תוספתא כפשוטה על גיטין ב:ז

135-36. גט אשה שכתבו שלא לשמה, פסול, שנ' וכתב לה, לשמה. ספרי כי תצא פי' רס"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 288, ירושלמי פ"ב ה"ה, מ"ד סע"ב, בבלי כ' א' (ובמקבילות שצוינו בגליון שם) ובכ"מ. ועיין מ"ש להלן שו' 50–51.

236-38. שיחרור עבד שכתבו שלא לשמו פסול, שנ' או חופשה לא ניתן לה, ולהלן הוא או' וכתב לה וכו'. ירוש' סוטה פ"ב ה"ב, י"ח ע"א, בבלי כאן ט' ב'. וגזירה שוה זו גם בתו"כ קדושים פ"ה ה"ג, פ"ט ע"ג, מכילתא דרשב"י משפטים כ"א, כ"ז, הוצ' אפשטין־מלמד, עמ' 177, ירושלמי קידושין רה"ב, נ"ט ע"א. ועיין ר"מ פ"ו מה' עבדים ה"ו, ובכ"מ שם ציין לתוספתא כאן.

339-40. מגלת סוטה שכתבה שלא לשמה, פסולה, שנ' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, שיהיו כל מעשיה וכו'. עיין במשנת סוטה פ"ג מ"ג ומ"ש לעיל סוטה פ"ב ה"ג. ובכתיבת המגילה אם צריכה לשמה נחלקו תנאים בספרי נשא פי' י"ז, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 21 ובמקבילות שבבבלי עירובין י"ג א' וסוטה כ' ב'. ואמרו בבבלי שם שלא נחלקו אלא בכתיבה, אבל במחיקה כולם מודים שצריכה להיות לשמה. ועיין בבלי סוטה י"ח א', ושם השאלה היא אם בעינן מחיקה לה לבדה בכוס אחד, או שלא איכפת לנו אם מחק לתוך אותו כוס מגילה של סוטה אחרת, עיין לשון רש"י במקומו וכמו שבאר בקרן אורה שם. אבל מעולם לא נסתפקו אם צריך מחיקה לשמה. ובירושלמי סוטה פ"ב ה"ב, י"ח ע"א: ג' דברים צריכין שיהו לשמה וכו' ועשה לה . ולא נתבאר, אם הכוונה לכל מעשיה , כמפורש בתוספתא כאן (עיי"ש בפ"מ שציין לתוספתא כאן), או למחיקה גרידא. ומסתבר שהכוונה לכל מעשיה.

440-42. כתב סופר לשמה, וחתמו עדים לשמה, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו [לו, ונתנו] לה, פסול, עד שיאמר וכו'. כ"ה (ונתנוהו לו, ונתנו לה) פסול בכי"ע. ובכי"ו ובד יש כאן השמטה ע"י הדומות. וכגירסת כי"ע מעתיק גם הרשב"א ע"ב א', בשם התוספתא. וכ"ה בברייתא שבבלי ע"ב א'. וכן מוכח מן הסיפא להלן. ועיין בירושלמי תרומות פ"א ה"א, מ' ע"ב, וכאן פ"ז ה"א, מ"ח ע"ג. 34 והגירסא בירושלמי צריכה תיקון ע"פ הרשב"א שצויין בפנים. וממקום הברייתא כאן משמע קצת כדעת התוספות כ"ב ב', ד"ה והא, שכל שאינו כותב בציווי הבעל אין כאן לשמה. וכן היא שיטת כמה מן הראשונים.