תוספתא כפשוטה על גיטין ג:יא

169-70. העריסין, והחבורות, והאפטרופין, אין בהן משום סיקריקון. וכ"ה בד. ובכי"ע: האריסין, והחכורות, 76 לא הגהתי "והחכורות" ע"פ כי"ע, הרשב"א והירושלמי, משום שאף במשנת בכורים פ"א מ"ב, בהוצ' לו: והחבורות , וכן שם בכ"י קויפמן הכי"ף של "והחכורות" מתוקנת. ובספרי כי תבוא פיס' רצ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 317, ברוב הנוסחאות: ולחבורות , עיי"ש בשנו"ס. ועיין מ"ש ברבעון לשוננו חל"ב, תשכ"ח, עמ' 91, ואינו עניין לכאן. והמטלטלין , אין בהן משום סיקריקון. וכן מעתיק הרשב"א נ"ה ב' בשם התוספתא: האריסות, והחכירות, והמטלטלין , אין בהן משום סיקריקון. וגירסא זו תמוהה, ומה להם למטלטלין עם אריסין וחכורות, ובמקורות רגילה הקבוצה "השותפין והאריסין והאפוטרופין". אבל לא מצאנו מטלטלים אתם. ובירושלמי פ"ה ה"ז, מ"ז ע"ב: המטלטלין אין בהן משום סיקריקון. תני חכירי בתי אבות אין בהן משו' סיקריקון וכו', ונראה שיש לפנינו השמטה, וצ"ל בד ובכי"ו: משום סיקריקון [והמטלטלין אין בהן משום סיקריקון]. ובכי"ע צ"ל: והחכורות [והאפטרופין אין בהן משום סיקריקון] והמטלטלין אין בהן משום סיקריקון. ולפנינו שתי ברייתות נפרדות, וכמו שהוא בירושלמי. ואשר לפירושה, הכוונה שאם האנס מסר את השדה לאריס, או לחכור, או לאפטרופוס, אין הבעלים מוציאים מהם, שהרי אם יטרוף מהם יבוא האנס ויוציא ממנו, כפירוש השני שבירושלמי הנ"ל, עיי"ש עוד פירוש. והקבוצה הזאת אינה דומה ללקוחות, שמן הלקוחות קבל האנס דמי השדה, ולא איכפת לו אם הבעלים הקודמים יוציאו מידי הלקוחות, אבל באריס וכו' אם יוציאו מהם הבעלים הרי הוא מפסיד את הפירות שמכניס לו האריס, ודמי החכירות ואת ההכנסה שמכניס לו האפיטרופוס. ואשר למטלטלים, פירש במאירי נ"ה ב', עמ' 229 (הוצ' שנייה עמ' 239): המטלטלין אין בהם דין סיקריקון, כלומר שמטלטלין אדם גומר ומקנה באונס פורתא, ובחי' הר"ן שם: ואמרו עוד בירושלמי המטלטלין אין בהם משום סקריקון. ונ"ל דהינו טעמא משום דמייאשי מנייהו מיד(ייהו), וקננהו לוקח ביאוש ובשינוי רשות, אבל קרקע אינה נגזלת. 77 בירושלמי כלאים פ"ז ה"ה, ל"א ע"א, ערלה פ"א ה"ב, ס"א ע"א: אעפ"י שאין קרקע נגזל, יש ייאוש לקרקע. ועיין בתוספות ב"ב מ"ד א', ד"ה דוקא. אבל בקרקע אין אדם מתייאש בנקל, שהרי אין הגזלן יכול להסתירה, או לכלותה.

270-72. היורד לשם חוב, לשם אנפרות, אין בהן משום סיקריקון. אנפרות עצמה ממתנת לבעלים כל שנים עשר חודש. וכ"ה בד. וכע"ז גם בכי"ע ובירושלמי פ"ה ה"ז, מ"ז ע"ב. ובפירוש המלה אנפרות כבר פירשו המלונות שהכוונה למלת ἀναφορά, והוא מס ידוע. ור"א גולאק בס' היובל לכבוד מגנס, עמ' 97 ואילך, הביא את כל המקורות שלנו המזכירים מס זה, והסיק שהוא מס vectigal שהיו משלמים אותו אריסי עולם בקרקעות של המלכות, וגם אריסי עולם של קרקעות יחידים, עיי"ש עמ' 99 ואילך. ולעיל שם, עמ' 99, כתב: "קושי מיוחד יש כאן בצורת המלה אנפרות שלא מצינו לה שם יוני דומה בין מסי הרומאים". ברם הליקסיקונים של ימי הבינים מביאים: 78 Corpus Gloss. Latin של Goetz ח"ב, עמ' 145, שורה 8. ἀναφορά, ἐνοίκιον, Pensio, ולפי זה נזכר המס בשם אנפורא במשמעות vectigal, דמי שכירות, או דמי חכירה. במס זה היו ממתינים זמן ידוע עד שבאו לגבות מן הנכסים, עיין מ"ש ר"א גולאק שם, עמ' 100. ולפ"ז היורד משום חוב, או משום אנפרות, אין בו דין סיקריקון, ובפרט באנפרות, שבין כך ובין כך ממתינים לו לבעלים י"ב חודש, ואין מוכרין את השדה. ו"אין בהן משום סיקריקון" כאן הוא כמו בכל הבבות שלנו לעיל שאין דין סיקריקון נוהג בו כלל. אבל בבבלי נ"ח ב': ת"ר הבא מחמת חוב, ומחמת אנפרות, אין בו משום סיקריקון. ואנפרות עצמה צריכה שתשהא שנים עשר חודש. ושאלו שם: והאמרת אין בה משום סיקריקון (ופירש"י: ושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו, דאילו אנפרות הדרא בלא דמי ולעולם). ה"ק סיקריקון עצמה צריכה שתשהה י"ב חודש. ועיין באוה"ג סוף עמ' 123 ואילך. והכל הוא לפי מסורת הבבלי וגירסתו בברייתא זו, אבל בתוספתא ובירושלמי הדברים ברורים, וכמו שכתבנו לעיל בסמוך, סד"ה היורד. ועיין במה"פ, ד"ה אנפרות, ובשי"ק, ד"ה חכירי, ואין להשוות כאן כלל את שיטת הבבלי והירושלמי, ולפנינו שתי מסורות בברייתא זו.

372-73. ר' שמעון בן לעזר או' הלוקח מן האשה בכתובתה, וחזר ולקח מן האיש, מקחו קיים. מן האיש, וחזר ולקח מן האשה, מקחו בטל. כ"ה בד. וכע"ז גם בכי"ע, בליקוטין 79 עיין לעיל פ"א, הערה 5. ובבבלי נ"ח ב' ובמשנתנו פ"ה מ"ו. ובכי"ו בטעות: הלוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו קיים. מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו בטל. ועיין לעיל ה"י, שו' 62–63, ד"ה הלוקח, ומש"ש. 80 וכאן הגהנו, משום שגירסת ד, כי"ע וליקוטין מתנגדת לגירסת כי"ו, שאינה מסתברת כלל. ומה שאמר כאן "בכתובתה" כ"ה גם בבבלי נ"ח ב' בכי"י (עיין בדק"ס של רמ"ש פלדבלום), והוא ע"פ פירוש הבבלי בב"ב מ"ט סע"ב: לא נצרכה אלא באותן ג' שדות, אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה וכו', עיי"ש. והפירוש כאן שלקח מן האשה שדה שכתב לה, או שייחד לה בעלה בכתובתה.

474. אם עשתה לו אשה אחריות בכתובתה, מקחו קיים. וכ"ה בד, בכי"ע ובליקוטין הנ"ל. ובבבלי כאן הנ"ל: מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שתכתוב לו אחריות. ופירשו לפי שיטת רב שם: מאי אחריות שטר, כלומר שלקח ממנה בשטר, ולא שהסכימה למכירת בעלה, ואמרה לו לך חזק וקני.