תוספתא כפשוטה על גיטין ג:יב

174-75. הפעוטות מקחן מקח, וממכרן ממכר, במטלטלין, אבל לא בקרקעות. וכ"ה בכי"ע ובמשנתנו פ"ה מ"ז ובהבאות בבבלי (ס"ה א', כתובות ע' א', ב"ב קנ"ה ב'). ובד: הפעוטות מקחו מקח וממכרו ממכר וכו'. ובמשנתנו כאן, הוצ' לו: הפיוטות , 81 בכ"י קויפמן היתה, כנראה, הגירסא: הפייוטות, ותוקן: הפעוטות. ובירושלמי עירובין פ"ז ה"ו, כ"ד ע"ג: ירדו לה בשיטת הפייוטות , דתנינן הפייוטות מקחו מקח וכו', ובמקבילה במע"ש פ"ד ה"ד, נ"ה ע"א: בשיטת אפיוטות , דתנינן אפיוטות וכו'. וכאן הוסיפו על משנתנו: אבל לא בקרקעות. והנה השם "פעוטות", פייוטות", "אפיוטות", לא נזכר בשום מקור אחר חוץ ממשנתנו כאן, בהבאות של משנתנו, ובתוספתא להלן בסמוך שמבארת את משנתנו. מוצא המלה אינו ידוע משפות שמיות. יתר על כן בכל מקום שנזכרו פטורי הקטן וכדומה, לא נתנו בו שיעור, וכל שהוא פחות מבן י"ג קטן הוא, ובמקום שמעשיו מעשים (עדיות, נדרים, זכייה, חינוך) נתנו שיעור לשנותיו של קטן, או להתפתחותו. 82 עיין, לדוגמא, ס"ז שלח ט"ו, ל"ח, עמ' 288, ובמקבילות. ועיין ירושלמי מע"ש פ"ד ה"ד, נ"ה ע"א, ובמקבילות, בבלי כאן ס"ד ב'. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל נ"ט דע"א. אבל כאן סתמה משנתנו ואמרה "פעוטות", ולא יותר. ומדברי ר"ש בן גמליאל להלן בסמוך מוכח שעצם המלה פעוטות (פיוטות, הפיוטות) כוללת את הגיל. לפיכך נראה שאין "הפיוטות" (כגירסת הירושלמי בעירובין) אלא επτέτεις, 83 אין צורך בשום הגהה. שכן דרכה של טי"ת להבלע, עיין מ"ש במחברתי ספרי זוטא, עמ' 139, הערה 12. בני שבע. 84 מלה יונית זו מצויה מאר במשך כל הדורות, עיין מ"ש במחברתי הנ"ל, עמ' 138, הערה 9. הקדמונים חילקו את שנות האדם לעונות של שבע, שבע שנים. פילון מאלכסנדריה מוסר (על בריאת העולם פל"ו סי' 105) בשם הרופא היפוקרטיס: בטבע האדם שבע עונות שקוראים להם גילים: ילד קטן (παιδίον), ילד (παῖς) וכו'. ילד קטן הוא עד בן שבע שנים וכו'. ובירושלמי פ"ה ה"ח, מ"ז ע"ב: אפיוטות פרייא. ובמוסף הערוך לר' בנימין מוספיא: " פדיא . ירו' פ' הנזיקין. פעוטות פידיא, פי' בל"י בנים ונערים קטנים", בעה"ש פתר את לשון יוון παῖδες. וקרויס במלונו למלים שאולות מלשון יון ורומי ח"א, עמ' 285, שער שגם המלה "פעוטות" פירושה παῖδες. 85 בח"ב הגיה קרויס את המלה פעוטות, וכתב שמשמעותה ἀπαίδεντος, עיי"ש עמ' 474, ועמ' 422. ברם אין ספק שר' בנימין מוספיא כיוון לא למלה זו, אלא ל־παιδία, ילדים קטנים. 86 במחברתי ספרי זוטא, עמ' 137, הערה 4, הבאתי חומר מרובה שממנו יוצא שבלשון העממית בטאו πεδία, ככתיב שבירושלמי. ילדים קטנים (παιδία) הם עד גיל שבע (ועד בכלל), כלומר, הפיוטות (επτέτεις), כעדותו של פילון הנ"ל. לפנינו מונח פילוסופי ומשפטי שהיה רגיל בעולם העתיק. ובמשפט הרומאי המאוחר אנו מוצאים את החלוקה הנ"ל בגיל האדם כהגדרה של תודעת הקטנים 87 עיין במלונות למונחים במשפט הרומאי של G. Seckel ושל A. Berger ערך infans, ומ"ש ידידי המנוח פרופ' בעז כהן בספרו Jewish and Roman Law כרך ב', החלק העברי, עמ' 1–2. ועיין לעיל שם ח"א, עמ' 237. ילד עד מלאת לו שבע שנים הוא infans, παιδίον. הירושלמי מפרש לנו שהפיוטות (בני שבע) הם בגיל שש שנכנסו לשנתן השביעית (וכמובן מכאן ואילך) שעדיין הם παιδία. 88 הקדמונים ראו את המעבר מזעירות לקטנות בגיל שבע, משום שבאותו פרק יש להם כל השינים, עיין מ"ש פילון הנ"ל (בפנים) ובסכוליאון של אריסטופניס, צפרדעים 418. פשיטא שאין כאן דיוק מתימטי. היהודים ראו בו טעם אחר, עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 215, ד"ה עד שיהיו. ובבבלי כאן נ"ט א': ועד כמה וכו', כבר שית, כבר שב. רב כהנא אמר כבר שב כבר תמני. 89 עיין מ"ש בתס"ר הנ"ל שם. במתניתא תני כבר תשע כבר עשר. ולא פליגי, כל חד וחד לפי חורפיה. ועיין בירושלמי ה"ט, מ"ז ע"ג, ובמקבילות, ומ"ש להלן בסמוך בדברי רשב"ג.

275-76. רבן שמעון בן גמליאל או' לא אמרו פעוטות אלא בהווה. וכ"ה בד. ובכי"ע: פאוטות אלא בהווא. וכתב בח"ד: "אבל דברי רשב"ג לא מצאתים בשום מקום, ולא ידענא פירושו. ואפשר לומר דאמרו פעוטות בהווה, אבל הוא הדין נמי דאפילו עד שלא הגיעו לעונת הפעוטות מקחן מקח, ואע"ג דאינו בן דעת כלל, משום כדי חייו סבר דתקינו הכי". והפירוש קשה, וכיצד אפשר לומר שאפילו ילד בן שלש מקחו מקח וממכרו ממכר. 90 ואפילו אם נותנים לו אגוז ונוטלו, צרור ומשליכו. ולא עוד אלא שבתוספתא ובירושלמי לא דברו כלל (לפי פירוש המפרשים) על גיל הפעוטות, ועונת הפעוטות מאן דכר שמיה. אבל לפי פירושנו לעיל שהפיוטות פירושו בני שבע, דברי רבן שמעון בן גמליאל מובנים יפה, וכוונתו "בני שבע" לאו דווקא, אלא כל אחד לפי חורפיה, וכמו שאמרו בבבלי הנ"ל, ולא אמרו פעוטות אלא בהווה, מפני שזהו הגיל המקובל בעולם העתיק (כפי שהראינו לעיל) המסמן את המעבר מזעירות לקטנות. עיין מ"ש לעיל. ועיין בירושלמי כאן ה"ט, מ"ז ע"ג (ובמקבילות במע"ש ובעירובין), בשם רבנין דקיסרין.