תוספתא כפשוטה על גיטין ד:ב

17-9. הבא לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, התקבל לי, ואשתך אמרה הבא לי גיטי, הילך, הולך, ותן לה, התקבל לה, וזכי לה, אם רצה לחזור יחזור. וכ"ה בד. ובכי"פ: 9 אלא ששם היה, כנראה, הסדר הפוך, מתחילה: התקבל לי וכו', ואח"כ הבא לי גיטי וכו'. [הבא לי גיטי, והיא] שאמרה התקבל לי גיטי, הילך, הולך לה, ותן לה, התקבל לה, וזכה לה, אם רצה לחזור יחזור. וכנראה שכאן יכול לחזור אפילו לשיטת הירושלמי, ואין השליח יכול להיעשות שליח לקבלה, שהרי אמר לבעל שהיא אמרה לו שיהא שליח להולכה. ואמרו בירושלמי פ"ו רה"א, מ"ז ע"ד: רב נחמן בר יעקב אמר אמרה הבא לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, אף על פי שהגיע לידה אינו גט, שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת, ואינה מתגרשת אלא מדעתה. וכן אמרו בבבלי ס"ב ב' (בשם רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב). והקשו שם (ס"ג א') מן הברייתא שלנו (ושם מסיים: משהגיע גט לידה מגורשת), ותירצו: קבלה אהולכה, והולכה אקבלה (כלומר, מה שאמר הבעל התקבל לה וכו' קאי על האשה שאמרה התקבל לי גיטי, ומה שאמר הבעל הולך ותן לה קאי על האשה שאמרה הבא לי גיטי, אלא שהשליח שינה בשניהם), ולפיכך כשבא הגט לידה מגורשת. ובכי"ע כאן: אם רצה להחזיר לא יחזיר. והוא שיבוש ברור, שהרי אם האשה אמרה הבא לי גיטי למה לא יחזיר, והרי האשה לא עשתה אותו שליח לקבלה. ועיין בפני יהושע ס"ג א', ד"ה מאי לאו, ופירושו קשה מאד, שהרי אפילו אם עשתה אותו שליח להולכה, אינו יכול הבעל לזכות לה גט, שאני אומר שמא חזרה בה, כמפורש בירושלמי רפ"ו, מ"ז ע"ד. ושיבוש זה גם בירושלמי פ"ו ה"א, מ"ז ע"ד: ר' זעירא בעי (כלומר, על דברי רב נחמן שהבאנו לעיל) עד כדון כשאמרה הבא לי, אמרה (כ"ה בגוף בי"ל. וצ"ל: אמ'=אמר) לו התקבל לי, אמרה התקבל לי, והוא אמ' לו הבא לי? אשכח תני על תרויהון הרי זה גט, ואם רצה להחזיר לא יחזיר. והוא שיבוש ברור, שאם רצה להחזיר לא יחזיר פשיטא שהוא גט, ובעל כרחינו אנו אומרים שצ"ל: ואם רצה להחזיר יחזיר, כמו שהגיהו בק"ע ובפ"מ, וכגירסת התוספתא בכי"ו, ד, וכי"פ. והברייתא שלנו חולקת על רב נחמן, כפירוש המפרשים בירושלמי.

29-10. שא לי גיטי, טול לי גיטי, יהא גיטי לי בידך, האומרת התקבל לי. וכ"ה בד. 10 ובמנ"ב המשיך את המלים "האומרת התקבל לי" למטה. וכן פירש בשדה יהושע לירושלמי כאן צ"ז סע"ב. וכבד תפס עליו בח"ד כאן במקומו. והנכון הוא בכי"ע: כאומרת התקבל לי. ואף בכי"פ: באומרת התקבל לי גיטי. וברור שצ"ל: כאומרת וכו'. וברישא גרס בכי"ע: שא לי גיטי, קח לי גיטי, יהא לי גיטי בידך. ובכי"פ: שָא לי גיטי, טול לי גיטי, יהא גיטי (בלי המלה "לי", עיין מ"ש להלן) בידך. ובמשנתנו פ"ו מ"א: רבן שמעון בן גמליאל אומר אף האומרת טול לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור. ובמאירי שם, עמ' 281 (הוצ' שנייה, עמ' 296): ובתוספתא הוסיפה בה שא לי גיטי וכו' דוקא בדאמרה לי. ובירושלמי פ"ו ה"א, מ"ז סע"ד: והוא שאמרה לו, היא טול לי, יהא לי בידך. והנכון הוא בעיטור 11 שלישות גט, ד"ו כ"ט סע"ג, הוצ' רמא"י ח"א, מ"ו ע"ד. בשם הירושלמי: אמר ר' חנינא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. 12 לפנינו בירושלמי בטעות: כרבן גמליאל. והוא שא לי, הוא טול לי, הוא יהא לי בידך. ובירושלמי נשתבש "שא לי" ל"שאמרה לו", עיין לעיל ספ"א, הערה 86. ולהלן שם בירושלמי הבדילו בין "יהא לי בידך" לבין "יהא בידך", עיי"ש ומ"ש בס' מתיבות לרב"מ לוין, עמ' 54 ואילך, ועיי"ש עמ' 55, הערה ה'. ועיין גם בבבלי ס"ג ב', ובראשונים שם ובדק"ס לרמ"ש פלדבלום לשורה 29. ולפ"ז גירסת כי"פ "יהא גיטי בידך" היא ט"ס, וצ"ל: לי בידך, כגירסת כי"ו, ד, כי"ע, ירושלמי ובבלי בהוצאות שלפנינו (עיין להלן). ועיין בבאור הגר"א אה"ע סי' קמ"א סעיף א', אות ג'. ועיין מ"ש להלן שורה 20–21, ד"ה הרי זה גיטיך. ובבבלי ס"ג סע"ב: תנו רבנן, טול לי, ושא לי , ויהא לי בידך, כולן לשון קבלה הן. ובגליון שם העירו על גירסת הרי"ף והרא"ש שחסר שם "ושא לי". ובעיטור: 13 הנ"ל (לעיל, הערה 11). ת"ר טול לי, יהא לי בידך, כולן לשון קבלה הן, ובנוסחא דילן שא לי. 14 וכ"ה מעתיק להלן שם מ"ז ע"א. וכ"ה מעתיק להלן שם, מ"ז ע"א.

310-11. הולך גט אשתך, גט בתך, גט אחותך, והלך ונתנו לה כשר. וכ"ה בד (אלא ששם: הילך) ובכי"ע (הילך גט לאשתי וכו'). ובכי"פ: הילך גט אשתך, גט בתך, גט אחותך, והלך ונתנו לה פסול . ואין ספק שזו היא ("פסול") הגירסא הנכונה, אלא שברישא צ"ל: גט אשתי (כעין גירסת כי"ע). וכן בירושלמי פ"ו ה"א, מ"ז סע"ד: אמר לו הולך גט אשתי , גט בתה, גט אחותה, והלך ונתנו לה אינו גט. והכוונה שאמר הבעל לשליח הולך (או: הילך) גט אשתי, או שאמר הבעל לחמיו הא לך גט בתך (הגדולה), או שאמר לאחי אשתו הולך גט אחותך, אנו אומרים שלא נתכוון אלא לפקדון ולאיים על אשתו שישפיעו עליה אביה, או אחיה, שתיטיב את דרכה, ולא היה להם רשות למסור לה את הגט, שהרי לא אמר להם הוליך גט לאשתי , או לבתך וכו'. ועיין בק"ע ובשי"ק סד"ה א"ל, וכנראה שפירש כן בתוספתא, והגיה את הירושלמי על פיה.

411-12. אמרו לו נכתוב גט לאשתך, הילך גט אשתך, גט בתך, גט אחותך, והלך ונתנו לה פסול. וכ"ה ("פסול") גם בד ובכי"ע, אלא שבכי"ע לנכון: הילך גט אשתי . ובד: הילך גט אשת' . ובכי"פ: הילך גט אשתך (וצ"ל: אשתי כגי' כי"ע, או: אשת', כגי' ד) גט בתך וכו', והלך ונתנו לה כשר . וכן בירושלמי הנ"ל: תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתו (צ"ל: לאשתך), אמר לו הילך גט אשתי, גט בתה, גט אחותה, והלך ונתנו לה הרי זה גט . והפירוש הוא שאם חמיו, או אחי אשתו, תבעו אותו שיתן גט לאשתו, ואמר הילך גט אשתי, או גט בתך, או גט אחותך, בוודאי לא נתכוון לפיקדון, אלא לעשות רצונם שתתגרש, ולפיכך אם נתנו לה את הגט, כשר (כגי' כי"פ). וכן צריך להגיה גם בירושלמי (כלומר, גט כתך, גט אחותך), כמו שהגיה בק"ע.

512-13. אפי' הן הראשונים הן האחרונים, אין אחד מן הראשנים ואחד מן האחרני'. וכ"ה בד. ובשניהם ט"ס, וצ"ל: או 15 חילוף רגיל במקורות בין "או" ל"אן". (הוי"ו נארכה, ויצא "אן", וכתבו הסופרים מלא: אין) אחד וכו'. והיא פיסקא ממשנתנו פ"ו מ"ב: האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים, שנים שאומרים בפנינו אמרה, ושנים שאמרה בפנינו קבל וקרע. 16 כמנהג א"י, עיין חילופי מנהגים שבין אנשי מזרח ובני א"י סי' י"ג ובדברי ר"מ מרגליות ז"ל בהוצאתו, עמ' 121. ועיין בס' שערי תורת א"י על הירושלמי, עמ' 394. ועיין בבלי ס"ד א'. אפילו הן הראשונים והן האחרונים, או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן. ובכי"ע חפיסקא מקוצרת וחסר שם "או אחד מן הראשונים וכו'." ובכי"פ מסתיים הקטע במלים "הן האחרונים". ועיין בתוספ' ס"ג ב', ד"ה אפי'. ועיין במלא"ש שהביא את שיטות הראשונים בפירוש המלה "אפילו", שהרי לכאורה אם הם עדי מינוי השליח ועדי הקבלה עדיף יותר, שאין כאן הוה אמינא של דבר ולא חצי דבר.

613. אפי' אחים ואחד מצטרף עמהן. בד ובכי"ע: שני אחים וכו'. והוא דין משנתנו בב"ב פ"ג מ"ד. ואף כאן הן שתי עדויות, ואין כאן חצי דבר (עיין בתיו"ט בב"ב שם), ולהזמה היא עדות אחת, כגון שמתה האשה ויורשיה תובעים כתובתה, והבעל אומר שלא גירשה וירשה, או אפי' אם הוא חי, וכמשנת מכות פ"א מ"א.

713-14. קטנה שיודעת לשמר את גיטה, הרי זו מתגרשת. במשנתנו פ"ו סמ"ב: וכל קטנה שאינה יכולה לשמר את גיטה אינה יכולה להתגרש. ובבבלי ס"ד ב': ת"ר קטנה היודעת לשמור את גיטה מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת. ועיי"ש בתוספות, ד"ה וכל, ובראשונים כאן במקומו. ועיין מ"ש בשער המלך פ"ב מה' גירושין הי"ח. וכל הברייתא גם בליקוטין הנ"ל. 17 עיין לעיל פ"א, הערה 5.

814-15. אבל אין עושה שליח עד שתביא שתי שערות. עיין במשנתנו פ"ו מ"ג ומ"ש בצפנת פענח פ"ו מה' גירושין ה"ט. ובבא זו חסרה בברייתא שבבבלי כאן ס"ד ב' הנ"ל.