תוספתא כפשוטה על גיטין ד:א

11-2. פ"ד 1 וכן היה מניין הפרקים לפני הרשב"א, עיין בשו"ת שלו ח"א סי' אלף רמ"ד. ועיין גם להלן פ"ה, הערה 1, פ"ו, הערה 1, (פ"ו בכי"ע) התקבל לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, הולך, הוליך לה, התקבל לה, וזכי לה, אם רצה לחזור לא יחזור. בד: האשה שאמרה התקבל לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, הילך , הוליך לה וכו'. וכן כנראה היה הסדר גם בכי"פ. ובכי"ע הסדר הפוך, וגורס בסיפא: התקבל לי גיטי, ואשתו אמרה התקבל לי גיטי, הולך , ותנו לה, התקבל לה, וזכי לה, אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר'. וגירסא זו מתאימה לבבלי ס"ג א', אלא שם חסר "דברי רבי", ואמרו שם: ואיבעית אימא וכו', מאן ת"ק רבי. ובירושלמי ובתוספתא לא הבדילו בין "הולך" ו"הילך", וכנראה שהסיבה היא במבטא שבא"י, ועיין בפי' הר"א ב"ע לשמות ב', ט', ומ"ש בשם הגאון (רב סעדיה) שם. ועיין בראשית מ"ז, כ"ג, ובתו"ש שם, הערה ס"ד. ועיין בבלי ס"ב ב' ובתוספ' שם, ד"ה דילמא. ועיין מ"ש להלן. ומן התוספתא מוכח שאף לפניה היה פרק התקבל אחרי פרק הניזקין, כמו שהוא בירושלמי, עיין בתוספות ס"ב ב', ד"ה האומר, ע"ב א', ד"ה ומשום. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 997. ואף במאירי הסדר הוא מי שאחזו, ואח"כ התקבל. ועיין במלא"ש למשנתנו.

22-4. הבא לי גיטי, ואשתך אמרה הבא לי גיטי, הילך, הולך לה, ותן לה, התקבל לה, וזכי לה, אם רצה לחזור יחזור, דברי ר'. וכ"ה בד. ובזה אין מחלוקת, שהרי הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבלה. ובכי"ע נשנית הלכה זו ברישא בסתמא בלי הזכרת שם "רבי". ועיין מ"ש להלן, שורה 6–7, סד"ה רבי אומ'.

34-6. רבן שמעון בן גמליאל אומ', הולך לה, ותן לה, אם רצה לחזור יחזור. התקבל לה, וזכי לה, אם רצה לחזור לא יחזור. ובהכרח שרשב"ג חולק על הרישא, שהרי בסיפא לא עשתה האשה שליח לקבלה, ואין חולק עליה (עיין מ"ש לעיל), כפירוש בעל מנ"ב. ופירוש בעל פני יהושע ס"ג א', ד"ה מאי לאו, בתוספתא כאן קשה מאד. ועיין מ"ש להלן שורה 7–9, ד"ה ובכי"ע. וכבר כתבנו לעיל שבכי"ע גרס בדברי רבי כגירסת ד ברישא וכברייתא שבבבלי אלא שכאן גרס: ר' נתן 2 עיין מ"ש להלן בפנים, ד"ה ובחידושי הרמב"ן. אומ', הולך, ותן , לה אם רצה להחזיר יחזיר וכו'. וכן בבבלי הנ"ל: ר' נתן אומר, הילך, ותן לה , רצה לחזור יחזור וכו'. ובירושלמי פ"ו ה"א, מ"ז ע"ד (מע"ש פ"ד ה"ז, נ"ה סע"א): אמרה הבא לי גיטי, והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי, הוליכו לה , ונתנו לה , זכה לה, התקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי רבי. 3 המפרשים הגיהו ע"פ התוספתא והבבלי הנ"ל: אמרה התקבל לי גיטי וכו'. וכן מסתבר. ר' נתן אומר, הוליכו לה, ונתנו לה, אם רצה להחזיר יחזיר. זכה לה, והתקבל לה, אם רצה להחזיר לא יחזיר. 4 כ"ה במע"ש. ולפנינו בגיטין השמטה ע"י הדומות. וכבר ראינו לעיל בסמוך שבכי"ע ובברייתא שבבבלי גרסו גם בדברי ר' נתן "הולך ותן לה", ואפשר לפרש שהוא דיבור אחד, אבל בתן לה לחוד סובר ר' נתן שתן כזכי דמי. אבל מלשון התוספתא כאן והירושלמי שאמרו בפירוש: הולך לה , ותן לה הרי ברור שלפנינו שני דיבורים, ואף תן אינו כזכי. וכן משמע מלשון המאירי ס"ג ב', עמ' 278 (הוצ' שנייה, עמ' 293) שהוכיח מן הירושלמי שנזכרו שם שני דיבורים. וכן בריטב"א ס"ג א': והא דאמרינן הולך ותן לה, הולך או תן לה קאמר וכו', ולר' נתן בין הולך בין תן לא הוי כזכי, ובירוש' גרסי' הכי, הולך לה תן לה, וכיון דאיתא בירוש' בהדיא, ובגמרא דילן איתמר סתם, כפירוש הירושלמי כן נקטי'. ועיין גם בר"ן פ"ו סי' תק"ד ובגליון שם. אבל אף לפי הגירסא שלפנינו מוכח כן שהרי נקט "לה" פעמיים, כפי שמשמע מן המאירי הנ"ל. ובחידושי הרמב"ן ס"ג ב': דודאי ר' נתן בתן נמי פליג, והולך, ותן לה קאמר, והכי מתניא בתוס' ובירושלמי. ונראה שצ"ל שם: והולך, [א]ו תן לה קאמר וכו'. ומדברי הרמב"ן משמע קצת שגרס גם בתוספתא "ר' נתן", כגי' כי"ע. אבל אין כאן הוכחה גמורה, ואפשר שכיון לבבלי, והביא ראיה לפירושו בבבלי בדברי ר' נתן. ובבבלי העמידו את מחלוקת ר' ור' נתן (רשב"ג שבכי"ו וד) בהולך כזכי, ולרבי הולך ותן כזכי, ולפיכך אינו יכול לחזור, ולר' נתן הולך לאו כזכי, ולפיכך יכול לחזור בלשונות הללו. אבל בירושלמי משמע שלרבי אינו יכול לחזור, משום שאפילו אם הבעל עושה אותו שליח להולכה (הולך לאו כזכי), הרי האשה עשתה אותו שליח לקבלה, 5 וההלכה דבעינן חזרה שליחות אצל הבעל שבבבלי ס"ג ב', כ"ד א', לא נזכרה כלל בירושלמי, עיין מה שכתבתי בספר מתיבות הוצ' רב"מ לוין, עמ' 54, הערה 3, ועיי"ש עמ' 55. הערה ה'. ור' נתן (או רשב"ג) סובר שאין אשה עושה שליח לקבל גיטה משליח בעלה, ולפיכך אם הבעל אמר הולך לה (והולך לאו כזכי) יכול לחזור בו. וכן אמרו בירושלמי (כאן ומע"ש הנ"ל): וקשיא על דרבי, הילך (במע"ש: הא לך) מן דיבורי, אם רצה להחזיר לא (כ"ה במע"ש) יחזיר? וקשיא על דר' נתן, הילך לדבורה (במע"ש: הא לך מדיבורא), אם רצה להחזיר יחזיר? רב הונא אמר נעשה שלוחו ושלוחה. 6 כלומר, אפילו אם עושה אותו שליח להולכה, הרי האשה עשתה אותו שליח לקבלה, וסובר רבי שהאשה עושה שליח לקבל גט משליח בעלה, כפירוש המפרשים. ור' נתן חולק. אסי אמר כל היכא דאמר שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת. 7 והוא חולק על רב הונא. ועיין בבלי ס"ג ב'. ואעפ"י שרב הונא בשם רב אמר לעיל שם בירושלמי שאין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שלוחי בעלה, אפשר שכאן שאני שהיא עשתה אותו שליח לקבלה לפני שעשה אותו הבעל שליח להולכה, עיין בבלי ס"ג ב'. ועיין שי"ק פ"ו סה"א, ד"ה אני, ובמה"פ שם. ועיין בשדה יהושע כאן צ"ז ע"א.

46-7. ר' אומ' בכולם לא יחזור, עד שיאמר אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך, ותן לה. וכ"ה ("הולך ותן לה") גם בד, בכי"ע ובכי"פ. ועיין גם בברייתא שבבבלי ובמשנתנו רפ"ו. ובירושלמי הנ"ל: אלא שתוליכו לו. ורבי מוסיף על דבריו לעיל שאם אמר אי איפשי אף "הולך ותן לה" אינו מועיל, 8 ואפילו לשיטת הירושלמי, אם הבעל אומר אי איפשי, אין האשה יכולה לעשות אותו שליח לקבלה. וכמו שאמרו בבבלי ס"ג א': איבעית אימא אי איפשי אתא לאשמעינן, ואיבעית אימא הא קמ"ל מאן ת"ק רבי. ושניהם אמת כמפורש ברישא. אבל אי אפשר למחוק ברישא "דברי רבי" (כמו שעשו בעל פני יהושע וח"ד), שהרי גם בירושלמי כאן ומע"ש הנ"ל הגירסא כן.