תוספתא כפשוטה על גיטין ג:יד

179-80. מספידין וקוברין מיתי גוים, מפני דרכי שלום. בכי"ע: מספידין מתי גוים, ומנחמין אבילי גוים, וקוברין מיתי גוים וכו'. וכ"ה בליקוטין הנ"ל. וההלכה שמספידין מיתי גוים חסרה בירושלמי ובבבלי הנ"ל, והביאוה הרשב"א, הריטב"א ונ"י ס"א א', הרא"ש והר"ן ספ"ה. ובתוה"א להרמב"ן הנ"ל חסרה המלה "מספידין", אבל נראה שקיצר. והסדר שלנו נוח יותר, והכוונה שמתעסקין וקוברין, עיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשס"ג ומ"ש להלן. ובמס' שמחות פ"א ה"ט (הוצ' זלוטניק): הגוים והעבדים אין מתעסקין עמהן לכל דבר. אבל קורין עמהן הוי ארי, הוי גבור. ר' יהודה אומר הוי עד נאמן, אוכל בעמלו. אמרו לו אם כן מה הנחת לכשירין. אמר להם אם היה כשר, מפני מה אין קורין עליו. ועיין בהוצ' היגר, עמ' 100, ובשנו"ס שם. ועיין בבלי ברכות ט"ז ב' (ושם לא נזכר הספד אצל גוי). ועיין מ"ש בספרי יוונית ויוונות בא"י היונית, עמ' 58. ובברייתא שבבבלי ס"א א' הנ"ל: וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל. ופירש"י: לא בקברי ישראל, אלא מתעסקין בהן, אם מצאום הרוגים עם ישראל. ודייק הרשב"א מלשונו שדווקא אם מצאם הרוגים עם ישראל מתעסקים בהם, אבל כשהם לבדם אין מתעסקין בהן, מפני שיכול למצוא אמתלא ולאמר אינני רוצה להזדהם. והשיג עליו הרשב"א מן הירושלמי הנ"ל ומן התוספתא שלא נזכר בה "עם ישראל", ופירש עם מתי ישראל כלומר, כשם שמתעסק עם מתי ישראל כך מתעסק עם מתי גוים. וממנו בריטב"א בר"ן ובנ"י הנ"ל. וכבר ראינו שבמס' שמחות פ"א מפורש שאין מתעסקין עם גוי. וכנראה ששם שנו את הדין, וכאן ההלכה היא מפני דרכי שלום. וביחס להספד מוכח שם שלר' יהודה אם היה כשר מספידין אותו, ולאו דווקא משום דרכי שלום. ובכל בו ה' אבל פ"ב סי' קי"ד: קוברין מתי גוים ומנחמין אבליהן 94 נקט לשון הר"מ בפי"ד מה' אבל הי"ב. ובברייתא שבבבלי לא נזכר ניחום אבלים. והר"מ פסק ע"פ הירושלמי והתוספתא בסוף פירקין, עיי"ש. ומבקרין חוליהן משום דרכי שלום וכו', ואפילו מת גוי חייב ללוותו ד' אמות. ובב"י בטיו"ד סי' שס"ז כתב עליו: דלא עלה על הדעת שיהיה חייב ללוות מת גוי, אם לא מפני דרכי שלום. ומיהו אפשר לאוקמי בנכרי חסיד וכו'. ובאמת בה"ג סוף ה' כיסוי הדם, ד"ו קל"ו ע"ג: והילכת' מלוין עם מתי גוים ושואלין בשלום גוים, מפני דרכי שלום. ועיין גם בה"ג ד"ב שם, עמ' 572 (ושם חסרה המלה "והלכתא"). ובבבלי ובירושלמי הנ"ל שנו ג"כ שמבקרין חולי גוים עם חולי (בירושלמי: וחולי) ישראל.

280. מנחמין אבילי גוים, מפני דרכי שלום. עיין גירסת כי"ע וליקוטין הנ"ל לעיל, שו' 79–80, ד"ה מספידין. ובירושלמי הנ"ל: מנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל ועיין מ"ש לעיל הערה 94. וכן מצינו באגדה (רות רבה פ"ב, ח') שר' מאיר בא לנחם את אבינימוס הגרדי כשמתה אמו וכשמת אביו. ומפני דרכי שלום לא נמנעו לנחם גם את המינים, עיין ב"ר פי"ד, ז', הוצ' תיאודור, עמ' 131. ועיין ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב, כ"ח ע"ב. ועיין בשו"ת הר"מ הוצ' רא"ח פריימן סי' שע"א, עמ' 340.