תוספתא כפשוטה על גיטין ד:ה

119-20. האומ' תרכו את אשתי, כותבין ונותנין לה. במשנתנו פ"ו מ"ה: האומר וכו' גרשוה וכו', הרי אלו יכתבו ויתנו. ובירושלמי שם ה"ז, מ"ח ע"א: האומר תרכוה כאומר גירשוה. ועיין בבבלי ס"ה ב' ששנו בברייתא עוד כמה לשונות. וכל הברייתא גם בליקוטין הנ"ל. 21 עיין לעיל פ"א הערה 5.

220-21. הרי זה גיטיך, ואמרה תנוהו לפלני, אין מגורשת. שיקבלנו לי, הרי זו מגורשת. וכע"ז גם בכי"ע. ובליקוטין הנ"ל: על מנת שתקבלינו לו הרי זה מגורשת. וכלשון שלפנינו (בד, כי"ו וכי"ע) גם גבי קידושין, כמפורש להלן קידושין פ"ב ה"ח (ועיין הלשון בבבלי שם ח' ב'). 22 ושם: על מנת שיקבלם לי וכו', כגירסת הליקוטין בתוספתא. ובבבלי כאן ס"ג ב': אזל שליחא וכו', אמר לה הילך גיטך, אמרה ליה ליהוי בידך וכו'. ועיי"ש בדק"ס לרמ"ש פלדבלום שם. והרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א והמאירי שם (עמ' 280, הוצ' שנייה, עמ' 295), נ"י שם (עמ' קנ"ו), והר"ן פ"ו סי' תק"ד, ד"ה אמרה ליהוי, הביאו את התוספתא כאן, והסתייעו ממנה לדברי הראב"ד (על הרי"ף בסוגיין) שכתב "הא דאמרי' להוי בידך לאו דווקא, אלא להוי לי בידך אמרה". ולדבריהם: ומה לי תנהו לפלוני מה לי יהא בידך, כל זמן שלא אמרה לי אינה מגורשת. ועיי"ש שהביאו את גירסת הר"ח בבבלי שם. וכבר הארכנו בהלכה זו לעיל שורה 9–10, ד"ה שא לי גיטי, עיי"ש.