תוספתא כפשוטה על גיטין ד:י

133-34. אמ' לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתמתין לי שתי שנים, וחזר ואמ' לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתמתין לי שלש וכו'. רמב"ן, רשב"א ור"ן הנ"ל. ובבבלי הנ"ל הדוגמא היא: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמר לה על מנת שתתני לי שלש מאות זוז וכו', והיא היא. ושניהם נתרצו בתנאי האחרון, ועיין בראשונים הנ"ל.

235-36. ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין לתת לה גיטה. וכ"ה בד, בכי"ע, ברמב"ן ור"ן הנ"ל. ובחי' הרשב"א בט"ס: דמסיים בה ואח' מן הראשונים וכו', וצ"ל: ואין אח' וכו'. ובבבלי הנ"ל: ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין. ופירש"י: מצטרפין להעיד שהיה תנאי בגט זה. ושאלו בגמרא: אהייא? אילימא אסיפא (כלומר, בשעה שבטלו דבריו הראשונים, ואין אחד מן הראשונים כשר להעיד על התנאי הראשון), הרי בטל (ואפילו באו שניהם אינו כלום) אלא ארישא (כלומר, במקום שיכולה לקיים או זה, או זה) וכו'. וברור שאף בתוספתא הפירוש כן, והבבא שלנו עונה על הרישא. ומלשון התוספתא מוכח שאין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים יכולים להיות עדי מסירה, אע"פ ששניהם מודים שהגט כשר (שהרי ברצון האשה הדבר תלוי), ודינם כעדות מיוחדת, עיין מ"ש בצפנת פענח פ"ח מה' גירושין הי"ח.

336-37. הרי זה גיטיך על מנת שלא תבעל לפלני הרי זה גט, ואינו חושש שמא תלך ותבעל. בתוספות הרא"ש פ"ב ב', בפסקיו פ"ט סי' ב', בתוספותיו לקידושין ס' ב', ובשו"ת שלו כלל מ"ה סי' י"א מעתיק: על מנת שלא תיבעל לפלוני חיישינן שמא תיבעל לו. וגירסא זו מתאימה לכאורה למ"ש להלן פ"ה רהי"א: על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם, אינו גט, שמא תלך ושמא תשתה. וכן בבבלי פ"ד א' (בכ"י וותיקן, עיין בשנו"ס אצל רמ"ש פלדבלום שם): אמ' לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט. ואפשר שזו היא הוספה ע"פ דברי רש"י שם, ד"ה אין חוששין: "אבל אמר לה על מנת שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו, דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם". ועיין בטור אה"ע סי' קמ"ג, בשו"ע שם סע' י"ט, בט"ז שם ובבאור הגר"א שם, אות מ"ד. ועיין בתוספות פ"ג א', ד"ה ועמדה. אבל בחי' הרשב"א פ"ג א' חולק על רש"י, וכותב: ה"ה דלאחר נמי אין חוששין שמא תבעל לו, דבשב ואל תעשה לא חשידא לקלקל נפשה וכו' ועוד דאחר נמי לא חשיד בהא, משום שאם בא עליה נמצא גט בטל, והוי ליה כאבא ואביך 38 אבל ברא"ש פירש לפי גירסתו דחיישינן שמא תבעל לו באונס. וכו', עיי"ש. ועיין בבעל המאור ובחי' הרמב"ן ובשאר הראשונים שם, והוא כשיטת התוספתא כאן לפי גירסת ד וכי"ו, ועיין מ"ש להלן פ"ה רהי"א שו' 63–65, ד"ה הרי זה גיטך. ועיין בצפנת פענח פ"ח מה' גירושין ה"א. אבל בכי"ע: הרי זה גיטך על מנת שלא תינשא לאבא, לאחי, הרי זה גט, על מנת שלא תיבעלי לאבא, ולאחי, אינו גט שמא תיבעל להן (ולפ"ז מכל שכן בלא תיבעלי לפלוני שאינו גט). וכע"ז גם בליקוטין הנ"ל 39 עיין לעיל פ"א הערה 5. ובתוספות פ"ג א', ד"ה ועמדה, בשם התוספתא, ומהן בשו"ת הריב"ש סי' ר"ז, ד"ה וכן, ועיין גם בתוספות הרא"ש שם, ד"ה על מנת. ובבבלי פ"ד א': על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה 40 עיין בחי' הרמב"ן פ"ג ב', ד"ה על מנת שלא תבעלי לאבא, שמפרש גירסא זו. ובתוספות פ"ג א', ד"ה ועמדה, ופ"ד א', ד"ה ע"מ שתבעלי, מעתיקים: אין חוששין שמא תבעל. ועיין בתוספות שם. להם.

437-38. על מנת שתנשא ותבעל לאבא, ולאחי, הרי זה לא תנשא, לא תצא. וכ"ה בד. ובכי"ע: על מנת שתינשאי לפלוני הרי זו לא תינשא, אם נישאת הרי זה גט, וכע"ז בליקוטין הנ"ל. ובבבלי פ"ד א': ואילו על מנת שתבעלי לאבא ולאחיך לא קתני, והסיקו שם שלר' יהודה בן תימא שפסקו שם הלכה כמותו (ועיין להלן פ"ה הי"ב) הוא גט. והתנאי אינו כלום. ולפי זה נראה שיש כאן השמטה בכי"ו ובד, וצ"ל: ותבעל לאבא ולאחי הרי זה [גט. על מנת שתינשאי לפלוני הרי זה] לא תנשא [ואם נישאת] לא תצא, כעין גירסת כי"ע. וכ"ה בברייתא שבבבלי פ"ד א', ופירשו שם שלא תינשא לאותו פלוני, שלא יאמרו נשותיהן נותנים במתנה, אבל בדיעבד אם נישאת לו לא תצא, שהרי נתקיים התנאי. ועיין בח"ד ובמנ"ב שאף הם השלימו כאן את הברייתא שבבבלי הנ"ל, אלא שהגיהו גם את הרישא ע"פ התוספות. ועיין מ"ש להלן.