תוספתא כפשוטה על גיטין ב:ט

145-47. לוה ממנו אלף דינרין בשטר ופרע לו, ומבקש ללות ממנו שנייה, לא יחזיר לו שטר הראשון, מפני שמוריע בה הלקוחות. בירושלמי ב"מ פ"א ה"ז, ח' ע"א: שטר שלוה בו ופרעו, לא יחזור ויגבה בו, מפני מירע כוחן של לקוחות. ר' יסה בשם ר' יוחנן ואפילו לבו ביום וכו' ר' חגיי בעא קומי ר' יסא הוא הזמן והן העדים והוא המלוה מהו מפני מרע כוחן של לקוחות? אמר ליה בשלא נשתעבדו נכסי', ויש אומרים בשלא חתמו העדים על אותה המלוה. ופירושו של ר' יוחנן בברייתא שלפנינו מוכרה, שאם מטעם שטר מוקדם אתינן עלה, מאי שיאטה של הברייתא לכאן? וברור, שהברייתא שלנו סמוכה למשנתנו פ"ג מ"ב: שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות ומקום הזמן וכו', ר' אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים, שנא' וכתב לה לשמה. ועיין להלן בסמוך. ופירשו הר"י (תוספות כ"ו א', ד"ה ר"א), הרמב"ן, הרשב"א ועוד כמה מן הראשונים (וכן מוכח מסדר המשנה) שר' אלעזר מכשיר בשטרות אפילו בתורף. וברמב"ן כ"ו א': ואפילו בתורף 46 וכן משמע מדברי הגאון שהביא בעל העיטור בסוף מאמר זמן, הוצ' רמא"י. ט' ע"ג, עיין בהערות שם, אבל עיין מ"ש בתיקון סופרים שהעיר על דברי בעל העיטור ריש מאמר ו', הוצ' רמא"י כ"ד ע"ג. חוץ ממקום הזמן, משום מוקדמין. ואם לוה באותו יום אפילו בזמן לא גזר. והברייתא מלמדת שלא יחזיר לו שטר הראשון וילוה בו שוב, ואפילו בעדי מסירה. ודווקא בטופס ותורף של הסופר מכשיר ר' אלעזר בעדי מסירה, ואפילו לגבות ממשועבדים, אבל בשטר שכבר חתומים בו עדים פוסל אפילו בעדי מסירה. וכן הפירוש בירושלמי ב"מ הנ"ל " בשלא נשתעבדו נכסים", כלומר, שאין בשטר הראשון עדי חתימה, ובאמת היה כשר לחזור ללוות בו, 47 עיין בשיטת הר"י שהביא במרדכי כתובות פ"ט סי' רי"ח ובהגהות אשרי שם סי' ז'. ועיין בש"ך חו"מ סוף סי' מ"ה, בקצה"ח ובנתיבות שם, ומ"ש בכנה"ג שם. אלא שהפסול הוא משום שהשאיר את השטר ביד המלוה, וכבר נמחל שעבודו, והרי לא נשתעבדו הנכסים בעדי מסירה אחרים. 48 ואוקימתא זו מדייקת מלשון הברייתא "לא יחזור ויגבה בו". כלומר אם השאירו ביד המלוה, או החזירו לו, לא יגבה בו בערי מסירה הראשונים. ולא אמרו כאן "לא יחזור וילוה בו" (כלשון ר' יוחנן בבבלי ובירושלמי כתובות פי"ג, עיין להלן), משום שבאמת כשר לחזור וללוות בו בעדי מסירה, אלא שלא עשה כן, ולא נשתעבדו הנכסים מחדש, ומשום כך לא יגבה בו. ולפי יש אומרים "לא יחזור ויגבה בו" פירושו שהוא פסול לגמרי ואינו נגבה, ולפיכך העמידוהו בחתום בעדים, שהעידו על המלוה הראשון, וכבר נמחל שעבודו, ושוב אינם מועילים עדי מסירה. "ויש אומרים בשלא חתמו העדים על אותה מלוה", כלומר, שמדברים בשטר שיש בו עדי חתימה, והוא פסול לר"א אפילו בעדי מסירה, משום שהוא כמזוייף מתוכו, עיין בש"ך חו"מ סוף סי' מ"ח. ולא נחתה התוספתא כאן לעניין מוקדם כלל, ואפילו היה כתוב בשטר חודש, או שנה (עיין ריטב"א כתובות פ"ה סע"א), או שחזר ולוה בו ביום, פסול בשיש בו עדי חתימה, אפילו לר' אלעזר, משום שכבר נמחל שעבודו, והעדים לא חתמו על אותה הלואה, וכמו שכתבנו לעיל בשם הירושלמי, ואפילו בעדי מסירה אינו מועיל. ועיין בבלי כאן כ"ו ב', כתובות פ"ה א', ב"מ י"ז א'. ונראה שדברי ר' יוחנן מכללא איתמר, שפירש כן את הברייתא שלנו, כפי שמוכח בירושלמי ב"מ הנ"ל. וכן גם בירושלמי כתובות ספ"ט, ל"ג ע"ג: לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שטר שלווה בו ופרעו, אל ילוה באותו היום, ואף הוא מכללא. ועיין בבלי ב"ב ל"ב ב', ובמאירי שם, עמ' 183. ואשר לגירסא "שמוריע בה", כ"ה גם בד. ובכי"ע: כוח, ועיין מ"ש להלן, שו' 48–49.