושלמי אף נטלוהו ליסטים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים, כגירסת התוספתא בכי"ע. ברם מתוך דברי שאר הראשונים הנ"ל (חוץ מן האו"ז) משמע שפירשו להפך, ושחילוק הירושלמי עונה על הסיפא, ודווקא בכבשוה כרקום של אותה מלכות נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים, אבל בכרקום של מלכות אחרת כליסטים הם. והרשב"א, והרא"ש לא בארו מה דינן של ליסטים, ולכאורה פירושו (ע"פ המקבילה בכתובות פ"ב, עיין להלן) שבכרקום של מלכות אחרת אפילו כבשוה, האנשים בחזקת חיים, ודינם כליסטים שבאין לשלול ולבוז, ואין להם פנאי להרוג אם אין מתנגדים להם. אבל במאירי כ"ז סע"ב, עמ' 110 (הוצ' שנייה, עמ' 115): ולעניין משנתנו, בתלמוד המערב חלקו בה וכו', שבכרכום של מלכות אחרת שהם כליסטים, אין נותנין עליו חומרי חיים כלל וכו', והדברים נראין. וכן בס' חוה לר"י הנ"ל: אבל כרקום של מלכות אחרת דינם כלסטים, ואם כבשוה בחזקת מתים הם. ולפ"ז נטלוהו ליסטין כדי להורגו, דינו כיוצא ליהרג בב"ד של גוים, ומשיאין את אשתו לשיטת רב יוסף בבבלי כ"ח ב'. והדברים תמוהים מאד, עיין בקרבן נתנאל על הרא"ש הנ"ל, אות ג'. ולא עוד אלא שאף בכרקום ביתר לא התירו את נשותיהם בלי עדות, וכמו שאמרו באבות דר"ן פל"ח, הוצ' שכטר, נ"ז סע"ב: אלא אלמנות ולא אלמנות, שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא, כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. 54 וברור שדין כרכום ביתר ככרכום של מלכות אחרת, וכרכום של אותה מלכות הוא בעיר שמרדה במלך, אבל לא במלכות, ופעמים וחס עליה, משום שאנשי מדינתו הם. ועיין מ"ש לעיל ח"ה (כתובות), עמ' 178 ואילך. ברם פירוש הראשונים ז"ל קשה מאד, וכבר ראו בק"ע ובפ"מ כאן שהחילוק בין כרקום של אותה מלכות לבין כרקום של מלכות אחרת אינו שייך למשנתנו כאן כלל אלא בא באשגרה מן הירושלמי בכתובות פ"ב ה"י, כ"ו ע"ד, ודווקא בשבויה נתנו חילוק זה, עיין בשי"ק כאן, ד"ה ובלבד. וברור שכן הבין באו"ז ח"א סי' תשל"ה הנ"ל, שהביא את הירושלמי ודלג על החילוק הנ"ל בעניין שלנו, עיי"ש. וכנראה ששאר הראשונים דימו את העניין שלנו לעניין שבויה, וכל מה שאמרו בכתובות שייך גם לעניין שלנו. וכן הבין בשדה יהושע כאן למשנתנו (פ' ע"ג) שנתן חילוק זה, והוסיף: וכן כתב הרמב"ם ז"ל, ובוודאי כיוון לר"מ פי"ח מה' איסורי ביאה הכ"ט, עיי"ש. ואיך שיהיה ברור שגירסת כי"ע משובשת, ואין לה על מה לסמוך. ובדרך השערה נראה שכתב הסופר באשגרה מלהלן ע"ז פ"ו (כי"ע פ"ה) ה"ה: שטפה נהר או שנטלוה ליסטין. 55 ועיין גם תו"כ קדושים פ"ד ה"ח, פ"ט ע"א, ובבלי סנהדרין ע"ג א'. והואיל וראה ברישא: " שלשה הוסיפו עליהם", מחק בטעות "או ששטפו נהר" (במקום למחוק "או שנטלוהו ליסטין").

257. עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה וכו'. כל הברייתא לעיל תרומות פ"י ה"ח, עמ' 161, יבמות פ"ט סה"ב, עמ' 28, עיין מ"ש שם במקומם. ועיין מ"ש לעיל פ"א ה"ה, שו' 36–38.